יליד שנת 1947.

ילדות ונעורים במוסקבה.

נשוי לבלה-גולדה, מורה.

אב לבת ולבן, וסב לשישה נכדים.

בני הזוג מתגוררים ביישוב דולב.

עיסוקים בעבר: אוצר, עיתונאי, מתרגם, משורר וסופר. כתב ספרים רבים על אומנות יהודית.

עיסוקים בהווה: ממשיך כמשורר וסופר. בימים אלה עוסק בכתיבת ספר המאגד סיפורים מן השטעטל (העיירה היהודית) ששמע ברוסיה, באוקראינה ובישיבות בארץ.

תחביבים: שירה, כתיבה, אומנות – כל התחביבים הפכו למקצוע.

מוטו:" האהבה היא מוטיב חוזר בשירים וגם בחיים".

 

מה היה הרגע ש-

 

שזכור לך במיוחד מהילדות?

כילד קטן גדלתי במוסקבה. אבי ואמי לימדו אותי את הערך של נאמנות ואהבה בתוך המשפחה, שתהיה שותפות אמיתית ושבלי אהבה בתוך המשפחה אין בעצם כלום. אבא ואמא כמעט לא היו בבית, הם נאלצו לעבוד בבית חרושת מהבוקר עד הערב, כולל בשבת, לכן עברתי לגור עם סבא וסבתא שלי באוקראינה, בעיר קטנה סמוכה לאומן.

אני זוכר שתמיד ידעתי שאני יהודי, למרות שברוסיה יהודים רבים איבדו את זהותם וגם אצלנו בבית לא נשאר הרבה זכר ליהדות. כילד ראיתי בבית רק מצות בפסח וצום ביום הכיפורים. ידעתי שאני יהודי כי שם המשפחה שלנו היה שם רק של יהודים.

בחצר הבית שלנו הייתה אדמה שעליה גידלנו ירקות, ותנור שבו אפינו לחם. סבתא ואני היינו מביאים יחד גזעים כדי להבעיר את תנור העצים. לימים, תמונות הילדות הללו נכנסו לשירים שלי. אני כותב הרבה על החיפושים אחר השנים שנעלמו וחלפו.

 

של בחירת כיוון?

את האהבה לאמנות קיבלתי מהמשפחה הקרובה – מאחי, שיזכה לחיים טובים וארוכים, שהוא אומן, מאשתי הראשונה זכרונה לברכה, שהייתה אמנית. גם אבא של אשתי היה אמן.

 

 

של תעוזה?

בברית המועצות, בין היתר, אסור היה ללמוד עברית. המורים נשלחו לבית הסוהר. באותה תקופה קראתי הרבה ספרים, וגם את התנ"ך שהיה מלא לטעמי באמנות יהודית. כך למשל, לכל שבט היה דגל, ומה היה מצויר על הדגל? האם הציור שהיה עליו לא נחשב למעשה אמנות?

מאחר שהעיסוק בכל דבר שקשור ליהדות היה אסור, התחלתי לאסוף דברי אמנות יהודית בסתר. כמובן שברוסיה של אז אסור היה לפתוח מוזיאון לאמנות יהודית, וככה פתחתי בדירה שלי מוזיאון מחתרתי. תליתי 200 תמונות על הקיר, של יותר מ-70 אומנים יהודים. חלק מהאוסף היה עכשווי וחלקו יצירות מהמאות הקודמות. אל המוזיאון הגיעו מבקרים רבים. כשהגיע נציג של השלטון לשאול מה זה צריך להיות, טענתי שאני אוהב לגור ככה, אני אוהב תמונות וזכותי לתלות על קיר הדירה שלי כמה תמונות שמתחשק לי.

יחד עם אשתי, אביה וחבריו האומנים, תפעלנו את המוזיאון שנים ארוכות בדירה שלנו, במסווה של טעם אישי גרוע.

כשהוסרו הגזירות ארגנו סוף סוף תערוכות רשמיות, הצטרפתי לייסוד מוזיאון מורשת יהודית ושואה במוסקבה, ולקחתי חלק בפרויקט של האיגוד האירופי למוזיאונים יהודיים.

