נקישה בדלת, צלצול צורם, אדם זר מושיט פיסת נייר. האם חייו קרסו והוא זקוק לטוב לב ויד מסייעת, או שזהו רמאי ונוכל? האם ילדיו באמת רעבים בבית או שמעבר לפינה מחכה מכונית שלך אף פעם לא תהיה? אינספור סיפורים מסמרי שיער כבר נרשמו בתולדות ימי היישובים, אבל לראשונה קמה ועדה אזורית שתעזור לנו לדעת, ותדאג שניתן למי שבאמת צריך: 'ועדת אישורי צדקה מטה בנימין", שגם מסייעת להם לא להיזקק יותר "למתנת בשר ודם".

קבצנים. הם מקישים על דלתותינו מפעם לפעם, מצפים לנדבה נדיבה. לעתים הם מגיעים בשעות בין הערביים, כשהילדים עדיין מתרוצצים בחוץ יחפים ונטולי דאגות, והדלת פתוחה בפניהם. לעתים הם מגיעים רגע לאחר השכבת הילדים במיטות וקולם של הצרצרים מהדהד עם השקט שמביא עמו הלילה. פעמים רבות הם פונים אלינו כשבאמתחתם בליל של דפים ואישורים מבתי חולים ורבנים, ולנו אין לא הפנאי ולא התעוזה להתחיל לפשפש בציציותיהם. הם עלולים להבהיל אותנו בצלצול פעמון הדלת הצורם, ולעתים אף להטיח בנו את כספנו אם הסכום נראה להם דל. אך לא פעם אני גם מוצאת את עצמי סוגרת אחריהם את הדלת בעיניים דומעות וגרון חנוק למשמע הסיפור הקשה שנפרש בפניי זה עתה.

אנשים רבים שחרב עליהם עולמם מסיבה שלא הם בחרו בה מגיעים אל סף דלתנו. יומיים בלבד לפני כתיבת שורות אלו נקש על דלת ביתנו יהודי עדין נפש שמלאכתו כסופר סת"ם הופסקה באחת עקב מחלה שחלה בה. את משפחתו ברוכת הילדים אין לו יכולת לפרנס עתה, וכעת הוא מוחל על כבודו ומחזר על הפתחים. כל אלו מביעים באופן חלקי את היחס האמביוולנטי-משהו שחלקנו פיתחנו כלפי הזרים שמקבצים נדבות ביישובים שלנו. הרי גדלנו על "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה", אבל יחד עם זה, בלי כל קשר למגזר כלשהו, תושבי היישובים מוצאים את עצמם לא פעם נחרדים לגלות שהקבצן שדפק על דלתם אך אתמול הוא עבריין, גנב או פדופיל ידוע שהמשטרה מחפשת אחריו, או שחוליית גנבים ניצלה את טוב ליבנו ואמוננו תוך שימוש בתחפושת של מקבצי נדבות. באותם רגעים המחשבות על הילדים שהתרוצצו בחצר הבית ללא השגחה צמודה מזעזעות את אמות הסיפים. סיפורים אלה מתערבבים בסיפורים אנושיים כואבים מאוד המגיעים אל סף דלתנו, ומי יוכל לעמוד מנגד?

כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול

יש לנו שם טוב מסתבר, בקרב מקבצי הנדבות העוברים ביישובים. שם של אנשי חסד שנותנים ביד רחבה. יישובי יהודה ושומרון משמשים כר נרחב ונוח לקיבוץ נדבות בקרב מגזרים שונים. על פי הנתונים שהגיעו אל מערכת עיתון "ארץ בנימין", עשרות רבות של מקבצי נדבות מגיעים מדי חודש בחודשו אל יישובי בנימין - רובם המוחלט בני המגזר החרדי, וכנראה שהם יוצאים נשכרים מעמלם, אחרת לא היו שבים אלינו פעם אחר פעם. בימים טרופים אלו, בהם מחאות חברתיות שוטפות את רחובות הארץ, מתאים בהחלט לבדוק מהו המקום שלנו בתווך שבין הזהירות וההשתדלות להישמר על נפשנו, לבין המצווה הפשוטה כל כך של מתן צדקה שראוי לעשותה בשמחה.

