מעיקר הדין, כדי להכשיר אדם לדון דין תורה צריך לסמוך אותו. סמיכה היא הענקת סמכות לדון על ידי דיין שהוא בעל סמכות בעצמו. לאחר חורבן בית שני התמעטה בהדרגה הסמיכה עד שפסקה לגמרי. ישנם תחומים שבהם הופקעה לחלוטין סמכות בית הדין, כגון העיסוק בדיני נפשות, מלקות ועונשין. לעומת זאת לגבי דיני ממונות, חכמים העניקו לדיינים שאינם סמוכים את היכולת לדון בנושאים מסוימים, על ידי כך שהגדירו אותם כ"שליחים" של הדיינים הראשונים שהיו בעלי סמיכה ויכולת לדון.
יש תחומים שחכמים דנו בהם האם מלכתחילה נדרש בהם בית דין של סמוכים, כגון גיור. בעלי התוספות ביארו שהיות והתורה ציוותה על הגיור לדורות, וזאת למרות שלא הובטח שתמיד יהיו דיינים סמוכים, הרי שמשמעות הדברים היא שאם אין דיינים סמוכים אין צורך בהם בכדי לגייר. הרמב"ן והרשב"א סוברים שמלכתחילה כל שלושה חכמים מישראל הבקיאים בהלכות הגיור יכולים לגייר ויש לכך תוקף גמור. עלתה גם טענה שגם אם יש צורך בדיינים סמוכים לשם גיור, הרי שתוקף השליחות הוא מהתורה.
מה הם התחומים בדיני ממונות בהם ניתן לדון היום?
ראשית יש לעמוד על ההבחנה בין "קנס" ל"ממון". להבחנה זו השלכות הלכתיות רבות. הגמרא מגדירה את ההבדל על פי היחס שבין גובה החיוב לבין סיבת החיוב: אם התשלום הוא בשיעור שונה (חצי, כפל) מהנזק, או בשיעור קבוע שאיננו תלוי בגובה הנזק, הרי שזהו קנס. בית הדין בימינו אינו מוסמך לדון דיני קנסות מאז שבטלה הסמיכה.
גם כאשר מדובר על "ממון", כלומר, על תשלום שזהה לגובה הנזק, נדרשים שני תנאים נוספים לכך שבית דין יוכל לדון בזמן הזה: הראשון - דבר מצוי; והשני - דבר שיש בו חסרון כיס (הפסד).
לאור זאת נדון בסוגי תשלומים ונזקים שקיימים.
"הודאות והלוואות" ובכלל זה ענייני ירושה, כתובת אישה, וכל עניינים הנוגעים למשא ומתן כגון דיני אונאה ומקח טעות, זכויות יוצרים ועוד, הרי הם בכלל התחומים שהסמכות נתונה לבית דין כיום.
לגבי דיני נזיקין, יש לנפות את חיובי הנזיקין המוגדרים "קנס", דוגמת כלב שנשך בפעם הראשונה. גם בחלק מהנזקים שמוגדר "ממון" יש גם נזקים שלא נידונים כיום היות והם מוגדרים כ"לא מצויים" או כאלו ש"אין בהם חיסרון כיס" (הפסד), כמו אדם שהזיק לרכוש – הנידון כיום, אדם שהזיק לאדם – שניתן לחייב בריפוי ושבת (= פיצוי על נכות זמנית, הרמ"א מכריע שמאלצים את המזיק לפייס את הניזק).
לגבי סעיפי הפיצוי האחרים (נזק, צער ובושת) אין לדונם כיום.
בעל חיים שהזיק - נזקי שן ורגל (כגון, אכילה רגילה או רמיסה) – ניתן לדון. קרן (נזק מתוך כוונה שדרכו להזיק) – לא ניתן לדון.
נזקי אש ובור שנויים במחלוקת והכרעת פוסקים שיש לדונם בזמן הזה.
פיצוי על גניבה וגזל - השולחן ערוך כתב שדנים גזילות בלא לחייב בקנס, כגון תשלומי כפל. לעומתו הרמ"א מסתמך על הנימוקי יוסף וכותב שגזל שכיח ניתן לדון, כגון שומר שמכחיש שקיבל פיקדון. לעומת זאת, בגזל שאינו מצוין, כגון שוד מזוין, לא ניתן לדון.
העובדה שתחומים רחבים בדיני ממונות לכאורה אינם בסמכות בית הדין, יוצרת בעיה קשה. כדי לפטור אותה נקטו חכמים בדרכים שונות שבהן נעסוק בהמשך. כמו כן, עלינו להתייחס למקומם של חוקי מדינת ישראל ובמיוחד לחשיבותו של הדין הפלילי בהלכה.