חברה סיפרה לי שמישהי שאלה אותה איך אלול שלה ייראה השנה אחרת מהשנה שעברה, ואיך תשרי, ומה באמת יהיה שונה מהשנה שעברה? "הרי את יודעת", היא אמרה לה, "ששום דבר לא ישתנה, ומה שהיה הוא שיהיה, ואנחנו הרי משחזרים בכל פעם את השנה שעברה. הולכים לאותם שיעורים באלול, מבטיחים לעצמנו אותן הבטחות, קונים אותן מתנות, וחושבים את אותן מחשבות". אז אולי באמת כל אלול דומה לרעהו וכל תשרי... "גם את מרגישה שזה אותו דבר לך? שזו פשוט חזרה על אותן הרגשות ואותן מחשבות?", שאלתי את החברה.

"לא יודעת", היא ענתה לי, "אבל אני מתרגשת בכל אלול ובכל תשרי".

את השיח הזה ניהלנו, חברתי ואני, תוך כדי שכשוך במי הים התיכון. כשאני בים אני נזכרת, על פי רוב, בנעוריי בימי הקיץ של חיפה, שהיו ברובם שמש, ים ורגליים יחפות על החול החם. הפעם הייתי בחוף הים של תל אביב, ולא בשעות השמש הבוהקת, ובאמת תהיתי אם אלול הוא תמיד אותו אלול ותשרי הוא אותו תשרי, ואם כן הייתכן שגם הים אותו ים?

לכאורה כן, אבל אני בכל זאת מרגישה קצת אחרת. ואף שהים הוא מציאות מוכרת לי, אני - בתוך המציאות הזו - שונה. הגיל אחר, המטלות שונות, השאלות שמעסיקות אותי מגוונות. רובי וכולי במקום אחר והים של גיל 16 והשמש של אז טעמן אחר ורחוק, והים בהחלט לא אותו ים, ואפילו החול החם לא מרגיש לי אותו דבר.

כשיצאנו מהים פגשתי במגרש החניה את רמי - חבר ילדות. "וואו איך שלא השתנית", הוא אמר לי. הבנתי שהוא רוצה להחמיא לי אבל גם ידעתי שהוא טועה, כל כך טועה.

כי המחשבות, הרגשות והמעשים שלנו המרכיבים את מי שאנחנו, והם המטבע הקובע, משתנים תדיר. כך שלא ייתכן שאני היום באופן מהותי כמו שהייתי אז.

זה אמנם הים התיכון אבל אני כבר לא תלמידה בתיכון העירוני שמשקיף לים.

המציאות האובייקטיבית דומה, אבל בתפיסה הסובייקטיבית - שהיא המטבע הקובע, הים בשבילי הוא קצת אחר.

אז ייתכן שמזג האוויר בחגים השנה יהיה דומה או זהה לימי החג בתשע"ב, אולי גם תפריט הארוחות וסימני החג, ונראה שגם זמני התפילות, הנוסח ובעלי התפילה לא ישתנו, וטוב שכך, ובטעות יכולים לחשוב שהכול אותו דבר, אבל עם יד על הלב - האם נברך השנה את יקירינו באותן ברכות? המילים שיצוצו לנו בתפילה כמשמעותיות לנו הן אותן מילים כמו בשנה שעברה? אותן תחושות פנימיות תובלנה אותנו? נחווה אותן התרגשויות? נתרכז באותם נושאים? באותו אופן?

כמה אהבתי את דברי הרב משה צבי נריה זצ"ל: "סוד החיים - הם החיים. הכישרון לחיות,

האומץ למצות את עומק החיים, את מלוא תוכנם...".

ואם מתרגשים שוב לפני אלול ותשרי זה סימן שבפתח מציאות חדשה. זה סימן שלשנה הזו יש פרופיל אחר, צבע אחר וארומה שונה. זה סוד החיים ויופיים.

שנדע להתרגש לקראת השנה הבאה עלינו לטובה,

ושתהא זו שנה של תובנות שיצמיחו עימן גאולה לפרט ולכלל. אמן.

יעל אברהם - אימון אישי, קורסים וסדנאות [email protected]