האם באמת זה שווה את הטרחה? האם כל המערך של שינוע הפסולת למיחזור לא מזהם יותר משהוא יעיל? ומה פתאום דווקא אריזות? באיגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון ובנימין עושים סדר בנתונים ובטיעונים

עם כניסת מועצה אזורית מטה בנימין לפרויקט הפרדת פסולת אריזות למיחזור, מן הראוי להסביר את חשיבות הפחתת הפסולת. מטה בנימין נכנסת למהלך שהוא חלק מפעולות שהיא עושה במהלך שש השנים האחרונות להפחתת הפסולת להטמנה. מהלך זה הוא מתוקף חוק האריזות שנחקק בשנת 2011 והוחל ביו"ש בשנת 2014.

עלויות מיון פסולת האריזות למיחזור ממומנות על ידי "תאגיד תמיר" למיחזור אריזות, שהקימו החברות המייצרות ומוכרות אריזות. הוצאת פסולת האריזות מזרם הפסולת המעורבת תפחית את הפסולת המוטמנת ותביא לירידת הוצאות הטיפול של המועצה בפסולת.

הפחתה במקור

ממש כמו קרחון קלאסי באוקיינוס, שראשו המיתמר גבוה מעל פני המים מהווה רק כתשיעית מהקרחון כולו; ולמרות שרק את קצה הקרחון אנו רואים, הוא מייצג בעינינו את הקרחון כולו; כך מיחזור הוא רק קצה הקרחון בבואנו לדבר על הפסולת שאנו מייצרים ועל הטיפול הראוי באותה פסולת.

פירוש המילה פסולת הוא דבר הפסול בעינינו, דבר שאנו מחפשים להסירו מדרכנו. מדובר במוצרים שרכשנו, ועם תום התפקיד שמילאו או לאחר קלקול, התיישנות או מתוך רצון להתחדש, אנו מואסים בהם והופכים אותם מדבר רצוי לפסולת, וכך הם מוצאים דרכם אל המטמנה דרך פחי האשפה והמשאיות הנוסעות דרומה - רחוק מהעין ומהלב.

ניתן לומר בהכללה גסה כי כמות הפסולת שאדם מייצר היא בהתאמה לגובה רמת החיים במדינתו. במדינות עשירות-מפותחות תרבות הצריכה מפונקת ומייצרת כתוצר לוואי כמות גדולה של פסולת. העושר הקיים בשוק ועלות המוצרים הנמוכה (לרוב כתוצאה משימוש בחומרי גלם באיכות נמוכה או במפעלים המוקמים במדינות עולם שלישי, בהן התשלום לפועלים הוא נמוך מאוד), מאפשרת לנו לצרוך כמות גדולה של מוצרים, לעיתים שלא לצורך פיזי אלא כמילוי צורך נפשי. בבואנו להפחית משמעותית את נפח הפסולת אנו צריכים לבחון את המוצרים שאנו רוכשים בעין ביקורתית: כמה זמן הדבר ישמש אותי, מה איכותו לאורך זמן, בכמה אריזות המוצר עטוף ביחס לנפח או מספר היחידות, תוקף המוצר, מה הכמות הנדרשת, היכן הוא מיוצר, האם ניתן למחזר אותו. הבחירה לרכוש את המוצר הפחות מזהם מטפסת מעלה ומשפיעה על התעשייה בייצור וייבוא מוצרים ידידותיים לסביבה. בהפחתה במקור אנחנו מפחיתים את כמות הפסולת, את ניצול משאבי כדור הארץ ואת הזיהום הנוצר כחלק מייצור חדש. הפחתה במקור היא גם הקשה ביותר לביצוע, היות ובה טמון שינוי מהותי בהרגלי הצריכה שלנו.

מהו מיחדוש?

