לקראת שנת השמיטה נדרשה ועדת הכשרות שעל יד המועצה הדתית בנימין לדיונים רבים שהובילו להבנות ולסיכומים מעשיים. במשך כארבעה חודשים התכנסה הועדה לכעשר ישיבות ממושכות, קיימה דיון נוסף בשבת רבנים (שאליה מגיעים כל רבני מטה בנימין) ומפגש של לימוד עם המשגיחים, כדי לגבש הכרעות הלכתיות והנחיות למשגיחים ולבעלי עסקים, וכדי למצוא פתרונות לאתגרים שמביאה איתה שנת השמיטה, באופן שיאפשר תפקוד סביר ורווחי. כעבור חודש וחצי מתחילתה של השנה, ניתן לומר שעד כה הצלחנו ללכת בדרך נכונה. ברור לנו שנכונים לנו עוד קשיים לא מעטים, אבל ברור גם שאנו מתקדמים לקראת עתיד שלשמירת שמיטה בשלמותה, כשרוב העם יושב בציון, וברכת השנה השישית תלווה אותנו שלוש שנים.

 

בוועדה חברים יחד איתי גם הרב שחור ממעלה לבונה, הרב טוויטו מכפר האורנים, הרב פרנק מעמונה והרב אחיקם הלוי ממעלה מכמש. משלימים את הועדה הרב גבי מאיר מהמועצה הדתית והרב אהד מזרחי - מפקח הכשרות האזורי. בדיונים מסוג זה אי אפשר שלא תהיינה מחלוקות. הדיון על דרגת הכשרות של גידולי 'היתר המכירה' למשל, נמשך על פני מספר ישיבות, אבל למרות חריפות הדברים ועומק הוויכוח הנוגעים להלכה ולמסורות פסיקה שונות, הצלחנו להגיע להבנות ולסיכום מעשי מתוך התחשבות מרבית ברגישויות ההשקפתיות השונות.

 

במהלך ההכנות לשמיטה נפגשנו עם הרב עמיחי מ'מכון התורה והארץ', ועם הרב רווח מהמכון למצוות התלויות בארץ. גם הבדלי פסיקה ביניהם בסוגיית גבולות ארץ ישראל בנגב המערבי ובערבה, לא מנעו מהם בסופו של דבר פתרונות שיווק המקובלים על כל הצדדים - תופעה חשובה ביותר כשעוסקים בכלכלה הלכתית בבניין הארץ.

 

בדיונים עם גופי השיווק השונים היה צורך להדגיש את הקשיים של חנויות ירקות קטנות בישובים, שמחזורי המכירה שלהם קטנים יחסית, והבטחת הרווח שלהם במסגרת של מחירי גג קשה מאד. היה צורך לבדוק איך מצליחים לשמור על קדושת שביעית ועל עקרון שינוי דרכי מסחר מקובלות, במרכולים בהם עוברים בכל יום מאות ארגזי ירקות. כל זאת תוך הבטחת דרך פעילות פשוטה וגם מקובלת מבחינה הלכתית. מעבר לקושי הארגוני, יש צורך לשמור על אמת מידה מדויקת ומבוססת הלכתית, שתתאים לשמה הטוב של הכשרות בבנימין.

הקשיים היומיומיים רבים. למשל, מה יעשה בעל אולם שחלק גדול מאורחיו חרדים ורוצים בעיקר תוצרת של נכרים, אבל הוא, מאידך, חייב כשרות 'מהדרין' של בנימיןאחרת לא יקבל הזמנות? מה יאמר בעל שרות הסעדה (קייטרינג) שבאמצע אירוע התברר שחסרים לו מוצרים בגלל תקלות שהן מעשה של יום יום, אבל בחנות הקרובה אין תוצרת של 'אוצר הארץ' - האם יאמר לבעל השמחה שהוא תקוע? מה יעשה בעל עסק כזה הנותן תוצרת של 'אוצר הארץ' למהדרין, אבל השימורים למהדרין שהוא משתמש בהם הם דווקא על 'טהרת' תוצרת נכרית? אלו פרטים יהיו כתובים בתעודת ההכשר שלנו כדי להסביר לציבור את מה שנחוץ לו לדעת בעניין השמיטה?

המחירים

שאלה שעולה בפנינו תדיר נוגעת למחירי הירקות והפירות. אמנם רוב המחלקות וחנויות הירקות מוכרים ירקות שיש בהם קדושת שביעית, אבל המחירים אינם זולים כלל ולפעמים גבוהים מסחורה רגילה. האם אין כאן ניגוד לכוונת התורה שהסחורה תהיה הפקר?

