העלייה ברף האירועים הביטחוניים שאיפיינה את השנה החולפת קשורה דווקא להתחזקות ולהתבססות של ההתיישבות ביו"ש, ולאמירות הנשמעות על אי היתכנות הקמת מדינה פלשתינית.

קיץ חם מפנה מקומו לשנה חדשה. "זה היה קיץ חם בכל המובנים", מתאר אותו אבי רואה, יו"ר המועצה. עומסי החום היו כבדים מהרגיל, החדשות החמות ערבלו אותנו לתוכן בלהט, והתחממות חלה גם בצירים ובאירועים הביטחוניים. שנה חדשה, כך נישאת לה תקווה, תביא בחובה משבים קרירים ושפויים יותר. 

"אפשר לומר שאנחנו מזהים מגמה", אומר רואה מתוך מבט מסכם על התקופה החולפת, "יש שיאמרו שהיא מכוונת ויש שלא - של מה שנהוג לכנות 'פיגועי אווירה'. אני אישית די מתנגד למינוח הזה כי הוא יוצר קלות ראש ביחס לפיגועים, וחווינו כאן פיגועים שבהם נהרגו ונפצעו תושבים וחיילים – ובהזדמנות זאת נשלח להם איחולי החלמה – אבל בבסיס המינוח עומד זיהוי של שתי הבנות שהרחוב הערבי קולט: ראשית, נאמרות הרבה אמירות בנוגע לאי היתכנות להקמת מדינה פלשתינית, גם על רקע האירועים במדינות השכנות וגם על רקע הקיפאון במשא ומתן. ושנית, יש הקפאת תכניות בנייה בהתיישבות היהודית בהובלת ראש הממשלה, שהן לב לבה של כל אפשרות להתפתחות של ההתיישבות ביו"ש. במקביל לכך יש הריסת בתים כמו דריינוף בבית אל ובית וחצי בשכונת היובל, והחלטות בג"ץ על הריסות נוספות. עד סוף 2016 מועמדים להרס תשעה בתים בטבורו של היישוב עפרה, וכל היישוב עמונה מועמד לפינוי. אלה מסרים שהערבים קולטים, כולל העובדה שהחלטות בג"ץ הפכו לשחקן מרכזי בפגיעה בהתיישבות. מצד שני, הם רואים התיישבות חזקה ואיתנה, שפחות עוסקת בחיכוך עם הצד הערבי ויותר בעצמה, ברצון לנרמל את החיים, למנף את התיירות ולהביא לכאן כמה שיותר אנשים. הם רואים את הסיורים, שיקום האתרים והמעיינות, הסינגלים, המסלולים, מינוף שילה הקדומה כאתר היסטורי תיירותי מוביל; מרתון התנ"ך שהתחיל בראש העין על חוצה שומרון דרך אריאל והסתיים בשילה הקדומה, ובכך סימל את ביטול ה"גבול" בין יהודה ושומרון ולמדינת ישראל הקטנה. את כל זה יש מי שקולט בצד הערבי כניסיונות לנרמל את האזור, להרוויח זמן ולקבוע עובדות. והם מבינים, יחד עם גורמי השמאל, שכל זה פוגע בניסיונות שלהם לסלק את ההתיישבות, ולכן חושבים שדרך הפיגועים הם יחזירו את בנימין ואת יו"ש בכלל למפת האזורים המסוכנים. המטרה של הפיגועים והרציחות היא להחזיר אותנו כמה שנים אחורה.

"כמובן שאנחנו", ממשיך רואה, "יחד עם גורמי המשטרה והצבא, לא נוותר על הרצון לעשות כל שניתן כדי שכל תושבי מדינת ישראל ימשיכו להגיע ולטייל כאן. בימים אלה נמשכים ביתר שאת הסיורים לח"כים החדשים (ביניהם ביקרו כאן ח"כ יואב קיש, השר אקוניס, ח"כ איל בן ראובן ועוד) ובהמשך לשרים החדשים, מתוך נקודת מוצא שכל מה שמערבית לירדן זו מדינה אחת. וכלל שנפעל לנירמול החיים ולפיתוח ההתיישבות – כך ישתבשו התכניות לפינוייה.

