ראש השנה מאחורינו, ושש הסעודות העמוסות כל-טוב, גם הן כבר חלפו עברו. הקלוריות נשארו, זה בטח.
מזל שאחרי ראש השנה בא יום כיפור. הזמן למלא את קיבתנו בתפילות.
אני אוהבת את יום כיפור. אני אוהבת את החגים בכלל. אבל השנה אני חשה צורך להעמיק בדבר מה שבכל שנה מקבל דגש רק "בין השורות" - הסליחה.
אני מכינה לי בראש רשימה ענקית של אנשים שמהם אני רוצה לבקש השנה סליחה ומחילה, סליחה מכל הלב, סליחה אמיתית שיש בה כוונה. לא "סליחה אם פגעתי" אלא ירי מדויק. ולא חסר ממי לבקש.
אתחיל באלו החיים לצידי וסופגים את חיציי היומיומיים. ראשית, אישי היקר החי לצידי בבריאות ובחולי, במצבי רוחי המשתנים, בהיפראקטיביות שלי ובשעות הדממה (המעטות) - סליחה על העליות והירידות, על היציאות הבלתי מוסברות, סליחה על שאני (כמו רבות וטובות) מצפה ומצפה ומצפה גם בלי לומר למה. סליחה על שאני תמיד רוצה יותר ממה שיש. סליחה על שתמיד נדמה לי שאני נקיה מחטא. אני לא.
ילדיי היקרים, מקור גאוותי - סליחה מכם על ימים שבהם אתם באים לשתף, לספר, לחלוק, ואני מאזינה רק בחצי אוזן ועסוקה. סליחה אם אני לא תמיד מגיבה בהתאם. סליחה אם ישנם ימים שאיני אומרת מספיק עד כמה אני אוהבת אתכם. תדעו, אני אוהבת אתכם יותר ממה שאני מסוגלת להביע. אתם אדירים, נפלאים ולא חסר בכם דבר. בשבילי, אתם מושלמים.
חמי וחמותי היקרים, שכניי הנפלאים - סליחה על כל אותן דפיקות על ראשכם בכל שעה, כולל שבת בצהריים. סליחה אם אני לא תמיד נעימה. הקרבה הנפלאה שלכם גורמת לכם לראות אותי עם כל חסרונותיי. יום יום, שעה שעה. תודה על אהבתכם אליי גם כשבטח בולט לעין עד כמה אני חסרה.
אימי האחת והיחידה - סליחה שאני יותר מקבלת מאשר נותנת. סליחה על שיחות שאני לפעמים מקצצת. סליחה על שבאותן שיחות יש תמיד ים של רעש ברקע ואלף "אני אחזור אליך, בדיוק התחלתי פה משהו...", סליחה אם אני לא תמיד רואה, זוכרת או שומעת. סליחה שאת יום הולדתך לא מספיק חוגגת. ובהזדמנות זו, מזל טוב ענק! יהי רצון שתרווי מאיתנו רק נחת, כי זה מה שמחזיק את החיים.
שכניי היקרים - סליחה על הצעקות. אין לי מושג עד כמה אתם שומעים... אבל אם זה מה שאני שומעת, זה מספיק כדי להתנצל. סליחה אם שאלנו מכם חלב ולא זכרנו להחזיר. סליחה על שלא מספיק השקענו בשמחות שלכם.
סליחה מכל מי שאי פעם היה בסביבתי ונפגע. לפעמים, מתוך ה'הוריקניות' שבי, אני לא מספיק שמה לב.
גיסותיי היקרות שהן לי כמו אחיות - מאיפה אתחיל? אולי מסליחה על כנות-יתר, חוסר עדינות בהבעת עמדותיי. סליחה על הפעמים שבאתי לבקר ולא הייתי מספיק שותפה ומספיק מסייעת.
סבתי האהובה - סליחה על הפעמים שהבטחתי לקפוץ ולא הודעתי שאני דוחה את המפגש.
משודכינו היקרים (ופה אני מכניסה גם את אלו שניסינו אבל לא הלך) - סליחה אם התזמון לא היה מוצלח, אם מרוב התלהבות דחפנו מדי, אם שידכנו ולא מספיק ליווינו בהמשך או דווקא ליווינו מדי. סליחה מאלו שהבטחנו להכיר, להציע, אבל לא ענינו על הציפיות. סליחה אם לא זכרנו את יום הנישואין ולכן גם לא התקשרנו לומר מזל טוב, או לא עקבנו אחר הלידות, הבריתות וכולי.
ולסיום - עובדי מערכת העיתון. סליחה על האיחורים בהגשת הטור. סליחה על אי פרגון, אתם עושים עבודה נפלאה.
ואי אפשר להגיש את הטור מבלי לבקש סליחה מריבונו של עולם. מלך מלכי המלכים, סליחה על שאיני אומרת מספיק תודה. תודה. תודה. תודה. סליחה על שאני מקטרת, מבקשת ומתחננת מבלי להתייחס לכל הטוב שאתה נותן. ויש הרבה. סליחה על שאני נזכרת לדבר רק כשאין. סליחה על שאני לא מספיק אומרת "זה הכל מה'", ואם אפשר לבקש, עשה אותי קצת פחות פוגעת, קצת יותר רואה וערה, כי נדמה לי שפספסתי עוד הרבה שמהם אני צריכה לבקש סליחה.