 

 

של שינוי בחיים?

אחרי נפילת ברית המועצות חזרה המשפחה כולה בתשובה. הכל התחיל עם שליח של הרבי מחב״ד שהגיע אלינו לרוסיה. השליח אמר לנו שנוכל לשאול את הרבי כל שאלה שנרצה. אני ביקשתי לקבל ברכה. אחרי חודש הגיע שליח חדש, הוא אמר שקיבלתי ברכה, אבל הרבי אמר שהברכה תעבוד רק אם אעשה שלושה דברים: אשים בבית מזוזה, אדליק נרות שבת ואשים כמה ספרי קודש בבית. אלה היו משימות קלות בשבילי - מזוזה מה אכפת לי לשים, ספרים אהבתי, ולהדליק נרות נראה לי אקזוטי. משם הדברים התגלגלו לכך שמצאתי ביהדות מרגוע לנפשי.

 

של עצב?

אשתי נפטרה חצי שנה אחרי שעלינו לארץ. היה לי מאוד קשה אחרי העלייה, כי בעצם נשארתי לבדי.

 

שבו החלטת לעבור לבנימין?

אחי הגדול, ציוני נלהב, עלה לפניי לארץ. הוא ואשתו התגוררו בירושלים. יום אחד הם פגשו איזו גברת שסיפרה שהיא גרה ביישוב דולב, שיש שם מזג אוויר טוב ואנשים טובים, ושיש מקום לגור. לעומת הדירות היקרות בירושלים, הרעש והעובדה שאין בה שלווה, בדולב היה משהו יותר קרוב לליבם. גם אני ציוני ורציתי לגור בארץ ישראל, באדמה של אבות אבותיי, ומאחר שאחי גר בדולב הגעתי גם אני לפה.

 

של תובנה חשובה?

בספרים שאני כותב על אמנים ואמנות, חשוב לי מאוד להעביר את המסר שיש אמנות יהודית, ולא מהיום אלא עוד מזמן משה רבנו. אמנות של שלושת-אלפים שנה. בצלאל בן אורי היה אמן ובבית המקדש הייתה אמנות.

ומה זו אמנות יהודית? כשדיברתי על כך ברוסיה אמרתי שהתמונה של אמן היא יהודית אם מופיע בה יהודי או סממן יהודי. היום הרחבתי את היריעה, ואמנות יהודית יכולה לעסוק בכל מיני עניינים שבנפש אבל מזווית יהודית. האמנות מוסיפה עושר לנפש, היא מוסיפה טעם לחיים, ולכן חשוב לי שגם יהודים יתעסקו באמנות.

 

@ של גאווה?

התרגשתי כשזכיתי בפרס "זית ירושלים" המוענק על ידי ארגונו של יוסף מנדלביץ', על סדרת ספרים שכתבתי בנושא האמנות הלאומית היהודית. בהענקת הפרס נאמר שהספרים תרמו משמעותית לשימור מורשת תרבותית יהודית.

 

 

של שמחה מיוחדת?

העובדה שעליתי לארץ ואני זוכה לגור בארץ ישראל, זו הגשמת חלום שלי, שמחה גדולה ונס גדול. רגע שמח נוסף הוא החתונה השנייה שלי עם בלה-גולדה. התחתנו לפני שנה וחצי. אשתי עולה חדשה מאוקראינה, שנתיים בארץ. היא מורה ובעלת כמה תארים. למדה באוניברסיטה בירושלים מוזיקה, פילולוגיה ומתמטיקה. יש לה ״אה יידישע קאפ", כמו שאומרים - ראש יהודי. הכרנו דרך שדכנית והחיים הפכו בזכותה לשמחים ויפים. יש לה הומור מצוין, היא צוחקת המון ומצחיקה אותי.

 

של חלום לעתיד?

החלום שלי זה שהנכדים שלי יתחתנו. מלבד זאת כתבתי חמישה ספרים על אומנות יהודית והייתי שמח להצליח לכתוב עוד חמישה.