הקייטנות הסתיימו. השלב השפוי מאחורינו, וכעת אני מבקשת לפצוח בחגיגות טירוף הקיץ.

הורים עובדים משאירים את ילדיהם לבד בבית עם מזגן, אוכל, מסך ובייביסיטר.

מורים מכינים את עצמם לשלב הבא של היום שאחרי החופש - שנת הלימודים, ובין לבין חוטפים כולם מספר מצומצם של ימי גיבוש משפחתיים בצימר, מלון, בשטח או אצל סבסבתא. ואיכשהו, בין כל אלו נערכים ההורים לשנת הלימודים - רודפים אחרי רשימות ספרים אבודות, נוברים במאגרים ישנים בניסיונות למצוא את "פתחו את השער חלק 750" מהילד הגדול יותר, מרוקנים תיקים ישנים, זורקים את הקרועים ו... יוצאים לקניות בחנויות הספרים וכלי הכתיבה.

אלו הקניות המורכבות ביותר ביקום. לא משנה באיזה שלב בחרתם לעשות את הקניות - לפנות בוקר, בלילה מאוחר, בראשית יולי או בסוף אוגוסט - תמיד, אבל תמיד תערכו את הקניות יחד עם כל עם ישראל. המוני הורים (לרוב עם ילדיהם) יעמדו אתכם אל מול ערימות המחברות השונות ויתלבטו אלו מחברות יקנו. עם כריכת דרדסים, ברץ או ספיידרמן (שבאופן לא ברור לא יוצא מהאופנה). תמיד יהיו שם ילדים שנלחמים על רצונם לקנות יומן עב כרס יקר ומיותר עם כריכת הדמות התואמת לאלו שעל המחברות ואת מיטב העטים והטושים, הכל מהכל, ומנגד הורים חסרי תכולת כיס.

ולא משנה כמה נהיה מסודרים, עם רשימות מדויקות, מאורגנות ומחודדות, זמן הבילוי בחנות לא יפחת משעתיים, אם לא שלוש.

אם נדמה לכם שדי בזה ואתם יוצאים מהחנות עם שקיות ענק, עמוסים בכל טוב וחיוך הזוי מרוח על פניכם כאומר: "סיימתי עם הסיפור הזה" - דעו לכם שטעות בידיכם. עוד לא הגעתם אל השלב המכריע, שלב הספרים.

קניית הספרים הולכת ונהיית סבוכה ככל שעולה מספר הילדים הלומדים בבית ספר. אחרי שכבר מיחזרתם כל ספר ישן שהיה בחזקתכם, חקרתם ובדקתם וערכתם מעקב אחר כל בן משפחה שאי פעם למד במוסד בית ספרי, עדיין נותרה בידכם רשימה לא קטנה של חוברות שזה עתה יצאו לאור או ספרים במהדורה עדכנית, מארזי סרגלים שנולדו זה עתה ומחשבונים שעוד לא המציאו, ואת כל אלה עליכם לרכוש במיטב כספכם.

הדבר המעניין הוא - ואשמח להתעדכן האם מדובר בילדיי בלבד או שהדבר מייצג את מרבית ילדי ישראל - שלא באמת נעשה שימוש בספרים אצל ילדינו לאורך כל השנה. עד חנוכה אולי. גם לא בכל המקצועות. ככל שהימים הולכים וחולפים, ושנת הלימודים הולכת ומתארכת, הספרים הופכים פחות ופחות שימושיים. ישנם ספרים שהולכים לאיבוד (איבוד זה כפר נידח שמקומו לא ידוע וחפץ ממנו חי עוד לא חזר... ), חלקם יוצאים לביקור בית אצל חברים ואז לך תוכיח שזה היה פעם שלך, והיתר סתם עומדים להם על מדף הספרים, זנוחים ועייפים נשכחים ומיותמים, לאחר שכתבו בהם לא יותר מארבעה עמודים. גג עשרה. בנוסף ישנם ספרים שקונים אבל המורה לא הגיע לשלב החשוב של ללמד בהם (זה קורה הרבה עם קשרים והקשרים 3,4,5 שקנית אבל המורה נתקע ב-4. בחשבון פשוט ניתן לומר שאם מחיר הספרים היה נקבע לפי מידת השימוש שהילדים עושים בהם, המחירים היו נמוכים. מאוד נמוכים. ואסחף ואומר שאפילו אפסיים.

אבל לכו תסבירו את הדבר למערכת החינוך... אני קונה בכל שנה כחמישים ספרים בידיעה מוחלטת שלא ייעשה בהם שימוש. הלב נקרע והכיס בוכה.

רק כלי הכתיבה נראים כאילו הם עברו מלחמה. הטושים כבר לא צובעים, הצבעים גמורים, העפרונות אכולים, מחק ומחדד אין.

אם היה לי רעיון יצירתי, הייתי מעלה אותו בפניכם, אך אני עוד עסוקה בשלב מציאת הפתרון למחברות שכותבים בהן בקושי חמישה עמודים, המחברות שבסוף השנה נראות חדשות כאילו לא פתחו אותן בכלל. רגע... באמת לא פתחו אותן. אולי אני יכולה פשוט לשמור אותן לשנה הבאה, והנה עוד אחת, ועוד. יפה! אני רק אשים מדבקה על המדבקה הישנה, עם שם הילד והכיתה החדשה וזהו.

הייתי עושה את זה אם רק הייתי זוכרת לקנות מדבקות חדשות. טוב, ממילא עלי לחזור לחנות להשלים את מה ששכחתי - מדבקות, תיקיות ושקית צורות הנדסה שזה עתה יצאה לחנויות.