מה קורה למשפחה כשנולד ילד חדש? מה קורה כשילד בוגר ויוצא מן הבית? אבן אחת זזה ממקומה וכל השאר בעקבותיה

צופיה לקס

הבת הגדולה שלנו יצאה מהבית.

זהו, התיכון הסתיים (ועמו תשלומי העתק לאולפנא), והשירות הלאומי החל.

במסגרת החיפושים אחרי מקום שירות הצענו לה לבחור מקום שבו מתגוררים קרובי משפחה, מתוך מחשבה שהשירות הלאומי גם כך מורכב, ומשפחה קרובה בהחלט יכולה להוות מענה לבית, לאבאמא.

אז היא יצאה לעכו, הכי רחוק שהצליחה למצוא. ובצדק.

ובזמן שהיא עושה חיל שם בעכו, בבית מתחוללים שינויים. בעצם, בואו נתחיל מההתחלה.

14 שנים לאחור

ערב פסח, אנחנו זוג צעיר (יחסית) עם שלושה ילדים קטנים, אמא שלי הזמינה את בתי הבכורה לצאת עמם לטיול טרום פסח - מסורת עתיקת יומין. בזמן שכולם מנקים, מטיילים. מאחר והיא הייתה ילדה עצמאית - וידוע שילדות בנות ארבע כבר יכולות לקבל החלטות ולשכנע את כל העולם לקבל את ההחלטה שלהן - שלחנו אותה לנופש. אנחנו נשארנו בבית - בעלי לעבודתו ואני לניקיונות הפסח. שני המתוקים שנותרו אתנו בבית שמחו על פינוי המקום והרגישו כי כעת ניתנת להם ההזדמנות להשמיע את קולם. בארבעת הימים ההם גילינו כי בתנו השנייה יודעת לדבר, לשיר, לרקוד, לטפס על ארונות המטבח, לצחוק, לשחק עם אחיה הקטן ואפילו, אפילו לעמוד על שלה ולבכות. כן, כן, הכל בארבעה ימים.

כשהבכורה חזרה מהנופש היא כבר שבה למציאות ביתית אחרת. אז גילינו לראשונה את אפקט הדומינו.

תשע שנים לאחור

התאריך: ל' שבט. המיקום: מכוכב יעקב להר הצופים. האירוע: לידת בננו המתוק.

שבת בצהריים, מתחילים צירים. אמא שלי, שיש לה חושים מפותחים וניסיון חיים עשיר והגיעה אלינו לשבת לתת גיבוי למקרה ואלד, הוציאה את הילדים לגן השעשועים כדי לאפשר לי לצאת בנחת אל בית החולים. במוצאי שבת נולד ילד מקסים.

שלושה ימים שלי מחוץ לבית היו אתגר לא מסובך עבור בעלי היקר, שכבר ידע ימים כאלו, הכוללים השכמת חמישה מתוקים, שילוב בין מנייני התפילות לטיפול בילדים, הכנת סנדוויצ'ים, תקתוק הבית, ארגון החדר לאורח החדש והכנת קוקיות וצמות לכל מי שצריכה, או – למצער, הגעה לגן עם מברשת וגומיות כדי שהגננת תשלים את המלאכה.

השיבה הביתה הייתה מפתיעה עבורי. הקטן שבחבורה, שהיה מפונק ורגיל להגיע למיטתי בבוקר, הבין כי המיטה תפוסה ופינה את מקומו בשמחה. בשלושת ימי היעדרותי הוא הפך מתינוק קטן לילד גדול, מבין עניין, מטפל בצוציק שאך זה הגיע ומדבר בצורה בוגרת. הגדולות יותר מצאו את עצמן מתפקדות כי "אמא אחרי לידה, בואו נוכיח את עצמנו".

תינוק קטן נכנס לתמונה וכל אחד מאחיו זז צעד אחד קדימה, מתביית במקומו החדש. כך הפכנו למשפחה חדשה.

תחילת שנת הלימודים תשע"ו

אחרי נסיעה ארוכה לעכו, בה ליווינו את הבכורה לשירות הלאומי, יצאו יתר הילדים הגדולים למוסדות החינוך. אחד מהם לפנימייה מלאה, אחת לפנימייה חלקית. הבית המתרוקן והשקט גרם לי לדכדוך קל, וחיכיתי ליום שובם של הגדולים. אולם אז הוכיח "אפקט הדומינו" את עצמו מחדש - כשאבן אחת זזה כל השאר בעקבותיה. מיד עם הגעת הקטנטנים הביתה מהמסגרות, התמלא הבית בצלילים חדשים ובהרגלים ששכחנו. הקטנות החזירו אותנו לימים שבהם היינו הורים טריים, לטיולי אחר הצהריים וארוחות ערב מוקדמות, סיפורי גן שנשמעים בסולו יחד עם משחקי בובות ו"קוקו". אופיים של הקטנים התעצב והתעצם והם משתבצים במקומות חדשים בסולם הקשרים והחיבורים בבית. הגדולים שאינם במסגרות פנימייה הפכו לגדולים, והבוגרים והתברגו במעמד זה באופן טבעי. הבית מתחיל לקבל צורה חדשה. באמצע או בסוף שבוע הבאים מרחוק מתקבלים בגעגוע ובחיבוק חם. בני הבית ציפו להם זמן רב ומול כל אלה, מקומם החדש של השאר נשמר.

הרגלים משתנים, גילויים מתחדשים והבית מתכווץ ומתרחב חדשות לבקרים (או כמו שחמותי שתחי' אומרת "מיני, מקסי, מיני מקסי").

ואנחנו, אנחנו מביטים בזמנים החולפים, מנסים לייצר וללקט רגעים של ביחד, של שמחה ושל חיבוק, עד שיגיע בעז"ה השלב הבא, בו יגיעו אל ביתנו חתנים וכלות ויניעו את חלקי הדומינו לכיוונים מבורכים חדשים.

ובימים מורכבים אלה מתפללת בכל ליבי שישמור אבינו על כל בנינו ובנותינו בכל מקום, שישמור את עם ישראל ואת חיילינו, שייצאו לשלום וישובו לשלום, ונזכה כולם לחיים טובים, לשנה מבורכת, לשמחות, שמחות ועוד שמחות.

לגאולה שלמה ולבניין הארץ.

חורף בריא, ואפקט דומינו מוצלח לכולם.