קרה לכם שמצאתם כמה צבעים השייכים לגן בתיק של בתכם? אולי צעצוע של חבר הופיע פתאום בארגז הצעצועים של ילדכם? או שהנער המתבגר שלכם נתפס בגניבה במכולת?
גניבה היא הפשע הנפוץ ביותר אצל ילדים. השאלה הנכונה נוכח גילוי גניבה היא לא מה הילד לקח, אלא למה לקח. ראיית הילד את מעשה הגניבה מושפעת משלב ההתפתחות שבו הוא נמצא, וגם מתגובת ההורה כלפי הגניבה.
ילדים צעירים חושבים שמה ששלי – שלי, וגם מה ששלו - שלי. אצל ילדים קטנים בגן אין רשעות בלקיחת משהו ממישהו. קשה להם להפריד בין הרצון בחפץ לבין מה שמגיע להם, ויש להם קושי בהבנת כללים הנוגעים לבעלות על רכוש. לילד יש הבנה כללית בדבר הדרישה לקנות מוצרים בחנות, אבל הנושא מורכב עבורו, עד שבגיל בית הספר הוא מתחיל להבין שאסור לקחת משהו מבלי לשלם, אפילו אם מאד רוצים בו.
יש הבדל גדול בין גניבה חד פעמית לבין כאלו שחוזרות על עצמן. מחקרים מראים שילדים קטנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לעבריינות כשהם נתפסים תוך כדי הגניבה ונאלצים להכחיש שגנבו. עוצמת ההכחשה היא שמרמזת לבעיה. ילד קטן מנסה להצדיק את התנהגותו בכך שמאד רצה את מה שלקח. ילדים גדולים ינסו להמציא תירוצים מתוחכמים כמו "החנות יקרה מדי", "הפקיד לא היה נחמד אלינו". הצורך להסביר את התנהגותם כהגיוני מרמז לכך שיש בהם מודעות לחוקים בחברה.
אצל ילדים בגיל בית הספר, גניבות - אפילו קטנות - הן סימן לבעיות יותר עמוקות, ולא תמיד זה קשור בחיסרון של חשיבה מוסרית. במיוחד כשהילד לא מסתיר את שגנב. לפעמים זו דרכו לקבל תשומת לב לבעיות אחרות, בבית או בבית הספר. הילד יודע שאולי יקבל הפניה לעזרה מקצועית בלי צורך לחשוף בפני חברים או מורים פרטים אישיים נוספים כמו גירושין בבית או מוות של קרוב.
אל תסבירו במקומו
ילדים בוחנים את הוריהם ומחפשים רמזים לשאלה עד כמה מקובל לגנוב דברים קטנים. יש ילדים שיגנבו לאורך זמן רב, ויגידו שהוריהם בכלל לא שמו לב. יש מתבגרים שיביאו הביתה כמויות גדולות של בגדים שבוודאי לא היה להם כסף לקנות, אבל הוריהם יחליטו להתעלם מהעניין ולא להיכנס לזה.
הכלל הראשון בהתמודדות עם ילד שגנב, הוא להבהיר שהדבר לא מקובל. אם ההורה ייתן נימוק לגניבה כמו: "הילד רק שאל את הפריט" או "הילד לא הבין שהוא צריך לשלם", אזי הילד לא יבין בכלל שטעה. זו הזדמנות חשובה להורים להבהיר את ערכי החברה.
על התגובה להיות מיידית; לא מחשש שהילד יהפוך לעבריין, אלא בגלל שזו הזדמנות לדבר על ערכים בדרך שמחברת ההתייחסות מיידית להתנהגות של הילד. זו נקודה חזקה שמשפיעה על ילד יותר מכל הרצאה על נושאים מופשטים בנוגע למה מותר ומה אסור.
מה עוד חשוב
התאימו את תגובתכם לגיל, הזכירו לו שגם ילדים קטנים לא יכולים לקחת דברים בגלל שמתחשק להם. כשמדובר בילדי גיל בית הספר, אפשר כבר לדבר על אמון.
יש מקום לשקול תגובה שהיא מעבר להחזר החפץ או תשלום שוויו, כגון 'עבודת שירות' בבית. יש עניין להבהיר לילד שחנות נראית מקום חסרת פנים, אבל גניבה משפיעה על הפרנסה של אנשים אמיתיים.
חשוב לזכור גם ש"לפני עיוור לא תיתן מכשול". לא לשים את הילד במקום שיש בו פיתויים לקחת דברים. יש מקום לפקח על ילדים בחנויות, וגם לבקש לראות קבלות אחרי קניות. בדקו שילדיכם מודעים לפיקוח שלכם כהורים. זה לא אומר 'לחפור', אבל כן לעקוב.
תפקידנו כהורים לא פשוט, אבל באהבה ובהכוונה אנחנו יכולים לקחת אחריות ולעזור לילדינו לגדול ולהתפתח בצורה נכונה, וגם ללמוד משגיאות.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
נכתב בסיוע המאמרים "בין הורה וילד" מאת ד"ר חיים גינות, ו"הורה וילד" מאת לורנס קוטנר, ניו-יורק טיימס.