התשובה היא שירקות ופירות בקדושת שביעית הם הפקר בשדה, בשטח, ומי שיכול להגיע לשטח, זכותו לקחת מן ההפקר ברשות בית הדין האחראי. אבל מי שרוצה שהסחורה תגיע אליו - צריך לשלם. נוסף לכך, מי שרוצה להיות בטוח שתהיה לו סחורה טרייה, צריך לדאוג לטפל בירקות שנבטו בשישית וכן בפירות (הוצאות החקלאים). בלי טיפול, הסחורה לא תהיה ראויה לשיווק. גם בזמן התנאים, בית הדין ידע שבלי טיפול לא תהיה סחורה ראויה, וידע שהציבור לא יגיע לשטח (הוצאות השיווק). לכן אספו את היבול ושילמו לעובדים. בתוספתא כתוב שבית הדין חילק את הסחורה, אבל הם בלי ספק שילמו לעובדיהם (ישנם גם היום גופים שעוסקים בחלוקה לעניים). אנחנו אחראים לכך שמה שיגיע יהיה בכשרות טובה, ושלא תהיה השתוללות מחירים בגלל סוחרי שביעית. ברור שהתשלום על סחורה בקדושת שביעית הוא רק על הוצאות החקלאים והשיווק. המחירים אינם זולים במיוחד כי כל השנים מערכת השיווק לוקחת את מרבית הרווח, ולא החקלאים. זו בעיה של כלכלה מודרנית, ולא של קדושת שביעית.

ברגע שבשליחות בית הדין גובים כסף על ההוצאות והשיווק, זו כבר אינה סחורה. למוכרי הסחורה בקדושת שביעית היום יש מחירי גג מירביים. המחירים תקפים לשבועיים, ונמצאים גם באתר של 'אוצר הארץ'. אם יש הפקעת מחירים יש לדווח על כך לועדת הכשרות או ל'אוצר הארץ'. יש מקרים של תקלות בקביעת המחירים, ובעלי העסקים בבנימין קבלו שני מספרי טלפון לתיקון תקלות מיידי. היה אמנם ניסיון להדר יותר, ולמכור חלק מהסוגים באריזות סגורות שמשקלן דומה ומחירן קבוע, אבל התברר שהפערים גדולים ואין הדבר אפשרי. משום כך ניתן אישור הלכתי למכירה בשקילה רגילה לרוב הדברים. אפילו בחנות רגילה, אם קונים דברים שאינם קדושים יחד עם דברים קדושים (מכירה בהבלעה) גם זו אינה סחורה על פי ההלכה. גם קנייה בכרטיס אשראי אינה כסחורה רגילה, מפני שהתשלום עקיף, ואין כסף שעובר מהקונה ישירות למוכר.

 

על אוצר בית דין והיתר מכירה

אין בהדגשת החשיבות לקנות מאוצר בית דין - ירקות ופירות הקדושים בקדושת שביעית - משום ערעור על כשרות גידולי 'היתר המכירה'. חלק גדול מהרבנים בבנימין סוברים שהם אפילו בכשרות מהודרת. לדעתם, אם החקלאי נאלץ להמשיך לגדל כדי לשמור את פרנסתו, ואם מדינת ישראל חייבת לשמור על שטחים מעובדים כדי שלא ישתלטו עליהם נכרים, יש לעשות זאת לכתחילה במסגרת 'היתר המכירה'. הרי בימינו, מצוות השמיטה חלה עדיין רק מדרבנן. הבעיות ההלכתיות העומדות לפני הצרכן הינן חמורות פחות, ולפי דעה זו אין כאן ירידה ברמת הכשרות. אמנם, חלק מהרבנים חולקים על גישה זו, ולדעתם הבעיות ההלכתיות של הצרכן עדיין לא נפתרו באופן מושלם. במאמר מוסגר, יש לדעת כי הגדרת מהדרין בכשרות אינה הלכתית אלא תורנית עממית (כלומר, מלבד הגדרת 'בשר בהמה חלק' אין הגדרה הלכתית מוגדרת לכשרות 'מהדרין'. מעבר להגדרת ה'כשרות' על פי כללי ההלכה,יש כל מיני חומרות, וכל אחד רשאי להחליט במה הוא בוחר. לכן זו הגדרה תורנית עממית). משום כך העדפנו שלא להגדיר את גידולי 'היתר המכירה'כ'מהדרין'. חלק מהציבור אינו חושב כך והדבר עלול היה להטעות אותו.