בערב "פלייבק" קהילתי שנערך באחד היישובים לפני כשנתיים, עלתה לבמה אישה כבת חמישים וסיפרה על חוויה שחוותה לפני שנים מספר, ומעשה שהיה כך היה: בעודה עומדת ומתפללת בבוקרו של יום בחדר הסמוך לפתח ביתה, היא שמעה שמישהו נכנס אל הבית. כשראתה גבר זר עומד מולה היא סימנה לו שימתין עד שתסיים את התפילה. כשהתפנתה לדבר הוא שאל אותה כמה שאלות הנוגעות לשכניה, והיא בתמימותה חשבה שהוא אורח המחפש אותם – והפנתה אותו אליהם. מעט אחרי שיצא את ביתה "נפל האסימון", כמו שאומרים, והיא הבינה שעשתה טעות. אחר כך התברר שלא היה זה אלא חבר חוליית גנבים מקצועיים שהסתובבה ביישובים והיתה מבוקשת על ידי המשטרה. מאז, אני משערת, עברו מים רבים בנהר הניסיון של התושבים, וכיום וודאי שרובנו לא יתייחסו באופן כזה לאדם זר שנכנס לביתנו. אך מטרתה של המספרת היתה להזהיר ולהישמר, כי בכל זאת תמיד יש עוד מקום לזהירות.

"בודקין לכסות ואין בודקין למזונות"

באחד הימים קיבלנו אי מייל בהול שהועבר לכל תושבי היישוב. גלגולו של המייל התחיל באזהרת המשטרה ובקשה מהציבור להיזהר וליידע את גורמי הביטחון אם ייתקלו באדם שתיאורו הובא לפרטים. אותו אדם, מסתבר, הוא פדופיל מוכר למשטרה שהסתובב ביישובים והטריד ילדים במסווה של קבצן. לא ארכו הדקות עד שהבנתי כי האיש המסוכן הוא אדם שביקר בביתנו ימים אחדים לפני כן, והציג את עצמו כשכן וחבר טוב של אדם שפשט את הרגל. הוא סיפר לי ששכנו הוא אב למשפחה ברוכת ילדים שנקלע למצוקה, והוא - אינו יכול לעמוד מנגד והחליט לעשות מעשה ולבקש צדקה עבורו. כששיבחתי אותו על תושייתו הוא זקף את הקרדיט לאשתו, ששולחת אותו למשימת הקודש כשהיא נשארת לטפל באחד-עשר ילדיהם לבדה. בכלל, הוא הוסיף, הוא שירת בכוכב השחר בזמן שהיה בגרעין הנח"ל המקים, והוא היה שמח לגור כאן אך אשתו מפחדת. לכן הם גרים ביישוב בבנימין שקרוב יותר לירושלים. אין ספק כי האיש הוא שחקן מעולה. סיפורו נגע לליבי ובפרץ של נדיבות נתתי לו שטר כסף מכובד ללא היסוס. אפילו הוא נדהם מהישגו והתבלבל כשהציע לי עודף ונענה בשלילה מצידי. אך הדבר שיותר מכל זכרתי משיחתי עמו, היה נושא נעילת הדלתות. הוא נדהם לגלות שאני נועלת את הדלת בשעות הערב, ושאל אותי מדוע אני נוהגת כך. השבתי לו שהיו מקרים של גנבים שנכנסו לבתים שדלתם לא נעולה, ולמדנו כולנו מאז. לו רק הייתי מודעת לכך שבאותם רגעים ממש מוליכים אותי שולל.

