עיסוק: מעסה בשיטה שאותה היא מכנה בשם גוף-נפש, שינוי גדול לאחר שנים רבות שבהן היתה מורה לספורט עם משרוקית תלויה על צווארה.

ילדים: שישה, והם עבורה "הגשמת חלום ילדות להיות אמא". את ילדיה גידלה ללא עזרה מבעלה שעבד בתנועת "אמנה", בה החל כמדריך ורכז אזור, וסיים בתפקיד המנכ"ל. "לקח לי שנים להבין שבעלי הוא לא מהסוג שעוזר בבית אלא שפועל המון בחוץ. סיגלתי לעצמי שגרה שבה איני זקוקה לעזרתו, וכשהוא היה מגיע לפעמים ב-19:00 בערב זה היה מפתיע ומשמח".

מכריזה על: "הקמת תנועת 'אהבת חינם'"

אז מה מביא בחורה שגדלה בקיבוץ חילוני שמאלני להקים יישובים דתיים על גבעות יהודה ושומרון בעליות ההיסטוריות של 'גוש אמונים'? חגית אריאל מותירה במי שמשוחח איתה חשק להרתיח מים לעוד כוס קפה שתלווה את השיחה המעניינת אל תוך הלילה. בשקט מופלא ובלי צלצולי אגו, היא משתפת בהבנות עמוקות ובאידיאולוגיה של סבלנות ואהבה שהיא תולדה של ילדות קיבוצניקית מקובעת להחריד. "לחוזרים בתשובה יש הרבה תעוזה", היא מתארת את הכוחות שהיתה צריכה לגייס כדי לעזוב קיבוץ חילוני לטובת חיים של מתנחלת מן המניין. לוותיקי המתיישבים אולי לא יהיו כאן חידושים, אך לדור הצעיר יש בהחלט מה לשמוע על הנוסטלגיה הזו.

היא נולדה בקיבוץ 'מעגן מיכאל' הצפוני והשמאלני, והתחנכה "על ארץ ישראל ושנאה לדתיים. בקיבוץ הרגשנו שאנחנו בעלי המדינה ופנקס ההסתדרות האדום היה הסמל הרשמי לבעלותנו".

את אורי הכירה בצבא. "הכרנו כששרתנו ברפיח. אורי היה מ"פ בשריון ואני הייתי פקידה פלוגתית. לקח לי שלוש שנים לחזור בתשובה, וברגע שהחלטתי שזה זה שיניתי את חיי מהקצה אל הקצה. כשהחזרתי להסתדרות את הפנקס האדום הרגשתי שלקחו לי את המפתחות למדינה שלי. החלטנו שנהיה בקופת חולים 'מאוחדת': לא בהפועל המזרחי ולא בהסתדרות".

"תמיד ידעתי שיש אלוקים. לקח לי זמן לקבל החלטה, כי ידעתי שכל חיי יתהפכו בעקבות כך. "שני דברים מדהימים קרו לי בחיים: החזרה בתשובה והקמת כפר אדומים, שהוא יישוב של חילונים ודתיים. אני כל הזמן חושבת איך להמשיך לפרגן ולתת אהבה בלי לעשות חשבונות. זה החלום שלי".

על הקמת כפר אדומים: "חיכינו לזה כמה חודשים, וכשהגיע הרגע אורי בישר לי באמצע הלילה שעולים. הייתי עם תינוקת בת שמונה חודשים".

שאלה ראשונה אחרי הבשורה: "האם עולים לקרקע עם מכונת הכביסה או בלעדיה? עם המכונה משמע זה רציני ואמיתי, ובלעדיה – משמע שזה לא".

על העשייה של בעלה בכנסת: "מאוד הופתעתי שאורי הגיע לפוליטיקה, כי הוא לא פוליטיקאי, הוא איש עשייה. לא חשבתי שכך זה יתגלגל, ובכל זאת אולי זו מחשבה נאיבית שלי אך יש צורך שיהיו אנשים כמותו בכנסת".

מסתבר שאף לאורחיהם בעלה מסרב לענות בשאלות של פוליטיקה. "אורי לא רוצה לשמוע על פוליטיקה כשהוא מגיע הביתה. הוא מעוניין שהבית יישאר מקום שקט שאפשר להיטען בו ולהתרענן. הכנסת היא מקום רוחש וגועש ויש צורך גדול בהרפיה". עמדת בעלה נותרת בעינה גם כשהיא זו ששואלת אותו 'איך היה בעבודה?'. את המידע על מה שעושה בעלה בכנסת, שואבת אריאל מן המפורסם בתקשורת, כמו כולנו.

הנושאים החשובים ביותר לדעתה שבעלה נוגע בהם: "בוועדה לענייני ביקורת המדינה הוא משתדל לדחוף לאיזון וגם שתהיה ביקורת על בתי המשפט. הוא דחף את חוק ההסדרה, מתעסק המון עם הגרעינים התורניים ומסייר בערים המעורבות לתת רוח גבית לאוכלוסייה היהודית שם, דואג לתקציבים ליישובים עד רמת סלילת הכבישים".

תגובת המשפחה המורחבת לעשייה הפוליטית: "שכנענו את אמי בערוב ימיה להצביע לאורי. זה היה בקדנציה הקודמת. לקראת סוף המרוץ התפצלה התנועה לשתיים, אך אמי לא ידעה. היא בישרה לאורי ברגש שהצביעה לו, ומסתבר שזה היה בעצם למפלגה השנייה".

על עם ישראל: "כולנו זקוקים האחד לשני, ובהתכתשויות לא נגיע לשומקום. יש להפוך את הדיסקט שאומר שכולם צריכים להיות כמוני".