מאות אנשים התקבצו לחלוק כבוד אחרון ליצחק הורנמן ז"ל, תושב נווה צוף, האיש שעמד מאחורי הדמות החביבה בפרסומת של טכנאי המחשבים. למרות מזג האוויר – גשמי ברכה שירדו בשפע, כמו שהוא אהב – הם באו. בהמשך השבוע, אנשים מכל מעגלי החיים – חברים, משפחה, לקוחות – הגיעו מכל הארץ כדי לכבדו ולספר סיפורים על האיש שהשאיר רושם חזק על כולם.

גם מי שלא הכיר אישית את יצחק זוכר איך היו רואים אותו מסתובב בישוב ומחוצה לו, תמיד עם חיוך ומאור עיניים, אומר שלום לכולם.

היתה לו סבלנות אין סופית לאנשים בגילאים המתקדמים, והיה מוכן ללמד אותם את סודות המחשב, גם אם היה צריך לחזור על אותו הדבר פעם אחר פעם.

יצחק נולד ב-1951 בהולנד וגדל במשפחה חמה ואוהבת בת חמישה ילדים. אביו היה יהודי ומורה לשפות, ואמו היתה הולנדית חסידת אומות העולם. אביו נפטר כשהוא היה בן 12. עוד בנערותו יצחק החליט להתגייר מתוך רגש עמוק שזה הדבר הנכון לעשות. בשבילו 'להיות יהודי' הלך בד בבד עם 'לחיות בארץ ישראל', ולכן זמן קצר אחרי סיום הלימודים עלה ארצה, בנובמבר 1974.

יצחק הגיע לאולפן בקבוצת יבנה, שם הכיר את מיכל, עולה חדשה מארצות הברית, והם נישאו. יצחק עבד אז בתעשייה האווירית, והזוג התגורר ברחובות ואחר כך במזכרת בתיה.

כשהחליטו לעבור למקום עם אווירה דתית יותר, מצאו את מקומם בינואר 1983 בקהילת נוה צוף.

בנווה צוף לא היה צורך להסביר ליצחק מה זו קהילתיות. מהרגע שהגיע התחיל לעזור לאנשים שעברו מהישוב הזמני לבתי קבע בפירוק והרכבת ארונות. בעקבות בעיות באספקת מים לנוכח מערכת מסובכת, יצחק התנדב להיות אחראי על המים בנוה צוף. הוא יצר יחסים חמים ואישיים עם אנשי מקורות, שהעריכו את הידע הטכני שלו וסמכו עליו עד כדי לתת לו את המפתחות למתקן מקורות בישוב. ההתנדבות נמשכה 25 שנה.

יצחק עבד בתחום ההיי-טק באל-אופ, בתע"ש ובחברות פרטיות, עד שנפגע בגבו והיה צריך לעשות הסבה מקצועית. הוא ניהל את המכולת בנוה צוף במשך כמה שנים והיה חבר מזכירות, עד שפתח עסק כטכנאי מחשבים – שילוב מוצלח שניצל את כישרונו הטכני ואהבתו לאנשים.

בימי השבעה סופרו שוב ושוב סיפורים, לא רק על המקצועיות של יצחק ומוסר העבודה הבלתי רגיל, אלא גם על המסירות והדאגה לצרכים של הלקוח. נאמר שוב ושוב שהיה לא רק טכנאי מחשבים אלא חבר, אפילו חלק מהמשפחה. כל הילדים אהבו אותו, הוא ידע איך להצחיק אותם. עלו גם סיפורים רבים על מעשי חסד שעשה ושעליהם לא דיבר ולא סיפר. הוא היה אדם אהוב ואהוד ויחסר לרבים מאיתנו.

בזמן אחרון הביע סיפוקו הרב על שזכה להגשים את המטרה לשמה עלה ארצה – להקים משפחה בישראל, להשתתף בבניין הארץ ולהיות המשך למשפחת הורנמן שכמעט כולה הוכחדה בשואה.

יצחק הורנמן השאיר במותו אישה, ארבעה ילדים, חתן, כלות וחמישה נכדים.