עם הרב יאיר פרנק, רב היישוב עמונה, אני משוחחת מעט לפני שפנה אלינו כדי להפיץ את הבשורה חדשה בתחום בדיקת מקבצי הנדבות. לפני כמה חודשים הוקמה וועדה חדשה בבנימין, המאגדת בתוכה הן נציגי רבנים מיישובים שונים והן את נציגי המועצה האזורית העוסקים בתחומים הרלוונטיים לוועדה. את הרקע להקמת הוועדה, הקרויה 'וועדת אישורי צדקה מטה בנימין', מביא בפנינו הרב פרנק בפירוט: "אל יישובים רבים מגיעים נזקקים לבקש צדקה, ולעתים קרובות הנזקק מגיע תחילה לרב הישוב כדי לקבל ממנו אישור או המלצה בכתב, והרב בודק האם ראוי לתת לו. יש להניח ששורש המנהג הוא מה שכתוב בהלכה - שאדם רעב לא בודקים אותו אך אדם שצריך בגד ללבוש כן בודקים אותו. לרוב העניים היום יש לבוש ודיור וכדומה, ולכן צריך לבדקם. יש מקומות שהרב נותן סוגים שונים של אישורים, ויש מקומות שהרב עצמו נותן סכום כסף בשם הקהילה. הרב אמור לבדוק את האדם – האם ראוי לתת לו או לא. משיחות עם רבני יישובים התברר כי נוהג זה מכביד על הרבנים, ובעיקר - אינו יעיל. הרב אינו יכול על סמך שיחה קצרה או ארוכה לבדוק את האדם שבא אליו בשעות הערב".

הסיפורים שהבאנו לעיל, מעט ממה שכבר הספיק להתרחש בקורות ימיה של מטה בנימין, מסבירים מדוע קיים חשש שכזה. "החשש הוא הן מאנשים שאינם נזקקים כלל והם נוהגים ברמאות", מבהיר הרב פרנק, "והן מאנשים שעלולים להזיק לתושבי הישוב, בגניבה או בהטרדה. בוודאי שיש גם אנשים שאינם חלילה רמאים. לכן עלה הרעיון להקים וועדה מרכזית שתקבל על עצמה לבדוק את האנשים. הוועדה תבצע בדיקה מעמיקה ויסודית, ותוציא אישורים מטעמה".

לא פעם היתקלויות עם רמאים במסווה קבצנים הסתיימו לא רק במעשה רמייה קלה, אלא בנזק לא מועט. לפני כמה שנים הגיע גנב במסווה של קבצן אל אחד מיישובי בנימין בבוקר יום שישי. כשנקש על אחת מדלתות הבתים, הוא מצא לפניו ילדה כבת עשר שהוריה היו בשמחה משפחתית והותירו אותה בבית לבד. הילדה ידעה שסכום כסף נמצא בצנצנת בבית, ובתמימותה הראתה ל"קבצן" שטר של 200 ₪ ואמרה לו שאין היא יכולה לתרום לו כסף משום שהשטרות גדולים. הוא, "בנדיבותו", הציע לה שיפרוט לה את הכסף, וכך החזיר לה 100 ₪ מתוך ה-200. דקות ספורות לאחר שסגרה אחריו את הדלת, שב אותו אדם וטען בפניה כי הוא דיבר עם אביה, והאב ביקש למסור לה שתיתן לקבצן 10 שטרות נוספים כמו אלה שיש לה בצנצנת. בשלב זה אותה ילדה כבר התחילה לחשוש ממנו, אבל עדיין לא ממש הבינה מה מתרחש, ועשתה כדברי "אביה". מיד לאחר שעזב היא הבינה שאולי מה שקרה הוא לא כל כך בסדר, וטלפנה לאביה. האב, איש מחלקת הביטחון במועצה, מיד ניסה לתפוס את הגנב תוך הפעלת מערך הביטחון ביישוב, אך הגנב הזריז חמק במהירות מהגיזרה. הסתבר כי אותו אדם היה מבוקש במשטרה בשל מעשי גנבה נוספים, וחודשים רבים עברו עד שעלה בידיהם לתפסו.

