מול ההשתלטות הערבית המחושבת והמתוכננת על קרקעות המדינה בשיטת 'עוד דונם ועוד עז' במימון אירופי נדיב; מול עשרות עתירות לבג"ץ שמטרתן עקירת ההתיישבות היהודית מאותה אדמה; מול מאות ארגוני שמאל - ניצבת כבר עשור תנועת רגבים, מחזיקה את האצבע בסכר, מנסה לאזן את התמונה. "אנחנו לא מרפים", הם אומרים, "ולמרות שהשינוי איטי, אנחנו בדרך הנכונה"

רוני בוצר

כביש 437 יורד מחיזמה למישור אדומים. לצד הדרך - מאחז צעיר, שנים ספורות על הקרקע. אוהלים מוצלים צמודים למבני פאנל חדשים, עוקבי מים ממולאים מידי שבוע על ידי מתנדבים, קולטים חדשניים מספקים חשמל, הסעות לבית הספר, טרקטור מחלק עצי הסקה, ורכב מסחרי מטעם האו"ם פורק שקי אורז ותפוחי אדמה לרווחת התושבים. נשמע כמו מדע בדיוני? דווקא לא: זוהי נקודת הפתיחה בסיור שטח עם אנשי עמותת רגבים, המציגים בפניי מאחז ערבי נוסף ממזרח לירושלים.

שיטת העבודה פשוטה: בסוף השבוע, כשפקחי המינהל האזרחי מסיימים את עבודתם, נבנים האוהלים. את שאר השדרוגים במקום יוסיף האיחוד האירופי, בטענה של סיוע הומניטרי למאחז קיים. צווי הריסה יינתנו, אבל בהתאם להוראות מגבוה המבנים לא ייהרסו. בייחוד לא אלה המסומנים במדבקות הכחולות של האיחוד, המהוות תעודת ביטוח וסגולה לאריכות ימים, בשל החשש הישראלי מהתפתחות 'תקרית דיפלומטית'. אולם מי שבוחן אותם מקרוב, יכול להבחין כי מבני הקבע ריקים.

"לכל מאחז נכנסנו, שתינו תה ודיברנו עם הבדואים שגרים בו", אומר עובד ארד (33), מדריך הסיור. ארד הוא בן המושב מבוא חורון, שהחל את פעילותו ברגבים כרכז אזור יהודה ושומרון, וכיום מנהל את מחלקת השטח בארגון. "הם אומרים 'מבחינתנו אנחנו לא רוצים את זה, זה לא מעניין אותנו, אנחנו לא משתמשים בזה'. במדבר, הקרוואן רותח בקיץ, אי אפשר לישון במבנים האלה. הם מעדיפים לישון באוהל שפתוח לארבעה כיווני אוויר".

אבל בניית המאחזים היא חלק מתוכנית רחבה יותר - תוכנית פיאד, שנכתבה בשנת 2009, בידי ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר, סאלם פיאד, ומפרטת את הדרכים להקמת מדינה פלשתינית, על השולחן ובגלוי.

"התוכנית אומרת כך: 40 אחוז מהשטח קיבלנו בהסכמי אוסלו, זה כבר שלנו. עכשיו צריך להשתלט על כמה שיותר מהשאר ולקבוע עובדות בשטח. כל פרט בתוכנית מגובה על ידי עורכי דין שתוקעים את המינהל האזרחי מלפעול נגדם בבג"ץ. לפני שהם יצאו לעבודה הם ישבו על המפות ובנו תכנית אסטרטגית שמפרטת איפה כדאי לתקוע טריז ואיפה פחות מעניין להתעסק. חוץ מסופי שבוע, הזמנים האהובים עליהם הם פסח וחגי תשרי, כשפקחי המינהל יוצאים לשבוע חופשה. כשהם חוזרים, יש בשטח עוד עשרות מבנים".

 

מגן ימני במגרש

 

תנועת רגבים הוקמה לפני למעלה מעשר שנים בעקבות עתירה שהגישו ארגוני שמאל לבג"ץ כנגד היישוב חרשה ושכונת היובל בעלי. מאז ועד היום היא הארגון היחיד בארץ המתעסק בנושאי קרקעות מהצד הימני של המפה הפוליטית, לעומת עשרות רבות של ארגוני שמאל הממומנים ביד נדיבה בכספים זרים.

