מזה למעלה מ-15 שנה שכמעט בכל שנה מגיעה לאזור שלנו קבוצה של 10-15 משפחות מצרפת. הישוב עלי מונה כיום קרוב ל-90 משפחות מצרפת, ביישוב עפרה ישנן 30 משפחות, בכוכב יעקב - 80 משפחות.

 

בקיץ הקרוב צפויה להגיע קבוצה של 17 משפחות נוספות לעלי.

בתפקידי כרכזת עולים במועצה - תפקיד שנוצר עקב מציאות השנים האחרונות - עליי להיות לעולים אוזן קשבת ולתת מענה בכל נושא. אני דואגת לפרסם להם את הפעילויות מטעם המועצה; עומדת בקשר עם רכזות הקהילה והתרבות ביישובים ובודקת איך ניתן לשלב את העולים.

 

עיקר תפקידי לעזור להשתלב מבחינה תעסוקתית – להציע את כל הצעות העבודה שיש באזור, להיות בקשר עם חברות ולתת ליווי אישי - עזרה בכתיבת קורות חיים, תיאום ראיונות ועוד. לאלו שמקצועותיהם אינם תקפים בארץ, אני מייעצת ומכוונת לתחום חדש.

מחסום השפה מאוד מקשה. העולים מגיעים עם תרבות שונה לגמרי ותהליך ההתאקלמות קשה וארוך.

כדי להבין לעומק את התהליכים שעוברים העולים, הרשו לי להציג בפניכם את סיפורה של משפחת ויסברג מעלי, שעלתה לארץ לפני שנתיים מקלדוניה החדשה.

 

"היינו אמורים להגיע לארץ ב-1991", אומרת אלישבע, אם המשפחה (45), "עם קבוצה של רופאים מצרפת, בתקווה לקבוע את ביתנו כאן לתמיד. אך לצערנו בגלל מלחמת המפרץ, צרפת החליטה להחזיר את תושביה ופספסנו את הרכבת".

 

לפני שעלתה, גרה משפחת ויסברג 11 שנה בקלדוניה החדשה – אי נידח בשליטה צרפתית במרחק 24 שעות טיסה. אלישבע מספרת: "בקלדוניה החדשה חזרנו בתשובה בעזרת האינטרנט. היינו שומעים שיעורים של רבנים, התחלנו לשמור מצוות, וכתוצאה מכך להתנתק מהחברים. הרגשנו סכנה של התבוללות למתבגרים שלנו. היינו מוכרחים להיות קרובים לרב ולהיות שייכים לקהילה עם מניין, ושם לא הייתה אפשרות כזאת.

 

"הבת הבכורה עברה לקהילה יהודית בקנדה. הבן הגדול עלה לארץ, ואנחנו עברנו לקנדה, מצאנו קהילה יהודית-צרפתית ובעלי מצא עבודה, הצלחנו לשמור מצוות אך ריקנות רוחנית עדיין הייתה - הרגשנו את הגלות. לראות סבא מרוקאי בסוף קנדה המושלגת מוכר פלאפל, החזיר אותנו לשאלות, מה אנחנו עושים כאן? שאלת ארץ ישראל צפה מחדש, והחלטנו לעלות".

משפחת ויסברג עלתה עם קבוצה של שלום וליאת ואך מהיישוב עלי, העושים לילות כימים בעבודת קודש על מנת לעודד משפחות לעלות לארץ ישראל.

 

"שלום וליאת ואך העניקו לנו תמיכה אישית וליוו אותנו צעד אחר צעד בתהליך העלייה. הם הציעו מסגרות טובות שיאפשרו לנו להתאקלם בנחת בארץ. ביישוב עלי קיבלו אותנו בצורה מדהימה. הגענו ליישוב לפני הקבוצה שלנו, וזכינו לקבלת פנים שמחה ואוהבת מהישראלים ומהעולים הוותיקים.

"המועצה והיישוב משקיעים הרבה משאבים כדי לאפשר לנו להיות חלק, ואנו משתדלים להשתתף כמה שאפשר. אנחנו מרגישים שיש לנו הרבה תמיכה ומענה ביום יום, מה שנותן הרגשה בטוחה יותר".

אבי המשפחה, אברהם, הוא רדיולוג ועובד כרגע בצרפת. כדי שיוכל לעבוד בארץ עליו לעשות סטאז' של שישה חודשים – מה שבלתי אפשרי עבור מי שצריך לפרנס משפחה. אלישבע היא מורה לצרפתית ומלמדת ספרות בתיכונים.

 

"הייתי רוצה שהחברה הישראלית תוכל להבין שתהליך העלייה לארץ הוא מורכב ודורש מאתנו להתחיל הכל מהתחלה. לעיתים אנו מרגישים אבודים, אך למרות זאת יש לנו הרבה כוחות בתוכנו ואנו מחכים להביע את זה. חוסר התקשורת גורם לנו להיסגר בתוכנו, אבל זה מנגנון הגנה, ואני בטוחה שהוא זמני.

"העולים הם יהודים עם הרבה אידיאל שחזרו לארצם, שמוכנים לתת הרבה למען הארץ.

מבחינתי לגור במטה בנימין זו מחויבות שאני גאה בה. אנחנו מרגישים ויודעים שאנו שותפים לדבר גדול ".

שאלתי את אלישבע, מה היא מציעה כדי לשפר את קליטת העולים, והיא ענתה בשם עולים רבים: "סבלנות וחיוך, זה הסוד של קיבוץ גלויות ותחילת הגאולה".