לא לידי מתנת בשר ודם

מה יתרונותיה של ועדה רשמית לכלל בנימין, על פני פנייה אישית לכל רב יישוב, אני שואלת את הרב יאיר פרנק שעומד בראשה. "הבדיקה של הנזקקים נעשית באופן מקצועי ויסודי. יש להניח שעל ידי כך רוב הרמאים לא יגיעו כלל לוועדה. הציבור עצמו ייתן אמון גדול באישורים שלה, ועל ידי כך הנזקקים שבאמת צריכים יקבלו יותר. כך תימנע מהעניים חוסר הנעימות ועוגמת הנפש שבלהגיע לכל רב ורב ולספר את הסיפור שלהם שוב ושוב. הם יגיעו למקום אחד, שייתן אישור לכלל אזור בנימין. וכך יהיה בידם אישור בעל תוקף גדול יותר. וועדה מעין זו הוקמה לפני מספר חודשים במועצה הדתית גוש עציון, והיא משרתת את יישובי גוש עציון ואפרת. רוב רבני היישובים מאוד שמחו על המיזם שהחל חודשים ספורים אחרי שהרעיון הועלה בפגישה ראשונית".

ישנם קבצנים שרגילים כבר להגיע על פי ההתנהלות שהורגלו בה. כיצד הם הגיבו לדרישה החדשה? "אני באופן אישי דיברתי עם שניים שהגיעו אלי לוועדה, ושניהם שיבחו את עבודת הוועדה על היסודיות והשיחה המכבדת והדיסקרטית". בוועדה החדשה לא מסתפקים במתן אישורים, והצוות יושב על המדוכה בניסיון להעניק פתרונות ועזרה לטווח ארוך לנזקקים, בתקווה שלא יצטרכו יותר 'לידי מתנת בשר ודם'. "הדרכנו את הצוותים המתנדבים", מספר הרב פרנק, "לנסות להפנות את הנזקקים גם למיצוי זכויותיהם ברשויות, וכן קישרנו אותם לארגונים כמו 'פעמונים' על מנת לקדם אצלם התחלה של התנהלות כלכלית נכונה, כדי שיוכלו להשתקם". חברי הוועדה המקימה הם הרב עזריאל אריאל מעטרת, הרב אברהם גיסר מעפרה, יצחק יעקב - ראש מחלקת הרווחה במועצה, וכמובן הרב יאיר פרנק מעמונה. הם בנו מערכת שלמה שתמצה את תהליך הבדיקה מחד, ותותיר לנזקקים את הרושם הנכון שדואגים לרווחתם, מאידך. מפעם לפעם הם מקיימים השתלמויות בנושאים הללו כדי להישאר מעודכנים בזכויות שניתנות לנזקקים. "התושבים צריכים לתת אמון גדול באישור הזה", מסכם הרב פרנק. "הרצון שלנו הוא שכל תושבי בנימין יכירו במוסד הזה שקם, כי מה שעומד מאחורי האישור הוא בדיקה יסודית".

הפייסבוק בשירות הרבנים

הרב צבי טל מעפרה והרב מיכה פלד מבית חורון הם האמונים על הביצוע בפועל של העקרונות שעליהם הוחלט בוועדה החדשה. שני צוותים אלו - בעפרה ובבית חורון - נמצאים בשתי נקודות מרכזיות בפרישה הגאוגרפית הרחבה של המועצה בבנימין. צוותים אלו מורכבים מארבעה אנשים כל אחד, שבאים מתחומי פעילות שונים ומניסיון רב שנים הקשור לבדיקת מקבצי הנדבות. אחד מהם, למשל, היה בעברו חוקר במשטרה. כל אחד מהם בחר את אנשי הצוות שלו על פי ההיכרות ועל פי הצורך שעולה בבדיקות.