"עד שרגבים הגיעה לזירה המשפטית, רק ארגוני השמאל שיחקו על המגרש הזה", מסביר יהודה אליהו, מנכ"ל רגבים. "לאורך שנים רבות הוגשו הררי עתירות לבג"ץ כנגד ההתיישבות, וזה יצר לחץ מאוד משמעותי על מערכות המשפט השונות. מהרגע שרגבים נכנסה כשחקן למגרש זה החל לייצר איזון מהצד הציוני-לאומי".

 

אליהו (38), תושב חרשה ואב לתשעה ילדים, מספר על שינויים מהותיים בעמדות המדינה שמתחילים כסדקים בחומה. "באחד הדיונים בבג"ץ נפגשתי במסדרון עם עוזר משפטי שעובד מספר שנים לצדו של גורם משפטי בכיר. הוא סיפר על השינוי שחל בעמדותיו לאורך השנים. בעתירות הראשונות שלנו הוא הופתע מאוד לגלות שיש ים של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי ביו"ש. עד אז הוא נחשף רק לעתירות של השמאל, וחשב שזו בעיה שקשורה למתיישבים, שהצטיירו בעיניו כקבוצה של פורעי חוק שחיים מחוץ לטריטוריה הישראלית ועושים ככל העולה על רוחם. היום מבינים שהתמונה היא הרבה יותר מורכבת, והדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקות השופטים, וגם בעמדה המשפטית של המדינה בעתירות השונות.

 

"כשאני רואה טיעונים שרגבים טענה לפני כמה שנים ועכשיו מתחילים להופיע בתשובות המדינה לבג"ץ נגד ההתיישבות, אני יודע שאנחנו בדרך הנכונה", אומר אליהו. "לעמדת המדינה יש משקל מאוד משמעותי בהחלטות בית המשפט. אם בעתירות הראשונות של ארגוני השמאל נגד ההתיישבות, בג"ץ נטה להתערב באופן אקטיבי ולקבוע לוחות זמנים, הרי שהמדיניות של בג"ץ כיום מאמצת בגדול את עמדת המדינה, והוא נוטה לא להתערב במה שהמדינה עושה. יש המון תקדימים שבהם תשובות המדינה משתנות תוך כדי ההליך המשפטי, בגלל הלחץ המשפטי שאנחנו מפעילים לאורך השנים. זה לא רק עשייה של רגבים, אלא שילוב של הרבה עבודה פוליטית ומשפטית, שרגבים נטלה בה חלק מאוד משמעותי".

לאורך שנות פעילותה הגישה רגבים עשרות עתירות, כאלו שניהולן אורך זמן ממושך ודחייתן עלולה להיות כרוכה בתשלום של עשרות אלפי שקלים כהוצאות משפט. מסתבר כי גם מקרים בהם נוחלת רגבים כישלון בשדה המשפטי, יכולים להתגלות מאוחר יותר כמועילים להתיישבות. "היום כשבג"ץ דוחה עתירות של ארגוני שמאל וערבים כנגד ההתיישבות, בפסק הדין מופיעים רשימת תקדימים של עתירות שרגבים הגישה ונדחו", אומר אליהו. "לפני כשבוע דחה בג"ץ את עתירת השמאל שהוגשה לפני מספר שנים כנגד 'מצפה דני'. אנחנו הגשנו לבית המשפט עתירה דומה נגד מאחז בדואי בלתי חוקי בשם אבו סכימן, שנמצא ממש כמה מאות מטרים ממצפה דני. הדגשנו בפני בית המשפט את האבסורד בכך שבשעה שחרב ההריסה מונפת מעל מצפה דני, הבנוי ברובו על אדמות מדינה, לא נפתח ולו תיק אחד במינהל האזרחי כנגד המאחז הבדואי, שהתברר שנבנה על קרקע ערבית פרטית. במקרה זה, כמו בנוספים, גרמנו לבית המשפט להתבונן מנקודת מבט רחבה יותר בבואם לדון בעתירה בעניין מצפה דני, ולהביא לפסיקה שוויונית ביחס לבנייה היהודית והערבית. בג"ץ דחה את העתירה נגד מצפה דני ותלה זאת, בין השאר, בעובדה שגם עתירות בעלות מאפיינים דומים של 'רגבים', כמו במקרה אבו סכימן, נדחו בעבר". 