"בימים אלה אנו דנים איך נתמודד נכון עם האירועים הביטחוניים מבלי להפסיק את הדינמיקה שנוצרה בכל הקשור להתפתחות היישובים, עם חשיבה אסטרטגית למתן פתרונות לסוגיות כמו תשתיות, כבישים, מים, חשמל, ביוב, יישובים צעירים – כדי לאפשר המשך הרחבת ההתיישבות. כל זה בצד הצורך לצמצם יחד עם גורמי הביטחון את הטרור המקומי שאני חווים בחודש וחצי האחרונים, ולהסתכל קדימה".

אין ואקום

גם אם החקירה סביב אירועי דומא לוטה בערפל, והצתות חוזרות ונשנות בכפר מעלות סימני שאלה רבים, בכל זאת יש כמה הבהרות עקרוניות שחשוב לאבי רואה להבהיר. "אנחנו נזהרים מלסמן מישהו, אנחנו סומכים על גורמי הביטחון שיתפסו את מי שצריך, ותמיד צריך זהירות מהסקת מסקנות. ובכל זאת חשוב להבהיר שלא נסכים ואף נתנגד בתוקף לפעולות אישיות של בודדים שפוגעים בחפים מפשע. בתמונה היותר רחבה, זה ודאי לא משרת את האינטרסים של ההתיישבות ורק גורם נזק כבד".

בפגישות המתקיימות מעת לעת עם המשטרה והצבא, עודכן ראש המועצה שהחקירה עדיין לא העלתה דבר. "המעצרים המינהליים, בלי משפט ובלי הוכחות, הם ללא ספק בעייתיים", אומר רואה, "והפגיעה בחירות של אדם בלי הוכחות היא בהחלט מתסכלת. בכלי כזה צריך להשתמש בזהירות גבוהה מאד ובמידתיות. אני רוצה להניח שגורמי הביטחון זהירים לפני שהם מוציאים צו כזה חתום.

"אנחנו עושים מה שאפשר מול היישובים כדי לכוון את האנרגיות והיכולות שלנו לעשייה ולא לנקמה או הענשה. אנחנו לא צריכים להיות שם. המועצה לא שם, רוב התושבים לא שם. את הזירה הזו צריך להשאיר לכוחות הביטחון.

"מצד שני, במגרש הפוליטי, אין ספק שההססנות של ראש הממשלה בהבאת האג'נדה שלו עצמו בנוגע להתיישבות לידי ביטוי – מאפשרת לקיצוניים להשתלט על סדר היום. צריך להבין שבנושאים האלה אין ואקום. למערכת צריך שיהיו תשובות ומענים לקשיים של התושבים, ויש לא מעט כאלה – מצוקת מבנים לחינוך, חשש ביטחוני, בעיות מים ועוד ועוד. אנחנו אמנם משתדלים לעסוק בעשייה ולא להעצים את הקשיים, אך הם קיימים. וכשאין להם מענה, וידנו קצרה מדי, אז קורים אירועים בעייתיים.

"חוסר האמירה של ראש הממשלה נוכח פרשיית בתי דריינוף היא דוגמא לכך", ממשיך רואה. "המינהל האזרחי הטעה את בית המשפט העליון, וזה לא הסכים לחזור בו לאחר שהובהר שזו טעות. ונהרסו בתים. המדינה רצתה לשנות עמדה אך היה מאוחר מדי. חוסר האמירה הברורה של ראש הממשלה בדבר 300 הבתים שהבטיח, גרמו לעימותים מיותרים. גם אם הצלחנו לשמור על רמת התנגדות סבירה ועל מאבק ללא כוחנות, עדיין היה אפשר למנוע גם את מה היה, אם ראש הממשלה היה מודיע מלכתחילה על 300 היחידות את מה שהודיע בסוף. הפעם הוא יבצע, ככל הידוע לי, הוא כבר חתם על התכניות".

"הקיץ הזה היה חם, מורכב, סוגיה אחת נקשרה באחרת ובשלישית, אבל אנחנו יודעים שהדרך שלנו לביסוס ההתיישבות מלאה מהמורות, ונמשיך להתמודד עם מה שחשוב. לקראת השנה החדשה זה הזמן לאחל שנפרוץ בכל הקשור להמשך תכנון פיתוח ובינוי, יש למה לקוות ובע"ה נעסוק בשנה הקרובה בנושאים חיוביים: חברה, חינוך, קהילה, עם ישראל. יש למה לצפות".

