הזעקה הציבורית, יחד עם השיחות הנוקבות שקיימו ראשי ההתיישבות עם בכירי מערכת הביטחון, לא נפלו על אוזניים ערלות. אמנם בשיחות האלה התגלה פער בהגדרת המציאות – ראשי יש"ע טענו שאנו על סיפה של אינתיפאדה שלישית והמצב עומד לצאת מכלל שליטה אם לא יהיה שינוי מהיר ב"מדיניות ההכלה", ואילו מנגד טענו ראשי הצבא שהמצב אינו כזה - אבל בשורה התחתונה, התייחסות הצבא לאירועים השתנתה. מפקדים בכירים יותר החלו להיות מעורבים באירועים בשטח, תוך מתן מענה להתפרעויות, כולל ירי לעבר רגליים וברכיים באירועים חמורים ובמוקדים בעייתיים במיוחד. והמעורבות הזו, כך אומר אבי רואה, כבר מורגשת בשטח. השפעתה של העובדה שקצינים בכירים נדרשים לאירועים באופן אישי, תוך מתן גיבוי והנחיות נחרצות, כבר ניכרת לעין.
"עדיין יש לא מעט אירועים ביטחוניים", אומר אבי רואה, "ויחד עם זאת אנחנו צריכים לזכור שהערבים שסביבנו כנראה שאף פעם לא יהפכו לאוהבינו. זו המציאות, ומה שעלינו לעשות זה לדאוג באופן מתמיד שהם לא ירגישו חופשיים לעשות כל מה שעולה על דעתם.
"אמנם לצה"ל לקח זמן עד שהסתגל למצב והתאים לו מענים, מה שהעלה את מפלס הביקורת אצלנו (שבחלקה היתה מוגזמת ואישית מדי), אבל אין ספק שמורגשת רגיעה בשטח. וכמו שאני תמיד אומר, לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים, וגם כאן אנחנו מנסים לשדר שנוכחותנו כאן לתמיד, ומוטב שכולם יסתגלו לרעיון. במידה מסוימת יש הסתגלות, זה תהליך שייקח עוד זמן, אבל יגיע.
אבי רואה רומז בדבריו, תוך שהוא מדגיש – "אני לא יודע בוודאות", שיש לו מידע על כך שרגיעת השטח קשורה גם לעניין כלכלי. "אין ספק שאנרכיסטים שניסו למנף את המהומות שמו לא מעט כסף כדי לעודד את המתפרעים, בתשלום ישיר או עקיף. אולי גם התקציב נגמר. אני מקווה שגורמי הביטחון ישימו יד על מי שצריך בהקשר הזה".