 

ואדי ערה הבא

 

בניגוד למאחזים בהתיישבות היהודית, מרגע שהוקם מאחז ערבי, קשה מאוד להגיע למצב שייהרס. ארד מסביר: "המינהל מוציא צו הפסקת עבודה, מזמן אותם לדיון בוועדה, והועדה מוציאה צו הריסה. בינתיים הרשות מגישה עתירה לבג"ץ ומבקשת צו ארעי למנוע את ההריסה. בג"ץ, באופן אוטומטי כמו בכל פעם שפלשתיני מגיש צו ארעי, תמיד מאשר אותו. בינתיים מעכבים את הטיפול, עד שתתקבלנה תשובות למה להרוס ומה האופציות לדיור חלופי.

"ב-99% מהעתירות, המדינה אפילו לא מגישה תשובות לעתירה. מפת ההשתלטות מתחילה בדרום הר חברון, בניסיון לחבר בין עזה והבדואים בנגב ליהודה ושומרון – 'ציר ההברחות'".

 

לבד מתוכניות הרשות הפלשתינית ומהיעדר אכיפה, גם החוק הישראלי לא מקדם את הטיפול בנושא. לפי לשון החוק, כל פלשתיני הטוען לבעלות על קרקע ומוכיח שעיבד אותה במשך עשר שנים, מקבל אותה אוטומטית, רשומה על שמו; אלה הן האדמות המכונות 'קרקע פרטית'. על שאר האדמות, 'אדמות סקר' שעל פי תצלומים לא עובדו מעולם, ו'אדמות מדינה' שנרשמו כחוק, אפשר להשתלט לאט ובכוח הזרוע. כאמור, איש לא ימנע זאת. מערבים.

לעומת זאת 'הקו הכחול' ששורטט בשנות ה-80 ומסמן את אדמות המדינה, נתון כל הזמן לשינוי, בטענה של דיוק והשתכללות הדיגיטציה. שטחים רבים נגרעים ממנו על ידי צוות שהוקם לצורך שרטוטו מחדש, לרבות שטחים בנויים בתוך ישוב יהודי.

 

"פה באזור גוש אדומים, מבחינתי, אם לא יתעשתו ויתחילו לאכוף את החוק ולטפל במה שקורה בכל סוף שבוע, זה ואדי ערה הבא", אומר ארד בדרך לנקודה הבאה בסיור. "מהכביש רואים מבנה פה ומבנה שם, לא רואים את המסה של המבנים". הוא מצביע על משאית בטון היוצאת ממאחז מרוחק, "המשאית הזו כרגע עשתה יציקה והכנה לעוד מבנה. ככה זה כל הזמן. הם עובדים, לא סופרים אף אחד. אם פעם זה היה רק בשישי בלילה, היום זה בראשון בבוקר".

 

החליפו את החוקים

 

לדבריו של עובד ארד, את מה שהערבים הבינו מזמן, הבינו היהודים קצת באיחור. "במשך הרבה שנים חשבנו לרוץ, לבנות, ויהיה בסדר. אבל החליפו את החוקים באיזה שלב, ולא סיפרו לנו. לפני כמה שנים אמרה לנו אחת העזרות ליועץ המשפטי: 'עד היום לא ידעתי שיש תופעה כזו של מבנים לא חוקיים של ערבים בשטחי c'".

אבל בשטחי c בלבד, שטחים הנמצאים בשליטה ישראלית מלאה על פי הסכמי אוסלו, המהווים 60% משטח יו"ש, ישנם 15,000 תיקים של בנייה בלתי חוקית ערבית. מתוך כמה? תלוי את מי שואלים: ההערכות ברגבים מדברות על כ-150,000 תושבים ערבים לכל היותר, מה שמוכיח יחס גבוה של בב"ח (בנייה בלתי חוקית). לאף אחד אין ידע מספרי מדויק: בדיון בוועדת משנה לחוץ וביטחון בכנסת, נשאלו ראש המינהל האזרחי והאלוף על המספרים המעודכנים. כמספר הנשאלים, מספר ההשערות. בשטחי A ו-B האנרכיה גדולה יותר: אין שום אינדיקציה על כמויות הבנייה ועל אופייה, משום שאין שליטה ישראלית. אולם יש נושאים שלא מבחינים בין האותיות. זיהום קרקע המתחיל משטחים בבעלות הרשות מזהם את כל האזורים באותה המידה.

"אנחנו טוענים שיש אכיפה מפלה בין המגזר היהודי לערבי, והוכחנו את זה במספרים. את הדבר הזה אנחנו כל הזמן מנסים להציף בוועדות הכנסת ובתקשורת. כל ההריסות של הבנייה הבלתי חוקית הערבית, זה פחונים, אוהלים, סככות. בקיצור, חרטא. מה הורסים במגזר היהודי? הרבה יותר מבני מגורים.