יש לנו מוצר בבית שסיים את תפקידו? לפני שנהפוך אותו לפסולת ונרוץ לקנות חדש, נשאל את עצמנו האם הוא יהיה טוב עבור מישהו אחר? אולי נוכל למכור אותו כמוצר יד שניה או לתרום? האם ניתן לחדש אותו (מיחדוש)? גם שימוש חוזר מקטין את כמות הפסולת והמשאבים.

האדם תמיד ייצר פסולת. קודם המהפכה התעשייתית שכולנו חייבים לה את נוחות חיינו, האדם ייצר מעט פסולת. גם קצב גידול האוכלוסייה היה איטי בגלל מגבלות כמו מזון, מים ומחלות. אני לא מיצרה על רמת חיים גבוהה ועל מערכות בריאות, ייצור מזון והובלת מים מפותחים, ההיפך הוא הנכון, אני בעד קידמה ואיכות חיים טובה לכולם, אך תוך שימת לב לכך שהקצב המהיר בעליית אוכלוסיית כדור הארץ צריך להוות תמרור שיוביל לחשיבה מחודשת על ניהול המשאבים שלנו, על מנת שיספיקו לכולם ועל מנת שלא ניצור זיהום בלתי נשלט שיפגע בנו.

 

@ עדיף למחזר

לאחר שפעלנו להפחית את הפסולת על ידי הפחתה במקור ושימוש חוזר, את הפסולת הנותרת נמחזר. מיחזור אינו פתרון מושלם. מרבית המוצרים שמיוצרים כיום לא מתוכננים להתכלות (להתפרק לאבני היסוד מהם הם מורכבים) או להתמחזר בצורה ידידותית לסביבה וממזערת זיהום. אני מניחה שנגיע לכך לאחר תהליך ממושך.

נכונות הטענות המושמעות מעת לעת כי גם מיחזור מזהם את הסביבה. אך בהתחשב בבזבוז המשאבים שקיים בהטמנת פסולת (של המשאבים הנקברים ושל הקרקע המתמלאת בהם), הרי שמיחזור הינה אופציה עדיפה על הטמנה.

מבחינה כלכלית, המדינה דואגת דרך חוק האריזות למנגנון שיפעל לכדאיות מיחזור פסולת האריזות שמהווה כ-40% מנפח הפסולת (נתון שמשפיע על עלות הפינוי והעצירה של הפסולת) וכ-15% ממשקל הפסולת (נתון שמשפיע על עלות ההטמנה) המיוצרת מידי שנה בישראל.

במקביל קיימים חוק הפסולת האלקטרונית - לטיפול בפסולת המכילה זהב, כסף ומתכות בעלות ערך; והפרדת הפסולת הרטובה לטובת ייצור דשן חקלאי שמתרחשת בחלק מהרשויות בצורה מוסדרת או, לרוב, בצורה וולונטרית, בחצרות בתים ובגינות קהילתיות, באמצעות קומפוסטר.

נכון, מיחזור דורש מאתנו השקעה ואפילו חוסר נוחות. יותר קל לזרוק ולשכוח, לא להתעסק בשאלות כמו לאיזה פח הפסולת הזו שייכת ואיפה אניח פחים נוספים בבית. הפחתת פסולת דורשת מאתנו אחריות למה שאנחנו רוכשים, למה שקורה עם מה שאנחנו כבר לא צריכים, אחריות על המעשים שלנו, על עתיד ילדינו והדורות הבאים, על העולם בו אנו חיים.

מעניין להיזכר במשנה במסכת בבא קמא: "המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם; וכל הקודם בהן, זכה". מימי יהשוע בן-נון היה מקובל להוציא זבל לרשות הרבים ל לצורך הפיכתו לדשן לשדות (תלמוד בבלי, בבא מציעא קיח, ב), אך יחד עם זאת, במידה ואדם ניזוק מהם, בעל הזבל חייב לשלם את הנזק, ומי שמעוניין לקחת מהזבל מותר לו לקחת למרות שאינו שלו. 

אתם מוזמנים לקחת חלק באחריות של כולנו: להפחית פסולת, לעשות שימוש חוזר, למחזר.