"הצוות שלנו מורכב מאנשים עם טביעת עין, שיש להם הבנה בתחומים האלו מבחינות שונות", אומר הרב צבי טל. בפועל, גם איש צוות אחד מספיק על מנת לנהל את שיחת הבדיקה עם מקבץ הנדבות. בצוות בית חורון גילו דרך אקטואלית מאוד לבדיקת האנשים המגיעים אליהם לבקש אישור. במקרה שיש ספק אם האדם שעומד מולם דובר אמת, הצוותים ייעזרו באמצעים שלא היו מקובלים עד כה על מנת לגלות מי מסתתר מאחורי המסכה. כך קרה לא מזמן, כאשר ניגש אליהם אדם שביקש שיאשרו לו לאסוף צדקה, אך הוא עורר בוועדה ספק מסיבות שונות. כשביקשו לברר פרטים נוספים עליו, גילו את עמוד הפייסבוק שלו, שם עודכנו בכך שהמשפחה חזרה זה עתה מטיול חוצה גבולות בטורקיה ותצלומי הטיול נפרשו על קיר הפייסבוק שלהם בגאון. כדי להדר הוסיפו בני המשפחה גם את התמונות מן הצימר האחרון ששהו בו לאחרונה בצפון. בצוות בית חורון שמחו מאוד על שאדם זה שכמעט הצליח להערים עליהם ועל הציבור כולו, נחשף בזמן.

יש וועדת קליטה ויש וועדת רבנים

הלגיטימיות של בדיקת זכאותם של מקבצי הנדבות להידפק על דלתותינו ולבקש צדקה היא יחסית ומשתנה מאדם לאדם. ישנם כאלו שעבודת הוועדה תעורר אצלם קריאת התפעלות, וישנם כאלו שיביעו מורת רוח ממניעת הבחירה החופשית שיש לכל אחד בהכרעה אם לתת וכמה. הצלחת עבודת הוועדה תלויה מאוד בתמיכת הציבור ובדרישה עקבית לראות את אישור הועדה, ובינתיים, כלל ציבור תושבי בנימין קשוב לועדה ומשתף אתה פעולה. "לאט לאט אנחנו מגבשים ומשפרים עמדות לטובת העניין", אומר הרב טל. "מטרת הצוותים היא גם להגן - שלא ניתן צדקה לכאלו שלא ראויים, וגם לתת הרגשה טובה ונכונה שמי שאתה נותן לו נבדק שאכן באמת הוא צריך.

אני מסביר גם לנזקקים שכשהם דופקים בדלת ומראים אישור מהוועדה הם לא צריכים לספר את כל הסיפור וזה נחסך מהם. לאלו שמתווכחים אתנו למה לא נתנו להם אישור, אני מסביר להם שאם כל יום אנפיק חמישה אישורים אנשים ייתנו כסף קטן ובהמשך אולי בכלל לא. "אני מקבל מאנשים ביישוב מדי פעם טלפונים המודיעים על קבצנים שמסתובבים בלי אישורים", ממשיך הרב טל, "אז לא נעים להגיד, אני שולח להם את רכב הביטחון שילווה אותם החוצה, או שיראה להם איפה אני גר", הוא אומר ומציין כי האישור שניתן למקבצים מאפשר להם להגיע לבתים עד תשע וחצי בערב. "באמת צריך לדעת שכל מי שמנפיקים עבורו אישור זה נעשה לאחר התרשמות ארוכת טווח עם מסמכים רבים, ולאחר שאני גם שואל אותו מה ניתן לעשות כדי שבשנה הבאה לא ניפגש באותו מצב. אנחנו רוצים לקיים את תפקידנו על הצד הטוב ביותר", הוא אומר ומדגיש כי עבודת הוועדה נעשית בהתנדבות. "לכל יישוב יש את הוועדות שלו. כמו שיש וועדת קליטה כך יש וועדת קבצנים", הוא אומר בחיוך ורומז משהו על הלגיטימיות של עבודתם.