חשיבות הקנייה מאוצר בית דין היא קודם כל לאכול בקדושת שביעית, שזו מצווה מהתורה לפי חלק מהפוסקים. נוסף לכך, זה מחזק את החקלאים היכולים ומתאמצים מאד לשמור שמיטה כהלכתה מהתורה, ווזה מקדם את שמירת השמיטה במדינה במסגרת כלכלה מודרנית. למרות הקשיים המתגלים גם עכשיו, אנחנו מתקדמים מאד ביחס לשמיטות הקודמות, ויש כאן צעד גדול מאד של הפקת לקחים, כדי להתכונן לשמירת השמיטה כשזו תחול מן התורה, בע"ה בקרוב.

יבול נכרים

סחורה של נכרים אינה מהודרת לדעתנו במשך כל השנים. גם מפני שלא יכולה להיות בה קדושת שביעית ואף לא תרומות ומעשרות, וגם מפני שהכנסת סחורה כזאת ודחיקת סחורה יהודית בטענה כשרותית היא עוול מבחינה מוסרית הלכתית, כפי שביטא זאת הרב קוק זצ"ל לפני שלושה דורות. בנוסף לכך,הדבר מחזק את ישיבתם של חלק מהם המבקשים לדחוק את רגלינו. גם אם אי אפשר לפסול סחורה כזאת, בכל אופן היא אינה מוגדרת בכשרות 'מהדרין' לפי הגדרות ועדת הכשרות. בבנימין אין כמעט שיווק של סחורה כזאת, כי רוב המקומות מעדיפים כשרות 'מהדרין'. צריך לדעת שאין פיקוח ראוי על המשווקים הערבים, וסחורה יהודית שאינה כשרה בכלל מגיעה לשם בדרכי עקיפין ומרמה. יש עדויות על משאיות המחליפות סחורה לפני מחסומי צה"ל, אלא שאין מעקב אחריהן. יש גם גופי כשרות (הרב אפרתי) שאינם קונים סחורה של נכרים מיו"ש אלא רק מנכרים בשטח מדינת ישראל. אבל גידולי 'היתר המכירה' בודאי עדיפים על סחורה כזאת.

 

כשרות בשמחות

שאלה מורכבת נוגעת לאולמות השמחות. איך פועלים אולמי אירועים ושרותי ההסעדה (קייטרינג) בבנימין? הלוא יש אורחים וקונים המעדיפים 'מהדרין' של סחורה של נכרים, ויש שמתנגדים לכך?

ועדת הכשרות אינה קובעת לתושבים ולבעלי העסקים מה למכור ומה לקנות. אנחנו דואגים שלמה שיגיע תהיה כשרות טובה, שיהיה פיקוח ראוי, ודואגים לתת את ההנחיות והמידע לבעלי העסקים ולציבור. במסגרת זאת קבענו שהדברים הבאים מוגדרים כ'מהדרין': גידולי קדושת שביעית במסגרת 'אוצר בית דין', גידולים משנה שישית, גידולי נגב מערבי וערבה דרומית (שקדושת-השביעית בהן בדרגה פחותה) וגידולי חממות. רוב בעל הקייטרינג בבנימין פועלים על פי הנחיות ה'מהדרין' שלנו. בעלי האולמות המעטים שבבנימין נאלצים לפעול על פי כללי ה'מהדרין' של הציבור החרדי, בגלל מגוון האורחים הבאים מן החוץ. במקרים אלה כשרות האולם בתעודה שלנו תהיה כשרות רגילה. במקרים שמגיע ציבור חרדי אנו מאשרים להכניס יבול נכרים מחו"ל, אך יש עדיפות לחיזוק החקלאות היהודית בארץ.

גם בציבור החרדי ניתן לחוש בניצני תמורות בעניין אוצר בית דין. השנה, שני גופים קיבלו סמכות מהרב הראשי למטרה זו. אחד הוא 'אוצר הארץ' בהנחיית הרב יהודה עמיחי ממכון 'התורה והארץ', והמכון למצוות התלויות בארץ בהנחייתו של הרב שניאור רווח, (הוא) רב המועצה האזורית גזר. זה האחרון פועל על פי השיטה ההלכתית של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ובשנים האחרונות פועל בציבור תלמידי הרב עובדיה זצ"ל בכיוון הלכתי דומה למה שקיבלנו מהרב קוק זצ"ל, הקורא לשימוש גם בקדושת שביעית וגם בגידולי 'היתר המכירה'. גם הרב קרליץ בבני ברק כתב שחשוב לקנות גידולי אוצר בית דין ואין לקנות סחורה משונאי ישראל. תופעות אלה הן בעלות חשיבות רבה ביותר מבחינת המשך צמיחת תורת ארץ ישראל.

יהי רצון שנזכה לרוב העם שישב בציון, לגילוי שכינה, וכמובן לקיום מצות שמיטה מן התורה וברכת ד' יחד עמה.