אנחנו נמצאים בפתחה של שנה חדשה, כשברקע משא ומתן מדיני, ובאמצע עתיד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ובעצם עתידה של מדינת ישראל.
כולנו נמצאים בתחילתה של סערה מדינית וחברתית, אמנם עדיין לא מורגשת, אבל היא שם, מתרחשת וגועשת.
זו לא הפעם הראשונה שסערות כאלו פוקדות את מדינתו הקטנה, ולאורך השנים התמודדנו והתחזקנו מסערות כאלו. דבר אחד ברור למדנו מהן, מי שיכריע את עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון זה עם ישראל. רק היכן שהלב שלו ירגיש בית, שם תהיה ריבונות ישראלית.
יש כאן מאבק חזק ועוצמתי על התודעה, ומשתתפים בו הרבה מאוד כוחות סמויים שפועלים במרץ רב וביסודיות כבר שנים. זה מאבק על התודעה הלאומית והיהודית, על החיבור; זהו בירור עמוק ביחס לקשר של העם שלנו לארץ. זו מערכה קשה ומורכבת ולכולנו יש בה תפקיד. כולנו יכולים לתרום, לעשות ולהשפיע. לא רק בהפגנות ושביתות רעב; צריך למלא את מרחבי בנימין באוטובוסים של מבקרים, בני משפחה, חברים.
יש לנו אתרי תיירות מרהיבים, מעיינות, יקבים, מאות דונמים של חקלאות מרשימה, יש לנו יכולת להסביר מקרוב מה הם גושי ההתיישבות ואיך נראות התנחלויות מבודדות (עלי ושילה לדוגמה...), מה המשמעות האמיתית של מדינה פלשתינאית וכמה קרובים נראים בתי הדירות של מודיעין מחרשה או מטלמון. לראות מקרוב, לחצות את הקו הירוק ולגלות איך דברים שרואים מכאן לא רואים משם. זה נוגע, זה משפיע. על כל אחד זה משפיע אחרת, אבל ההשפעה הזאת היא שתכריע בסוף את כף המאזניים.
שנה טובה לכולנו.