כמעט כל הפונים לבקש את אישור הוועדה מגיעים מן המגזר החרדי. רבני הוועדה, שמודעים להבדלי המנטליות בין הציבור החרדי לציבור היישובים, מתאמצים להלך בין הטיפות ולשמור על עקרונות ציבוריים שיתוו את הדרך בבדיקה. "אנשים פה עדיין נאנקים תחת עול המשכנתא", מסביר הרב טל. "אז אם למשל מגיע אלינו מישהו שאוסף כספים לרכוש דירה לילדים שהוא מחתן, אנו נאמר לו שלום ולא להתראות. אנחנו לא נותנים אישור לדברים כאלו גם אם אצלם זה נורמה בקהילות, כי אצלנו זו לא הנורמה".

דוגמא נוספת שהרב טל מביא נוגעת ברצון שיש לצוותי הוועדה לעזור לאותם נזקקים להשתקם ולו במעט ולצאת ממעגל הקבצנות. "יש כאלו שאצלם אנחנו מתנים את מתן האישור בפגישה עם ארגון 'פעמונים', והם נרתעים. אך הרתיעה הגדולה יותר היא מלפנות לרווחה. בציבור החרדי מקובל לחשוב שפנייה כזו תפגע בשידוכים של הילדים. אך אני אומר רגע, לפני שאני נותן לך אפשרות כניסה לבתים של אנשים שחזרו מיום עבודה, בוא תראה קודם מה הזכויות שהחוק במדינה נותן לך. אבל כשאדם אומר לי: תראה, אני עובד ובכל זאת אין לי פלאפון או כרטיס אשראי ועיקלו לי, והילדים חולים או שאין לי אוכל לתת להם, אנחנו מזהים צורך אקוטי ונותנים את האישור".

לא מפתיע לגלות כי דרישת הוועדה להביא אליה מסמכים המאשרים הצדקה לאישור, ממפה כשליש מן הפניות. הוועדה מבקשת מן הפונים להמציא אישור רופא, אישור מרב הקהילה, תדפיסי חשבון של שלושת החודשים אחרונים שקדמו לפנייה מהבנק, ולעתים אף תעודת יושר מהמשטרה. רבים מן המקבצים שלא היו ראויים לקבל את אישור הוועדה לא מגיעים כלל לשיחה, משום שמראש הם מבינים שלא יינתן להם האישור. "זאת לעומת שיחה קצרה אצל רב היישוב שבוודאי תסתיים במתן אישור כי הבדיקה לא מעמיקה מספיק", אומר הרב פרנק.

"ובכל זאת" מסייג הרב טל, "אני תמיד חושש שאולי אנחנו מונעים חס וחלילה צדקה ממי שמגיע לו", הוא מסביר את הדילמה שעולה תדיר בין כתלי ישיבות הוועדה. "לכן אנחנו נעזרים גם ברבנים בעלי ניסיון שעוזרים לנו בהסקת המסקנות. אנחנו עובדים בערך מפורים האחרון, ועוד לא ראיתי קבצנים מקצועיים. הרוב הם אנשים רגילים שעבורם הגיעו מים עד נפש". את הרגישות הרבה של הוועדה כלפי הפונים אליה ניתן לזהות בנקל מבין השורות, ולהסיק כי מקבצי הנדבות מוצאים אוזן קשבת לצרכיהם. "את דחיפות הבקשה אני מזהה על פי בהילות הפנייה", אומר הרב טל. "אם האדם שפונה אלי מתקשר מדי יום וכבר ניתקו לו את החשמל, אני מזהה שאצלו זה יותר אקוטי ולכן פועל באופן מיידי. הזמן הוא עוד פקטור להערכה. יש כאלו שהצרות באו להם בזוגות: תאונה ועוד אחת, ובעיות כאלו ואחרות, וגם אם הוא ייצא לעבוד הוא לא ירוויח מספיק בשביל לכסות את זה משום יש לו בור בלי תחתית למלא. ישנם גם כאלו שעובדים ומתפרנסים אבל נעקצו או נפלו בעסק ואנחנו מנסים לקדם אותם שיפנו לרווחה, שם הם יקבלו יותר מבכל דרך אחרת. שמעתי על קבצנות מקצועית, אך אולי אני תמים או טרי בתחום – לא ראיתי כזה דבר עד כה".

