לפעמים את ילדה, ולפעמים את אמא, ולפעמים את בת-זוג. ולפעמים את בת של אמא, ולפעמים את סבתא, ולפעמים את אשת קריירה – אבל תמיד את אישה.

נכון. אולי אף פעם לא חשבנו על כך בסדר הזה או באופן הזה, אך לאחר שכבר ניסחנו זאת באופן הזה ובסדר הזה - מה החידוש בכך?

בשביל להבין את החידוש המיוחד הזה של הנשיות, שוב פינינו 24 שעות ביומן, ושוב נסענו בדרך שלוקחת אותנו בסבלנות ובגעגועים אל עומק הגליל העליון, על מנת לבנות קומה נוספת המגלה את סוד החיבור, והפעם באמצעות התוודעות אל "נשיות רב-דורית".

על מנת לפזר את ענני המרחק הגיאוגרפי, ואת העובדה שבשל אילוצים טכניים עבר זמן רב במיוחד מהמפגש הקודם, התחלנו את השיח הראשוני באמצעות בחירת מחזיק-מפתחות שבקצהו נעל כלשהי, וביררנו לעצמנו "עם איזו נעל הגעתי למפגש?". שמחנו לגלות שהנעליים היו בעיקר נעלי חופש, מנוחה ונוסטלגיה, ואפילו מרד נעורים משחרר.

לאחר שריענַנו את שרירי החברות, התבונַנו בתמונות ילדוּת שלנו (שהוכנו מראש), התכתבנו עם הדמויות שבתמונות, אספנו משפטים משמעותיים, וארגנו עוד כמה חוטים שמחברים, לא רק בין הדורות הנשיים של אימהות ובנות אלא גם בינינו לבין עצמנו, בעוצמה נשית מיוחדת ומחממת-לבבות, הנוגעת בנימי הנפש. בסופו של יום נרגענו בשתי חוויות מעוררות ומרעננות: תחילה שרנו, וחלקנו אף רקד לצלילי שיריו המוכרים והטובים של גידי גוב, יחד עם רונה קינן. ולאחר מכן, בשעת לילה די מאוחרת, הסערנו את מוחנו, בעיקר את החלק הנשי שלו, בדיון משעשע ורציני גם יחד, כפי שג'קי לוי יודע להנחות, בהשתתפותם של יאיר אטינגר ועליזה לביא, בעקבות ספרה החדש "מנהג נשים".

למחרת, לאחר לילה קצר אך נעים, נפגשנו לסדנת אומנות, שאמנם התחילה באופן "רגיל" למדי, ורק בהמשך גילינו את הסוד: ציירנו וצבענו, הדבקנו ומשכנו מכחולים – כל אחת על ריבוע הקנבס שלה, בהתאם להלך-רוחה, למשיכות מכחול-נפשה, וליכולות ידיה האישיות. בסיום העבודה האישית, צרפנו יחד את כל ריבועי הקנבס לתמונה אחת שלמה, וראה זה פלא: כל החלקים, שהיו יפים ומיוחדים לעצמם, הצטרפו לתמונה אחת יפה, מיוחדת ושלמה. כל הלכי-הרוח, הנפש והיד האישיים הצטרפו להלכי-רוח, נפש ויד משותפים, ויצרו בריאה חדשה, בעלת פסיפס צבעוני עשיר ומגוון, שלוחש את סוד החיבור: הגבולות קיימים אך הם גם מטושטשים. לכל אחת אמירה משלה אך הדיאלוג נמצא כאן בפנים. הציור האישי, שמרגיש באופן מסויים, ומתנהל בכיוון מסויים, ומכיל כוונות מסויימות – הופך לתמונה רבת-פנים, רבת-צבעים, ובעיקר – רבת חיבורים והתחדשויות.

התמונה המיוחדת והצבעונית הזו, איפשרה לנו לפנות מקום ולשמוע את השקפת העולם על החשיבה הנשית המיוחדת, זו שנמצאת כל-כך בתוכנו אך לא תמיד זורמת בתנועה המתאימה והנכונה. הבנו שהחשיבה הגברית והחשיבה הנשית משלימות זו את זו באמצעות שיח פורה ומחבר, ובעיקר הבנו שכוח היצירה הנשית נמצא בתנועה ובהתבוננות מתמדת, ולפיכך יש לו פירות תמידיים.

בסיום המפגש מצאנו את עצמנו מבררות "כיצד הגענו למפגש?" ו"כיצד אנו יוצאות מן המפגש?", והתרגשנו שוב לגלות שהמפגש הוא "תחנה במסע", ושה"עיתוי" וה"ביחד" הם "ייעוד" ולכן נגמרים ה"תירוצים", ושה"בחירה" ב"נקודת המבט" יוצרת "אינטימיות" ו"תקשורת", ובעיקר נוטעת "אמונה" ו"בהירות", כי כל-כך "פשוט להיות".

ודרך אגב עוד גילינו, שבמפגש הבא אנו זוכות לציין עשור למפגשים בינינו, שיצרו עשרות-מונים של חיבורים בזכות כוח היצירה הנשי שזורם בשצף איתן בין נחלת בנימין למרומי הגליל.

@נחמה אביגד