השבועות האחרונים ביו"ש היו בדגש כנסים. זה התחיל בכנס מחקרי יו"ש במרכז האוניברסיטאי באריאל, המשיך בכנס ההסברה של יש"ע, והסתיים בכנס מחקרי שילה. היה כיף לעצור לרגע את הכל, ולשבת ללמוד ולבחון מחדש את מה שאנחנו עושים.
בכנס באריאל הוצג סקר שעוסק בדעת הקהל מערבית לקו הירוק על המתרחש מזרחית לקו הירוק. תוצאות הסקר שנערך כבר מספר שנים היו מרתקות. חשובה ביותר מבחינתי הייתה העובדה שדעת הקהל על המתיישבים ביו"ש השתנתה מאוד, ולטובה. המתנחל המצוי לא נתפש כמו בעבר בעיני רוב הציבור. כשבאים להבין כיצד זה קרה עולה כמעט תמיד אותה התשובה "היכרות אישית וסיור באזור".
הרבה אנשים הגיעו לאזורנו בשנתיים האחרונות, מי דרך בנימין, מי דרך משקפת, ומי דרך מועצת יש"ע וגורמים נוספים. אלפי מעצבי דעת קהל, אלפי מטיילים שביקרו, נפגשו, ראו והבינו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.
ההיכרות האישית והאנושית היא הדבר הכי חזק שיש לנו, והכנס של יש"ע עסק לא מעט בחשיבות ובעוצמה שלה. מה מסבירים? איך מסבירים? מתי ולמי מסבירים ? אבל בעיקר, מאיזו עמדה נפשית מגיעים למפגש.
שיחה שמתקיימת בין שני אנשים שאוהבים את הארץ הזו במידה שווה, בפועל כל אחד חושב אחרת על מה ואיך נכון לעשות כדי לא לאבד אותה, אבל בלב ישנה אותה אהבה; שיחה הדדית - אני נותן אבל גם מקבל, באתי להשמיע וגם לשמוע, ובעיקר באתי להקשיב. ההקשבה מלמדת המון. השאלות שנשאלות שוב ושוב שולחות אותנו לבירור. בירור שרק מחזק ומעצב את מה שכבר ידענו והאמנו בו, הפעם ממקום מבין יותר.
בכנס בשילה הסביר הרב' אלחנן בן-נון ששילה הבירה עוסקת בשלושה משברים. השבר הראשון - ביחס של העם לארצו, השני - ביחס של העם לעצמו, לכל שנים-עשר חלקיו, והשלישי - ביחס לא-לוהיו.
כמו אז, כך גם היום, שלושה משברים מרכזיים, ושילה וחברותיה נמצאות במרכז. בהיכרות עם שילה, עם בנימין, עם חבל הארץ הזה, עולים המשברים והם נוקבים ועמוקים. במפגש שנוצר נבנה גשר קטן, כזה שמאפשר שיח ובירור. זאת התחלה, אבל בפרספקטיבה של שנתיים ויותר אנחנו יכולים להגיד שהיא משמעותית, ובעיקר שהיא חלק מאותו תיקון ארוך שנים של אותם משברים.