עשות צדקה ומשפט

הימים כעת ימי אלול, ומשהו אחר, שונה, מורגש באוויר. אולי זו הרוח הקלילה הנושבת בבוקר עם פתיחת התריס, ואולי אלו הדי קולות המתפללים הבוקעים מבתי הכנסת ומביאים לנו בשורה אחרת. מצוות הצדקה הינה חלק בלתי נפרד מהווייתו של עם ישראל. היא שזורה כחוט השני מראשית ימי התהוותנו ועד היום, מעוגנת בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, על בחינותיה השונות, ואף סיפורי מעשיות רבים על שלל משליהם לוו בדמותו של הקבצן המחזר על הפתחים. נדמה כי קיבוץ הנדבות וההיענות לכך, הם מסימני טוב ליבו של עמנו, וודאי שלא נרצה לוותר עליהם בקלות. האם השמועות על כך שיש אנשים שהקבצנות היא דרך חיים בשבילם נכונות? האם בידינו האפשרות לשפוט ולהחליט למי ראוי לתת ולמי לאו? ואולי רק משום הספק כדאי להפקיד את ההחלטה בידיים אמונות של תלמידי חכמים? דבר טוב הוא לגלות כי אלו המגיעים לסף דלתנו הם ראויים לקבלת התרומה ואין צורך להיזהר כל כך. ראש השנה עומד בפתח ומתדפק על דלתנו אף הוא. בעוד כמה ימים נעמוד ונתפלל "עשה עמנו צדקה וחסד", ונזכור כי אף אנו, צווינו במצוות הצדקה לכל הפושט את ידו. ואני מוסיפה תפילה אישית משלי, שנעשה זאת בחכמה ובשמחה, שלא נזדקק לבריות ושתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מה עושים כשקבצן עומד בדלת?

"האם יש לך אישור של 'ועדת אישורי צדקה מטה בנימין"? זו השאלה הראשונה שצריכה להישאל. נשמח לתרום, אפשר להוסיף, אבל קודם תפנה לקבלת אישור -לרב צבי טל בעפרה ( 052-4767463) אולרב מיכה פלד מבית חורון ( 052-8118522).

ממחלקת הביטחון במועצה מוסיפים היבט נוסף, ומוסרים לנו כי מאירועים רבים של מקבצי נדבות שהתבררו כתרמית מפיקים לקחים חשובים, וכי חשוב שהציבור יפנים אותן וינהג על פיהם למען בטחון כולנו: מומלץ לא להשאיר ילדים מתחת לגיל 12 בבית ללא השגחה. יש נוכלים המסתובבים ביישובים גם בשעות היום ולא רק בלילה. חשוב תמיד להשאיר לילדים אמצעי תקשורת שאיתו יוכלו ליצור קשר עם ההורים. חשוב מאוד לנעול את הבתים ולא להשאיר את המפתח במקומות הצפויים, כמו בסמוך לדלת, ואף לא במתחם של שניים-שלושה מטרים מפתח הבית. במקרה הצורך, ניתן ועדיף להשאיר מפתח אצל השכנים. גם כשאמור להגיע אדם זר הביתה וההורים יודעים מכך, חשוב לעדכן את הילדים שיידעו מי אמור להגיע ומתי ולאיזה צורך. אם מגיע קבצן ללא אישור הועדה החדשה או רב היישוב, יש להפנות אותו לוועדה. הבדיקה היא פשוטה ויש לעמוד על כך. מי שבסדר והכל אצלו מוצדק, לא תהיה לו שום בעיה לקבל אישור. אין צורך שכל בן אדם יהפוך להיות חשוד בעינינו, מדגישים במחלקת הביטחון, אך אם רואים אדם זר מסתובב ביישוב ונראה חשוד - יש לפנות לגורמים המתאימים.