סמוך למחנה הצבאי "מול נבו", בדרומו של כביש 90, מתקיימת פעילותו של "בית חוגלה" – החווה שהקימה ארנה קובוס מעפרה, שמאז הקמתה עברה לא מעט גלגולים. ראשיתה בבית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו, במנחם אב תשס"א, בפעילויות תפילה ולימוד; המשכה בהצתת המבנה, והאפשרות שנתן מח"ט הבקעה לפעול בהיאחזות 'אלישע' כדי להרגיע את הרוחות; אך עם כניסת המח"ט החדש לתפקידו נותרה ארנה קובוס בחוץ, ממתינה חודשיים מחוץ למחנה, עד שנכנס המח"ט החדש לתפקיד, וזה הראה לה את מקום ישיבתה החדש.

בתחילה נקרא המקום "המאהל של ארנה" (כך גם בדו"ח ששון), ובהמשך - "בית חוגלה". בראשיתו הוא כלל אוהל, גנרטור ועוקב מים, אך אט אט התפתח המקום והיום יש בו שבעה מבני מגורים, ובהם בית כנסת, שני בתי בוץ - שאחד מהם משמש מרפאה לרפואה טבעית (הבתים מיועדים לאירוח ולהשכרה בדירוג 1000 כוכבים). בצדם פינת חי, מטעי זיתים, רימונים ותמרים.

בחוות בית חוגלה מתקיימים שיעורים קבועים (עם הרב ד"ר חגי בן ארצי ועם הרב רוזיליו) וימי לימוד מיוחדים. דיסק לצפייה שהפיק הרב ד"ר חגי בן ארצי מוכיח כי הנקודה ממוקמת באזור גלגל המקראית.

קבוצות תיירים המגיעות למקום מקבלות הסברים על חשיבותו, בהיותו קרוב לערבות מואב, האזור שבו נכרתה הברית בין עם ישראל לאלוקיו סמוך למעבר הירדן. בקרבתו של המקום עמדו מי הירדן נד אחד, וכך עברו בו ישראל ונכנסו אל הארץ. שם גם הציבו את שתים-עשרה האבנים שנצטוו הכוהנים לשאת מתוך הירדן. ממש סמוך אל המקום נמצא האתר שבו נימולו דור המדבר באותה העת, ואחר כך חגגו בו את הפסח הראשון.

סיפורו של המקום הזה הוא סיפור ההתחלה של עם ישראל בארצו. סיפורי פרשיות השבוע של שני החומשים האחרונים - במדבר ודברים - מתרחשים כולם כאן, וכמובן כל המסופר בראשיתו של ספר יהושע. האם יש מקום אחר בארץ שמוקדשים לו פרקי קודש רבים כל כך? תחושת הברית אכן מורגשת כאן.

לאחרונה נחגג "יום הולדת" האחת-עשרה לחוות בית חוגלה, בהתכנסות חגיגית, ובמרכזה שלוש הרצאות מרתקות בנושאים הקשורים במישרין או בעקיפין לחשיבותה של יריחו, חשיבות ראשונית ויסודית בהווייתו של עם ישראל בארצו: הרב גדי בן זמרה, עו"ד בועז העצני, והרב ישראל אריאל ממכון המקדש. הרב גדי בן זמרה ממעלה לבונה, פרס ההשוואה מאלפת בין המרגלים ששלח משה לבין אלו ששלח יהושע – בעוד משה מבקש לעורר בעם חשק גדול להיכנס אל הארץ, ולכן מגייס אנשים רבי השפעה – אך מטרותיו לא הושגו; לעומתם המרגלים ששלח יהושע, לא בשליחות העם, היו מעטים, אלמונים, והם נשלחים בחיסיון מוחלט: שתי שליחויות הריגול בעצם לא מולאו כפי שניתנו, אלא שהרוח שמילאה את לבותיהם של המרגלים בכל אחת מהשליחויות הללו היא שקבעה את מידת הצלחתה של השליחות.

הטיעונים שביקש הרב בן זמרה להציג הם שניים, זה על גבי זה: ראשית, מה שאדם רואה הוא מה שהוא בוחר להסתכל בו, ושנית, בעקבות נקודת המבט של המתבונן נולדת מציאות: המרגלים באו מלאי עזוז לחפור את הארץ, הם בחרו להתבונן במה שלנגד עיניהם במבט של עומק, הנובע מאמונתם, ואכן זה מה שנגלה לאוזניהם מפי רחב: שלא קמה רוח באויב מפני בני ישראל.

והנה בעצם שמה של העיר יריחו רמוז העניין. אנו מוצאים בה "ריח". המרגלים הצדיקים בחרו להריח את האמת העמוקה. יריחו היא אפוא מקום של תחושת עומק, שמצליחה להפוך את הכול, ולתקן את חטא המרגלים. יריחו היא העיר שממנה מתחילה לצמוח מחדש אהבת הארץ, וזהו סיפורה של חוות בית חוגלה, שבערבות יריחו.

ארנה קובוס מקימה המקום הדגישה שהגירוש הראשון היה מיריחו וכן תהיה הגאולה.

בדבריו של הרב ישראל אריאל ממכון המקדש, שולבו רזים מעניינים מאד על אודות משמעותה של יריחו לעניין קדושתה של הארץ והחיבה אליה, ועל הקשר ההדוק בין יריחו לבין המקדש. הוא תיאר איך כחוט השני עוברת אהבתו העצומה של יוסף הצדיק אל הארץ דרך השמות של צאצאיו, ובהם השם חוגלה, שמה של אחת מבנות צלופחד, הדורשות: "...תנה לנו אחוזה..." (במדבר כז ד), והלוא הן מצאצאיו של יוסף.

ומה פשר השמות הללו, שהעניקו בניו ובני בניו של יוסף לילדיהם? תרצה, אחות חוגלה, לדוגמה, נשאה שם של עיר בארץ כנען, וגם חוגלה היה שם כזה. שמו של גלעד, נינו של יוסף, מזכיר לנו את הגַּלְעֵד שהקים יעקב אבי יוסף בבורחו מלבן אל ארץ אבותיו, וכן את ריח הבשמים הטוב שליווה את יוסף בדרכו האיומה למצרים עם אורחת הישמעאלים שבאה מן הגלעד. והרי אין אדם מעניק שמות לילדיו אלא כדי לבטא עומקים מנשמתו, על כן המסקנה המתבקשת היא שאת העומקים הללו הצליח יוסף להעביר לצאצאיו עד דורות רבים אחריו, וכך לשמר את הקשר האמיץ כל כך שלו אל הארץ, הגם שנעדר ממנה שנים רבות כל כך.

אחר כל הדברים הללו נמלא חלל בית הכנסת בחוגלה בקדושתו של הקשר המופלא הזה בין יריחו למקדש ונמלאו הלבבות באהבה חמה אל ארץ אבותינו.

 

 

(לפרטים נוספים www.jewishjericho.org.il. החווה מזמינה זוגות צעירים רציניים לבוא להתיישב במנעולה של הארץ).