עד הצלצול

קדחתנות אינטנסיבית מאפיינת כל ערב פתיחת שנת לימודים בבנימין. בגלל הגידול במספר התלמידים, בגלל לוח הזמנים הקצר לבינוי, בגלל הליכי הבירוקרטיה המסורבלים והצורך בפתרונות יצירתיים, ובגלל התכניות החינוכיות החדשות.

שוב איפיינה קדחתנות אינטנסיבית את הימים שלפני פתיחת שנת הלימודים. הליכי "מסירה" של מבני בתי הספר החדשים (שלושה במספר) התקיימו ממש על סיפה של שנת הלימודים החדשה. "שואלים אותי למה ברגע האחרון? למה לא חודש קודם?", מספר ישראל גנץ, סיו"ר המועצה. "אבל זה נובע מעצם השיטה. אנחנו מתחייבים באמצע השנה בפני משרד החינוך שאם ייתן לנו הרשאה נספיק לבנות בית ספר עד תחילת שנת הלימודים הבאה, ובזכות היכולת הזו לעמוד בלוח זמנים קצר, אנו מקבלים את ההרשאה. אנחנו משדרים שנעמוד בזמן, משדרים יכולות ביצוע גבוהות. יש לנו עובדי ביצוע שלא לוקחים חופשה בקיץ ועובדים ימים ולילות. רשויות שלא מסוגלות להבטיח, יקבלו פחות. וכך בנינו את בית הספר בנריה בשמונה חודשי עבודה בלבד. את בית הספר בכפר אדומים בעשרה חודשים. זה מביא אותנו עד לקצה, עד לרגע האחרון, אבל רק בזכות היכולת לבנות בסד זמנים קצר, אנחנו יכולים לבנות יותר".

מלבד שלושה בתי ספר חדשים מרשימים שנבנו (בנריה, אדם וכפר אדומים; תוך שיתוף מלא בתהליך התכנון של היישובים ומנהלי בתי הספר) בסטנדרטים גבוהים של עיצוב, איבזור וגימורים, נבנו גם שבע כיתות גן (בשנה שלפני כן נבנו 21 גנים), ונבנו גם כ-35 כיתות יבילות, גם הן תוך כדי פתרונות יצירתיים ביישובים שבהם יש מצוקת מקום.

"בסוף הכל נפתח בזמן, וזה לא מובן מאליו, עם לוח הזמנים הקצר. מספר הכיתות היבילות בבנימין הוא גבוה מאד. גבוה מדי. כ-250 כיתות שאמורות היו להיות במבני קבע. תושבים רבים שואלים אותי", מוסיף גנץ, "למה לנו לא מגיע? אכן בהחלט מגיע. הסיבה שלא בונים בכל מקום בתי ספר של קבע היא בעיקרה סטטוטורית. המינהל האזרחי לא מאשר לנו לבנות על שטחים רבים, או שמוביל אותנו בתהליכים בירוקרטיים אינסופיים. למשל בכל היישוב עלי הגדול אין תב"ע ואי אפשר לבנות בית ספר של קבע. לכן הלכנו על פתרון יצירתי, מודל חדש, ובנינו מבנה יביל בשתי קומות. בהתחלה זה היה נראה מוזר, כי מראה של מכולות נמל עומדות אחת על השנייה לא מתאים לבית ספר, אבל עשינו מהן כיתות ברמה גבוהה, במטרה לנצל כמה שיותר את השטח. זה פתרון שלא מוזיל את העלויות בשקל, רק מנצל היטב את השטח בשל מצוקת מקום. תב"ע קריית החינוך של עלי לבדה קיבלה רק לפני שבועיים אישור לתוקף לאחר הפקדה וכבר אנחנו עובדים על איגום תקציבים לפריצת דרכים לקריית החינוך. ביקשנו ממשרד התחבורה כבר מיליון וחצי שקלים לדרכים בטוחות.

