בשנים האחרונות אנחנו, ביחידה להתפתחות הילד בשער בנימין, רואים גידול בהפניה לטיפול פיזיותרפיה של ילדים עם עיוות בגולגולת וטורטיקוליס - השטחה של הראש בצד אחד והטיה של הצוואר. במאמר זה נבהיר את המושגים, נסביר על הגורמים לתופעות ואיך ניתן למנוע או לטפל בהן.

עיוות גולגולת הוא מצב בו רואים אצל התינוק גולגולת פחוסה. בדרך כלל נראה צד אחד פחוס, לעיתים רק בחלק האחורי של הראש ולעיתים גם בחלק הקדמי. סביר להניח שניתן לייחס את ההשטחה להמלצה שניתנת להורים להשכבה של תינוק לשינה על הגב, כאשר מטרת ההמלצות הינה להקטין את הסיכון לתסמונת מוות בעריסה. ברוב המקרים המצב מסתדר באופן ספונטאני אם התינוק לא מניח את הראש שלו כל הזמן על אותו צד. אין עדות לכך שמצב זה מלווה או נובע מאיחור התפתחותי, אך שכיבה על הגב, ללא שינוי תנוחה לשכיבה על הבטן, עלולה לגרום לאיחור התפתחותי מוטורי.

 

לעיתים קרובות עיוות גולגולת בא יחד עם טורטיקוליס - תופעה בה רואים את הראש של התינוק מוטה הצידה ומסובב לצד הנגדי של ההטיה. לדוגמא: הטיית הראש לצד ימין וסיבוב הצוואר לצד שמאל. טורטיקוליס תנוחתי עשוי להיות נוכח מלידה - זאת אומרת להיגרם במהלך תקופת ההיריון, או עשוי להתפתח במהלך החודשים הראשונים לחיים. הטורטיקוליס הינו, למעשה, קיצור של שריר בצוואר המחבר בין החלק האחורי-צידי של הגולגולת לחלק הקדמי-עליון של בית החזה (מצד ימין ומצד שמאל). הוא מסייע בביצוע פעולות כמו הטיה של הצוואר וסיבוב לצדדים. קיימות מספר סיבות לטורטיקוליס: מנח עוברי, קרע בשריר, פגיעה עצבית, ליקוי ראייה או שמיעה. אצל חלק מן התינוקות קיימות גם תופעות נוספות כגון פריקה מולדת של הירך או club foot– מום מולד בכף הרגל שאינו מאפשר להניח אותה ישרה. טורטיקוליס ניתן לזיהוי עם הלידה, או במקרה של טורטיקוליס תנוחתי, מספר שבועות אחריה.

 

התופעה בדרך כלל הינה רברסיבילית – הפיכה, דהיינו ניתן לשפר את ההטיה הקבועה של הראש ולהביא את צוואר התינוק לטווחי תנועה נורמליים בעזרת טיפול. לעיתים, השיפור הינו ספונטני ואינו דורש כל התערבות טיפולית. אבחון התופעה מתבצע על ידי רופא הילדים, והוא מסתייע במידת הצורך באורטופד ילדים, רופא עיניים או נוירולוג ילדים.

כדי להימנע מהתופעה יש להימנע משהייה מרובה בסל-קל, טיולון ו"טרמפולינה", ולעודד פעילות במנח של שכיבה על הבטן כאשר התינוק ער.

 

טיפול מתבצע על ידי פיזיותרפיסט בשיתוף ההורים, והוא דורש עידוד של הפניית המבט לצד הלא-מועדף, באמצעות שינוי כיוון השכיבה במיטת התינוק, או באופן פעיל יותר על ידי עידוד מעקב עיניים אחר צעצוע.

הפיזיותרפיסט גם ידריך את ההורים לאחיזה בה יש הארכה של השריר בצד המקוצר ולהפעלה של השריר על ידי תגובות שיווי משקל.

-------------------------------
מאת שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי, היחידה להתפתחות הילד , מרכז גוונים