זה קורה בערך אחת לחודש, הנייד רוטט ובצדו השני שכנתי תמר, דוברת מועצת מטה בנימין: "שילה, מחר מגיע כתב בכיר ב-ynet, אני צריכה ממך רק כמה דקות שתספר על שכונת היובל-המכינה-הגרעין-ועוד...".

ההצלחות של הסיורים האלו הוכחו אין ספור פעמים - בשידורי רדיו, בטורים ובעיתונים.

הרעיון יחסית פשוט – אל תדברו בלי שאתם מכירים, בואו, תכירו מקרוב, ואחרי זה תחשבו מה שתרצו.

הקונספט הזה חייב לחלחל למטה, אלינו, הגרים ביש"ע.

אין זו רק משימתה של מועצת יש"ע ומחלקות ההסברה במועצות, אלא שלנו - אנו האנשים הפשוטים, התושבים החיים כאן את היום יום.

לכל אחד מאתנו, אבל לכל אחד, יש את המעגלים הקרובים אליו. בלימודים, בצבא, בעבודה, במשפחה, במילואים, ובכל מסגרת שהיא.

אין שום סיבה בעולם שלא נצליח להביא את מעגלי הקרבה שלנו לביתנו וסביבתנו. זו ההיכרות הטובה ביותר, לא דרך מסכי הטלוויזיה, לא דרך הכתבות והחדשות, אלא בהיכרות האישית, המשפחתית והקהילתית.

 

הדרכים לכך רבות ומגוונות, וב"ה האפשרויות מתרבות עוד ועוד. אשמח לשתף בכמה רעיונות, חלקן מתוך ניסיוני האישי וחלקן מניסיונם של אחרים.

 

ברית קודש ובת מצווה: זו הזדמנות שבה חברים לעבודה-משפחה-מילואים מגיעים לכאן. ניתן בקלות יחסית לשלב אירוע שכזה עם תוכן נלווה של סיור באחד מאתרי התיירות של המועצה, וכך ליצוק לו תוכן משמעותי מעבר לארוחה הדשנה.

 

חתונה: חבר צוות מתחתן? נסו להרים "שבת חתן" אצלכם. נשמע מסובך, אך מניסיון אישי - פשוט ביותר. ראשית, זו הזדמנות טובה לצוות להתגבש לאחר נתק של זמן מה. שנית, ההתארגנות יחסית פשוטה, מפרסמים במייל היישובי על דירות פנויות, תופעה שלעצמה לא מובנת בעיר הגדולה ובמגזר הכללי; מתארגנים על קייטרינג מהסביבה ומארגנים שבת משמעותית, מגבשת וערכית, הזוכה לפרגון וצריבה בתודעה שאינה נשכחת.

אחד הקיבוצניקים מהצוות שלי מימי השירות בגולני, אשר כבר מזמן גר בקנדה, התקשר להזמין לחתונה. הצעתי לו שבת חתן. הוא היסס, אך התארגנות מהירה הולידה שבת של כלל הצוות בשכונת היובל, ארוחות משותפות, עליה לתורה, זריקת סוכריות וריקודים עם החבר'ה מהשכונה - חוויה שלא תישכח במהרה. כמובן שמצרפים לסופ"ש שכזה סיור נרחב באזור ביום שישי.

וכך, הצוות שהכיר את הסביבה בעיקר ממעצרים למבוקשים, עם צבעי הסוואה ותנועה רגלית לילית שקטה, הכיר את האזור בשבת חווייתית ומגבשת.

 

סוכות ופסח: אחלה זמן לסיורים בסביבה. במקום להעביר את הזמן בפקקים ביציאה מכביש 6 צפונה, נפגשים עם החבר'ה באריאל או חיזמה, או בכל מקום מתאים, ויוצאים לטיול משפחות אידיאלי, עם נופים עוצרי נשימה, נחלים זורמים, אתרי תיירות משופרים והכל במרחק נסיעה קצר מאזור המרכז.

