מי שנולד כמוני בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, כמו גם מי שנולד אחריי, יידרש לעיתים לקרוא משפטים בספר הזה בפעם השנייה והשלישית, כדי להאמין. יש בו ציטוטים מפתיעים שלא עולים בקנה אחד עם הדימויים והדמויות שעליהם גדלנו מילדותנו, ועובדות היסטוריות שנשכחו (או שמא טושטשו בכוונת מכוון?).

לא מעט עובדות והנחות יסוד שבבסיס מאבק האיתנים סביב סוגיית יהודה ושומרון, שמלווה את החברה הישראלית כבר עשרות שנים, עברו ברבות השנים כיבוס, מירוק, טשטוש ועיצוב מחדש. בראשית ימיו של המאבק הזה, עמדו מחוזות יהודה ושומרון יציב בלב קונצנזוס ציבורי ישראלי איתן – עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים וגם בשנים שאחרי המלחמה. אך אט אט, מבלי ששמנו לב מתי ואיך בדיוק, שטיח-הקונצנזוס הלך ונגנב לנו מתחת לרגליים ונמשך עוד ועוד שמאלה; פרק של לאומיות גואה בעקבות מלחמת ששת הימים שוכתב לתודעה של "כיבוש" ו"שתי מדינות לשני עמים", וכל מנהיגי העבר עברו עיבוד מחדש לטובת נרטיב אחד.

ספרו הקודם של חגי סגל, "רק לא מלחמת אחים", כונה בידי מחברו כ"חפירות הצלה בזיכרון הלאומי". גם בספר הזה ממשיך סגל באותה מגמה. הוא מברר לעומק היכן צמחה המשוואה הזו של "שטחים תמורת שלום" תוך שהוא סוקר תהליכים שהתרחשו במדינת ישראל מיום הקמתה. הפרקים שבספר מעלים על המוקד היבטים שונים של סוגיות ה"שטחים" ו"השלום", ומפתיעים בזכות יכולתו הנדירה של חגי סגל לנבור בסבלנות אין קץ בארכיונים ולהוציא מהארון כתבות, מאמרים ונאומים, שחוברים יחד לתמונת מצב מחדשת ומרתקת. תוך כדי שפע ציטוטים ועובדות (מדויקים ומגובים במראי מקום, וקולחים בשנינות) מופרכות בו טענות שונות ומגוונות, ומוצבים עובדות ואירועים על דיוקם.

ההתנקשות הפוליטית הראשונה, יחסו של בן גוריון ושל אליטת השמאל הישראלי ל"שטחים המשוחררים", הזיזגים והסתירות בדעותיהם של בכירי המדינה, מצבה הביטחוני והמוסרי של מדינת ישראל לפני "הכיבוש המשחית", תקדימי הסכמים והבטחות בינלאומיות ותוצאותיהם, הטרמינולוגיה שמלווה את הכיבוש – אלה רק חלק מהנושאים שמעלה סגל אל שולחן הניתוחים תוך שהוא עושה סדר בעובדות ובנתונים.

מי שעדיין מתלבט אם לקנות את הספר, הנה לו בחינה קלה:

מי אמר את המשפטים הבאים - "איך אפשר להפיץ בנוער את הדעה שעצם המחשבה שאנחנו קשורים לחברון הוא דבר מה שנחוץ להתבייש בו ונחוץ חלילה לעוקרו מן הלב?" (הנשיא זלמן שזר, 1970); "האם אנו ילדים שמכים אותם על אצבעותיהם כשאינם מתנהגים כיאות... מי שמאיים עלינו ימצא שאנו חירשים לאיומיו" (בגין לאחר סיפוח הגולן); באיזה עיתון הודפסה הכותרת הראשית - "צהלי ורוני יושבת ציון" - למחרת שחרור ירושלים (הארץ); ומי התפייט באותם ימים "שבנו אל ההר, אל ערש ימי עמנו, אל נחלת האבות, ארץ השופטים ומעוז מלכות בית דוד, שבנו לחברון ולשכם, לבית לחם ולענתות, ליריחו ולמעברות הירדן" (משה דיין); ועל מה הואשם ח"כ ממפ"ם ויקטור שם טוב "בצביעות ובהסתה כאחד" (על שתהה בכנסת האם לא ניתן היה לבנות את כרמיאל מבלי להפקיע אדמות של ערבים).

אם לא ידעתם או לא זכרתם, רוצו לקנות. זה ספר שהוא לא רק חובה לקרוא. חובה לקרוא אותו פעמיים. כדי לזכור ולשלוף בעת הצורך, בלי להתבלבל.