הייתי חייל בסדיר כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. מעולם לא השתתפנו קודם לכן במלחמה, וגם אחרי שהטיסו אותנו מתל אביב לסיני, וגם אחרי שנחתנו ברפידים, חפרנו שוחות והלכנו לישון בהן, עוד לא ידענו לעשות את הסוויץ' בראש. בתודעה שלנו היינו יותר במציאות התל-אביבית שממנה יצאנו מאשר במציאות של מלחמה. עם בוקר תקפו אותנו מטוסים, ועדיין לא ידענו להפוך את תמונת המצב שבראש. רק כשהמפקד התחיל לצעוק: "מטומטמים, זה מלחמה! להתחיל לירות!" – רק אז התחלנו להבין מה קורה.

והיום, לאזרח הישראלי הממוצע היושב בכורסה מול הטלוויזיה וצופה בעימותים בין חיילים לאזרחים, כמו בסרטון סמח"ט הבקעה המכה מפגין – קל לשפוט בנחרצות מבלי לדעת עד כמה לא פשוט לעשות סוויץ' כזה בראש. קשה לנו להבין עד כמה חייל שמתאמן כל העת להילחם בטרור, או לצאת לקרב מול אויב, לא יודע לעשות במהירות את ההפרדה בבואו להתעמת מול אזרחים. ולכן שורש הבעיה היא המציאות שבה הצבא נדרש כל העת להתעסקות עם נושאים אזרחיים – בין אם אזרחים אלו הם תושבי יהודה ושומרון, בין אם מפגיני שמאל ובין אם ערבים – ההתעסקות הזו מזיקה לצבא ולא הוגנת כלפי החיילים. מול אזרחים צריך לשלוח משטרה או יחידות שנועדו לכך והתאמנו לכך, ולא יחידות של לוחמים.

לא פעם שמעתי מפקדים בשטח, אחרי עימותים לא פשוטים בין הצבא לבין תושבי יישובים ביהודה ושומרון, אומרים שהחיילים פשוט לא ידעו לעשות את המעבר המהיר שבין פעילות מבצעית מוכוונת אויב, לפעילות מוכוונת אזרחים. החיילים האלה התגייסו לצה"ל, צבא העם, בידיעה שתפקידו להגן על מדינת ישראל. זו המטרה שלשמה הם מתאמנים, ולכך הם מוכשרים. בשביל עימותים מול אזרחים – יש לנו משטרה. לא רק שחיילי צה"ל לא מאומנים ולא מיומנים לעימותים אזרחיים, גם לא נכון שהם יאומנו לעימותים כאלה, כי הדבר פוגע בכשירות ובמוכנות הנפשית שלהם למלחמה בטרור או באויב.

המציאות בארצנו הקטנה שבמזרח התיכון היא מורכבת, כידוע, ואת זה לא נשנה לא ביום אחד וגם לא בשנה אחת. אבל צריך לעשות כאן סדר מיידי בין פעילות שיטור אזרחית לבין פעילות צבאית מבצעית. פעם היו ברחבי יהודה ושומרון 5000 יהודים ואיכשהו כשהיו עימותים אזרחיים הם נבלעו בשוטף, אבל היום יש ביו"ש מאות אלפי יהודים, וגם הערבים וארגוני השמאל מתעמתים שוב ושוב עם חיילים, והצבא נגרר יותר ויותר לעסוק בתפקידי שיטור. יש בכך פגיעה חמורה בכשירות החיילים והמפקדים, ופגיעה קשה במעמדו של הצבא כצבא העם כולו.

שמעתי את רזי ברקאי בגלי צה"ל שואל בדיוק את השאלה הזו בריאיון עם דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו: האם כל פרשת אייזנר, הוא שאל, לא נובעת מכך שהצבא לא בנוי לעימותים עם אזרחים. זו בדיוק הנקודה, למרות שבניהו התנער מהאבחנה שלך. אני חי את הדברים בשטח שוב ושוב, וגם אמרתי ואמשיך לומר אותם למפקדי האוגדות ואלופי הפיקוד המתחלפים. כיום, לאחר ניסיון מר, צה"ל הסיק מסקנות וחייליו כבר לא משתתפים במעגל הראשון בעת פינויים ביהודה ושומרון, אלא רק במעגל השני. המשטרה היא שמפנה בפועל. הגיע הזמן לעשות צעד נוסף בכיוון הזה, ולהשאיר את צה"ל להילחם בטרור ובאויבים, בדיוק כפי שמוגדר לו מאז ומתמיד. מול אזרחים מפגינים או תושבים משתוללים – יש לנו משטרה.