כך חוסכים דלק, מצמצמים נסיעות ובעיקר מכירים את "הרי המרכז".

ומעשה שהיה כך היה... לפני כמה שנים הבאתי לטיול בשילה הקדומה חיילים שלי מיחידת המילואים. נפגשנו בשילה, החנינו את הרכבים ועלינו על ה"שאטלים" [הסעות]. בהגיענו לתל שילה שאלו אותי חייליי האם חייבים ללכת עם כיפה בתל (שכן כלל המבקרים חבשו כיפות).

ב"ה, כיום מבקרים בשילה הקדומה מאות ואלפי מבקרים, רבים מהם כלל אינם מהאזור, דבר המצריך לתפוס פינה על גדת המעיינות בסביבה כבר משעות הבוקר המוקדמות.

 

"כושר לחיים": זו קריאה לשמירה על אורח חיים נכון, ולהתחיל להניע את עצמנו בהליכה, ריצה או ברכיבה על אופניים. וכך ניתן להזמין את החברים לקבוצת הרכיבה, ולהכניס לתכניית האתרים לא רק את הסינגלים המדהימים בבן שמן, בפארק קנדה או באלון הגליל,

אלא גם את הסינגלים המדהימים במעיינות שילה, סובב עלי, מורדות קידה או במסלול המאתגר קידר- אלמוג.

אלו הצעות לרוכבי שטח, שכן רוכבי הכביש נמצאים כבר "עמוק" מעבר לקו הירוק, שכן אחד המסלולים היותר מדוושים הינו כביש 5 - גלילות – אריאל. זהו כביש נוח מאוד לרכיבה, בעל שוליים רחבים, נופים ירוקים ופתוחים ובעיקר קרוב למרכז, ובו ניתן לאחר שעה אחת של רכיבה כבר להגיע למשרד ולענות למיילים.

זו הזדמנות לקרוא לעיריית אריאל ולמועצה אזורית שומרון להקים "מרכז רוכבים" בכיכר אריאל, בתחנת הדלק או במלון "אשל השומרון". מרכז רוכבים כזה מקובל באזורי רכיבה בארץ ובעולם, והוא מאפשר לנוח קמעא ולמלא "מצברים", יש בו מים, שירותים, כוס קפה ואף מפה של הסביבה המסבירה על האזור והחיבור שלו למורשת.

כשהתלבטנו כיצד נסיים את לימודי תוכנית "בני חיל" למג"דים במילואים, ארגנו - חבר נוסף ועבדכם הנאמן - יום כיף על גבי אופניים בסינגל "מעיינות שילה". דיוושנו לנו להנאתנו מגן עמיחי בעלי, דרך מעיין הגבורה, עין עז וחזרה לרכבים. זהו ספורט בריא, זול, וגם קל לתפעול באזורנו הודות למחלקת התיירות של מועצה אזורית בנימין.

ועוד בעניין הספורט - ניתן להצטרף לאחד מהמרוצים הקיימים במועצות השונות, או להמתין למרתון בנימין שמארגן לנו זאבי ממתנ"ס בנימין.

 

חברים לעבודה: זהו אחד מהמעגלים היותר קרובים אלינו. אנו מבלים בסביבתם שעות רבות, יתכן אף שעות רבות מדי, ואך טבעי ומתבקש להזמינם לסביבה שלנו.

ניתן להזמינם לטיול יום שישי, עם איזו ארוחה מפנקת ב"קפה קפה אריאל" או בקרון בעלי. אפשר לקיים "על האש" באחד המעיינות, או סתם סיור רכוב עם נופים מדהימים. למי שממש לחוץ על העבודה, אני ממליץ לשלב זאת עם השתלמות לעובדים.

