אין ברירה. חייבים. לא משנה התאריך, לא באמת משנה לאן. כשמגיעים לנופש מתברר שהתמונה בכלל הייתה לקוחה מאתר אחר, המזגן לא דולק, החשמל קופץ. לא נורא, העיקר שיצאתם. במבצע.
אז זהו, הצומות הגדולים של ימי החורבן מאחורינו, וגם הקייטנות. וכעת הגיע שלב הטיפוס על העצים, כלומר עלינו - ההורים.
זהו שלב שבו בדרך כלל בכל בית יש מין אטרף לא נורמאלי לנצל כל רגע ורגע, שלא תהיה דקה פנויה אפילו לא כדי לנשום. כי הרי ידוע שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי "אמא, תקני לי, אמא הוא הרביץ לי, אמאאאאא!” (עיין ערך הטור בגיליון הקודם שבישר על בוא החופש).
אני קוראת לתקופה הזאת, שבין תשעה באב לתחילת השנה: "עונת המבצעים".
בתקופה הזו כל דבר הופך למבצע - מבצע שלושה במחיר אחד: "מי שינקה את החדר שלו, יסדר את הסלון ויכין תיק, יוכל לצאת לטיול", או המבצע ההפוך: "אם תמשיכו לריב אני מבטלת את כל התוכניות לקיץ. התוכניות הן רק למי שמתנהג יפה לאחיו כל השבוע" - גם אם התוכניות כוללות שעמום גדול מול הלא-כלום.
הכי כיף זה המבצע הסמוי: "חכו, חכו שאבא יבוא הוא כבר יראה לכם מה זה 'משעמם לי בבית'".
לאבות יש את המבצע המבאס: "מי רוצה לעשות מצווה ויבוא לזרוק איתי זבל?”.
אבל ברגע של רצינות, כולם משתמשים במבצע הכי מבצעי: "יאללה, בואו כולם בכיף, בחוויה משפחתית - כולם עוטפים ספרים ומחברות לשנה הבאה”.
מאחר ובינינו, אף אחד לא אוהב את כל המבצעים האלה, ואנו ההורים יודעים כי בטבע ובאוויר בחוץ יש פחות מריבות, יותר שיתופי פעולה והרבה פחות עימותים, אנחנו מעדיפים לצאת לחופש עם הילדים, אפילו שטכנית ותקציבית זה קשה בהרבה, ובכל זאת יוצאים. ועוד איך יוצאים.
רוב האנשים שכספם אינו צומח על העצים מנסים לצאת לחופשות סבירות מועד, זולות ובמקום שפוי. בקיצור - את הכי טוב שיש בכמה שפחות כסף.
יום ולילה מחפשים באינטרנט צימרים מיוחדים, גדולים או קטנים, מטופחים או מוזנחים, שטח עם אוהלים ושטח עם קוצים, חוף מוסדר וחוף נפרד, לינה באוטו ולינה על עץ. מחפשים שני לילות במבצע ולילה שלישי במחיר כפול, ארבעה לילות ובלילה השני זורקים אותך לרחוב...
הכל - רק כדי לעשות משהו מיוחד עם הילדים שלא כולל בהייה במסך או היצמדות לדיווחי פייסבוק.
ובכלל, אם לא יצאת אפילו ללילה מחוץ לבית בקיץ, לא באמת חיפששת.
הבעיה היא שכמעט כל עם ישראל נוהג באותו אופן. כולם - כלומר אלו שחשבו שהשנה אפשר בלי ופתאום גילו שאין ברירה וחייבים - חוטפים ממדף מבצעי התיירות את ההיצע, שחס וחלילה לא ייחטף על ידי משפחה אחרת.
מציצים בחטף בתמונה המצורפת של אתר הנופש, מתקשרים, מוסרים מספר כרטיס אשראי וסוגרים. אפילו לא משנה באיזה תאריך בדיוק, העיקר שיהיה אי שם בין י"א אב לתחילת שנת הלימודים. גם לא באמת משנה לאן. פעמים רבות המקום שונה בהרבה ממה שציפיתם. התמונה בכלל הייתה לקוחה מאתר אחר, המזגן לא דולק, החשמל קופץ. לא נורא, העיקר שיצאתם. במבצע.
ובעניין שונה אבל דומה - יש לי דוד שמאוד אוהב מבצעים. באופן קבוע הוא יוצא עם רשימת קניות לסופר ותמיד חוזר עם רשימת חשבונית שונה לגמרי.
הוא אוהב לאסוף כל מה שבמבצע. גם מה שבכלל לא נכנס לרשימת הדברים שצורכים בביתם. כשהוא מגיע הביתה הוא תמיד חוזר עם ים של הסברים על כל מוצר ומנסה לשכנע את רעייתו כמה שעדיף לה להכין דג לוקוס ולא נסיכה, שהרי ידוע שלוקוס במבצע טעים בהרבה מנסיכה ענייה וממורמרת.
ובגללו יושבים כל בני הבית ומביטים בסיר מלא דגים במבצע.
וזאת למה? כי הוא לא באמת אוהב לעשות קניות, הוא מעדיף לשבת בבית או בעבודה, נטול צורך לבחור, לחשוב, לתכנן, להתלבט, לסחוב, לארוז, לשלם, ולשלם מחירים על הבחירות הלא נכונות שלו – "קופסת תירס זה שימורים, לא פופקורן"...
אז הוא לוקח את מה שבמבצע ושלום על ישראל ועל בישולי השבת.
(ומי שמוצא את הקשר בין עלילות נופשי הקיץ והדוד, מוזמן לשלוח את התשובה למייל שמופיע מטה ולקבל במבצע שני עותקים מהעיתון, חינם לביתו).
לסיום, הרי ברור לכל קוראי הטור שבכתיבת שורות אלו אני מדברת בעיקר אל עצמי.
אז - צופיה יקרה,
בפעם הבאה, תכנני את הקיץ מראש. אל תחפשי לאן לברוח כאשר הכל כבר הרבה מעבר לדקה התשעים. הרי בכל קיץ הכל אותו דבר.
אם את כבר עושה משהו, עשי אותו עד הסוף ומכל הלב.
נסי להיות הגיונית, סגרי חופשה משפחתית מראש, ותודיעי לילדים שהחופשה מיועדת רק למי שיצליח לשמור על שפיות אמו עד לתאריך המיועד.
ורק עוד מילה קטנה בקשר למבצעי הקיץ, לדוד היקר: שתי אריזות במבצע של גלידה פרווה בטעם פירות אף פעם לא עדיפות על גלידה חלבית בכל טעם שהוא.