"אנחנו עושים כל השנה מאמצים אדירים להילחם בבירוקרטיות האינסופיות ובמלחמה על התקציבים", ממשיך גנץ, "ברוך ה' קצב גידול התלמידים טוב מאד, בחודש הקרוב אנחנו יוצאים למכרזים על עוד שלושה בתי ספר חדשים. כל מכרז זה הישג לאחר מאמץ גדול מאד. בשבילי זה אתגר, וכל הרשאה כזו משמחת מאד. בקרוב ייבנו אולפנת נריה, בית ספר במבוא חורון וסמינר לבנות בתל ציון".

מרחיבי דעת

גם מערכת החינוך בבנימין עולה מידי שנה כיתה. וזה לא רק בגלל מספר התלמידים שנמצא ב"ה בעלייה מתמדת (עובדה שיש המון רשויות שהיו יכולות רק לחלום עליה), נתון שמהווה אתגר משמח אבל לא פשוט כלל; אלא גם בשל השינויים והחידושים הנכנסים אלינו מידי שנה בשנה. בצד "מנגנים בבנימין", "מצוינות", "קריאה להצלחה", ארץ בנימין", "זוזו", "פרחי ספורט", תכניות קיימות ואיכות הסביבה, ו"דעת" המרחיבים את פעילותם (שלוחה של "דעת" תוקם בנווה צוף עבור ילדי המערב), נוספו תכניות "המדען הצעיר" לקידום הלמידה החווייתית בתחומי המדעים ותכנית לקידום לימודי האנגלית; השנה נפתחה חווה חקלאית חדשה באדם, שהרעיון מאחוריה הוא הבאת כיתות רבות מרחבי בנימין למגע עם האדמה והחקלאות. "שיח השדה" הוא שמה, והשיעורים בה ישובצו במערכות של בתי הספר הסמוכים אליה יחסית. "ילמדו שם גידולי שדה, אקולוגיה, לימודי סביבה, חממות ועוד – ואת כל הקשור לתפיסת העולם של חיבור לשטח ולחקלאות", מסביר אריאב יוסט, מנהל אגף החינוך. "הרעיון בא מתוך תפיסה הוליסטית שחינוך כולל גם למידה רעיונית, מלאכת כפיים והתנסות מעשית. מנהל החווה, יוסי יצחקי מכוכב יעקב, היה מפקח על החוות במחוז ירושלים, והקמת החווה הזו זה חלום חייו".

בחוות הסוסים שבגבעת הראל ייפתח השנה "מרחב משלב" לילדי שילה והסביבה אליו יגיעו ילדים במהלך יום הלימודים ללמידה מסוג אחר.

השנה הצטרפו למעגל תלמידי בנימין עוד אלף ילדי גני מודיעין – יישוב שהיה תחת רשות מודיעין עילית ועבר בהחלטת ממשלה למטה בנימין, ובכך מגיע מספר תלמידי בנימין ל-30,000. גם מלבדם צמח מספר תלמידי בנימין ב-3%. צמיחה גדולה ישנה גם בחינוך המיוחד, השנה ישנן 138 כיתות חינוך מיוחד ו-28 גנים מיוחדים. מעון יום שיקומי נפתח בשיתוף הרווחה ו"לב בנימין" בעפרה, ובמקביל מקדמים הקמת גן שיקומי.

בימים אלה עמלים באגף החינוך על הכנת התשתית ל"תכנית אב לחינוך" – תהליך בשיתוף התושבים ובהובלת חברה לניהול פרויקטים אסטרטגיים. "זה תהליך של כשנה, שמטרתו לתת מענה לצמיחה המתמדת בחינוך, ולהיערך אליה; לחשוב על מוסדות החינוך שלנו בראייה כוללת, לבחון האם אנו נותנים מענה לכל הצרכים, האם יש מענה הולם לחינוך העל יסודי, הממלכתי, המיוחד, לבחון אופציות של חינוך מזווית אחרת, טכנולוגית למשל, מסביר יוסט. "הצרכים דינמיים ומשתנים, האוכלוסייה מגוונת, וצריך חשיבה מעמיקה כדי להיערך נכון. השלב הראשון הוא ועדת היגוי בשיתוף נציגי הציבור ונציגי התלמידים. אני מרגיש שיש כאן הליכה אמיצה אל משהו שהוא לא כל כך נודע, אבל יש כאן בשורה, חשיבה אסטרטגית שצופה קדימה, מסתכלת על מרחבים ועל גושי התיישבות וצופה את הגידול העתידי".