כך, למשל, הבאתי את מנהלות מחלקות במקום עבודתי - בגרעין התורני בלוד. את הבוקר העברנו במפגש עם המקבילות בישוב עלי, וכך ישבו להן רכזת קהילה עם מקבילתה, מנהלת רשת המעונות עם מנהלת המעונות בעלי, רכזת נוער דתי מסורתי בלוד עם רכז הנוער בעלי. ובמקביל צוות מתנ"ס דנוור – לוד, המתנ"ס הגדול בעיר, המנוהל על ידי הגרעין, התמקם לו כבר במעיין הגבורה למרגלות הישוב עלי, והחלו כבר לנפנף את הבשר לארוחת צהריים בטבע.

זו היתה חוויה גדולה בשביל חלק מן העובדים שאף פעם לא חצו את הקו הירוק, והערכת העובדים את המנכ"ל שמשקיע כל יום את המרחק הזה בנסיעה על כבישי ישראל, גדלה. אך בעיקר תרם היום הזה להפריה ההדדית בין הצוותים השונים, מה שהפך אותו מסתם יום כיף לעובדים ליום משמעותי, מלמד ובעל ערך מוסף גבוה.

 

וכך מעגלים מעגלים של היכרות אישית, ללא מחיצות וללא מתווכים, נחשפים אלינו, לעשייה שלנו, לישובים שלנו, לקהילות, לנופים, ובעיקר לחבל ארץ זה השמח בחזרתנו.

אסיים בסיפור קטן הממחיש יותר מכל את החשיבות שבהיכרות אישית, ישירה וללא מחסומים. לפני זמן מה אירחתי את חבריי לפרויקט "seal- מעוז" פרויקט מנהיגות ישראלי בבוסטון, של אוניברסיטת הרווארד היוקרתית. חברי התוכנית הינם צעירים בעמדות מפתח במדינת ישראל, ובהם מנכ"ל zim, מנהלת מחלקה במשרד ראש הממשלה, ועוד.

הטיול ביום שישי היה מדהים. נפגשנו דווקא באריאל, בקנטרי, וההפתעה הראשונה הייתה בשבילם לראות עיר ועם בישראל - עם בריכה, בית קפה, ובעיקר אוכלוסייה גדולה שלא בדיוק מתכננת לעזוב את האזור מחר.

אחר כך המשכנו ביקור ביקבי רחלים, למפגש עם תושבי קידה וקבלת שבת בשכונת היובל. ולכל זה נוסף האוכל הטוב של אשתי הדס ומפגש עם השכנים הרבים.

השבת עברה חלק, ובהצלחה רבה.

מיד בצאת השבת התקיימה הפגנה גדולה במסגרת מחאת "הפראיירים", כחלק מגל המחאות שהתקיים סביב סוגיית חוק טל.

אחד מהנואמים המרכזיים היה חברי הטוב איתי, מנהל הקמפיין של שלי יחימוביץ, אשר במשך השבת שהה במחיצתנו. על הבמה, התרגש איתי ושיתף את רבבות המוחים בשבת בעלי, ודיבר על החיבור בין צבא ואמונה ועל רוח האידיאליזם השורה במרחב.

במסרון שקבלתי מאחת הידידות, מנכלי"ת של אחד הגופים המשמעותיים בירושלים ובתה של אומנית מפורסמת, אשר הובילה את החרם על היכל התרבות באריאל, נכתב לאחר השבת: "הייתה חוויה משמעותית וגדולה, איזו זכות גדולה מזו עבורנו שאנו מסוגלים למצוא יחד כל כך משמעותי, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים... מעבר לזה שהיה ממש כיף, הייתה לי הזדמנות נדירה להכיר עולם שהיו לי רק דעות קדומות עליו [אפילו סיפרתי לאמא שלי השמאלנית...].

 

וכך, מתוך המעגלים הקרובים אלינו, ניתן להראות, לשתף ולקרב את הרחוקים מאיתנו, שלפחות יבואו, יראו, ירגישו.

לא תאמינו כמה זה פשוט.

 

 

(אשמח לסייע – shiloadler@gmail.com).