בעציץ שקניתי בקיץ כתובות הוראות הטיפול בפרח האצילי והיפהפה הזה: "יש להשקות פעם בשבוע גם בגמר הפריחה. מומלץ לדשן פעם בחודש".

כל כך שמחתי בו, בסחלב הלבן והאצילי הזה שקניתי בקיץ. שמחתי ביופיו, בהדרו, בפריחה המיוחדת וההדורה שלו. עד שבבוקר אחד ראיתי שפרחיו נשרו בזה אחר זה, ולא נותר פרח אחד על קנו, ונזכרתי במה שאמרו לי: "קשה לטפל בסחלבים. בשביל מה לך?".

ואכן כצפוי התייסרתי, שמא אינני יודעת לטפל בו, ומתוך צערי עשיתי שני דברים - האחד, חזרתי לקרוא את ההוראות שהפצירו בי להמשיך להשקות ולדשן גם ללא הפריחה, והשני - התקשרתי לחנה חברתי שמבינה בסחלבים, וכששמעתי אותה צוחקת מעבר לקו הבנתי שמדובר בתופעה של שינוי טבעי, שבה הפריחה הישנה מפנה את מקומה למה שיבוא בעקבותיה. אז הצטערתי על מה שקמל, אבל המשכתי, בהמלצתה של חנה, להשקות, ומידי פעם הצצתי לראות הקלו המים? הנצו ניצנים?

ואז זה קרה - בסתר, באופן כמעט לא מורגש, התפתח לו ניצן קטן על גבעול חדש, ואחרי יומיים הבחנתי בעוד אחד ועוד אחד. בהשתאות ובתקווה עקבתי אחריהם, ובתוך שבועיים פרח הסחלב שוב היה במלוא יופיו, הדרו ולובן פריחתו. אמנם על גבעולים אחרים, בסדר קצת אחר, אך שוב ליבי נמלא שמחה.

ואחרי כשבועיים שוב ראיתי פרח לבן מרכין ראש וקמל...

אני מודה שאין זה קל לראות סחלב עירום ויתום כל כך, ולהאמין שתוך שבוע-שבועיים הוא יצמיח ניצנים שיפרחו מחדש. הרי אין לזה סימן ונראות כלל.

לדעת בוודאות משהו שאיננו נראה לעין, זו מדרגת אמונה וביטחון גדולה, וזה באמת לא פשוט - איך יכול להיות שכשאנחנו מרגישים ריקים לפעמים ושום דבר שאנחנו רוצים לא קורה ואין סימן ניגלה שרומז לנו על הבאות, בו בזמן שבעצם באופן טבעי מתחת לפני השטח מתרחשים דברים חדשים.

וחשבתי לעצמי כמה פעמים אני יוזמת ועושה דברים שנראה שהתוצאות שלהם לא מובילות אותי לאן שברצוני להגיע, בעוד שלמעשה מתחת לפני השטח מוכרח להתרחש משהו שאין בכוחי לראות כרגע, ורק להשקות צריך - להשקיע,להאמין, לזרוע זרעים במחשבה ובמעשה,

אבל באמת איך אפשר להאמין במה שהעיניים לא רואות.

הבטתי בסחלב העירום שלי, הוא נראה כל כך ריק עד שלא הרגשתי בנוח להתבונן בו עוד, אבל הפעם כבר לא התקשרתי לחנה והמשכתי להשקות.

וכשכמה ימים אחר כך ראיתי שוב בפעם השלישית ניצנים קטנים תלויים בהיחבא על ענפים ירוקים וחדשים, הבנתי שיש פה איזה אתגר - להיעצב כשמשהו קמל ולחשוב שרק מה שרואים – קיים, או להתרגל לחשוב שמה שלא רואים פשוט מתבשל ומתפתח, סמוי מן העין ורק בינתיים - עוד לא רואים.
וזה קשה כמו לראות סחלב עירום, ומתגמל כמו ניצן על קנו.

 

@ יעל אברהם - אימון אישי וקבוצות, ואשמח לסיפורים שלכם ולתגובות. 

 yamo121@neto.net.il    052-4239718