"גם בדו"ח של המינהל האזרחי, של יחידת הפיקוח, כתוב שבמגזר הפלשתיני רק 30 אחוז מפוקח. כלומר בשטח C הם לא מצליחים להגיע ליותר מ-30 אחוז מהבנייה הלא חוקית הפלשתינית. במגזר היהודי, 100 אחוז מפוקח. על כל בזנ"ט חדש יוצא תיק של בנייה בלתי חוקית".

 

הסדרה דורשת אכיפה

 

בתחנה הבאה לאורך הכביש ישנו בית ספר שנבנה מכספי ממשלת איטליה, לטובת הבדואים בכל המרחב. "כיום המינהל עובד ברוח בג"ץ, כל עוד המדינה לא מוצאת פתרונות למגורים בג"ץ אוסר עליהם לפנות. מצד שני, כשהמינהל האזרחי בא ומקדם להם פתרונות, בג"ץ תוקע אותם", מסביר עובד. "אתרי קיבוע שנבנו כתחליף למאחזים הלא חוקיים נשארים ריקים. המדינה השקיעה עשרות מיליונים באתר קיבוע באבו דיס. הוא מוכן, אפשר להעביר אותם מחר בבוקר. בפועל זה לא קורה, כי מנסים לדבר איתם, לשכנע אותם שכדאי להם, שרצוי שיעברו. איזה אינטרס יש להם? במינהל לא הבינו שהם מבינים רק שפה אחת: כוח. כל עוד הרשות והאיחוד תומכים בהם, הם מפחדים גם מהרשות. הם פיונים במשחק הזה.

"אנחנו בעד הקיבוע, בעד פתרון קבע מוסדר, אבל אנחנו אומרים - חייבים שיהיה מקל וגזר. כרגע נותנים להם רק גזרים. כל אחד מעל לגיל 18 מקבל חצי דונם באזור הקיבוע, מתנה מהמדינה, רשומה על שמו בטאבו. מהניסיון הרע ומר שיש לנו בנגב, הם קיבלו את הקרקע החדשה, הלכו והתיישבו בה, אבל המשפחה נשארה בשטח. ההסדרה חייבת להיות מלווה באכיפה. היום כשהקיבוע מוכן, אנחנו הולכים להגיש עתירה שיפעילו עליהם סנקציות כדי שיעברו".

גם בלי להרוס אף מבנה, מבקשים ברגבים כצעד ראשון לעצור הקמת נקודות בנייה חדשות. "ב-2009 עשינו מיפוי של כל המבנים באזור, ספרנו 256 מבנים. לאחרונה עשינו מיפוי עוד פעם, יש פה 1,000 בסך הכל, רק באזור הזה של גוש אדומים. רובם מבנים קבועים.

"זה ציר הרוחב של מדינת ישראל, כל העברה של ציוד, כלים וטנקים בעת הצורך, עוברת דרך פה. חוץ מבנייה בלתי חוקית והשתלטות על אדמות, יש לנו רצף של מאחזים שיושבים על הכביש ומבודדים אותו".

 

לא נעצרים בקו הירוק

 

"הקרב על הקרקע הוא בשחור ולבן, הוא לא רואה את הקו הירוק", אומר עו"ד בועז ארזי מהמחלקה המשפטית של רגבים. "התנועה צמחה פה אבל אנחנו מבינים שהבעיה האסטרטגית היא הרבה יותר רחבה. היום רוב הפעילות של רגבים היא לאו דווקא ביהודה ושומרון. אנחנו עובדים בשלושה מוקדים: ביו"ש, באזור הצפון - בכפרים הערביים והדרוזיים בגליל ובגולן , ובדרום - בכפרים בדואים בנגב. לאחרונה היה לנו דיון בבית המשפט בנושא דליית אל כרמל. שם אין אכיפה על בנייה לא חוקית, והם בונים בכמויות עצומות. מתוך 8,000 מבנים, 6,000 בלתי חוקיים.

"במינהל האזרחי יש תחושה שהמתיישבים היהודים הם האורחים שכובשים את השטח ששייך לילידים הערבים. לכל מי שטוען 'אתם פולשים', אני אומר, תראו את תצלומי האוויר משנת 67'. היה פה ריק למדי. מה שעובד על ידי ערבים, שיישאר מעובד על ידי ערבים, ומה שלא, שיהיה שייך למינהל האזרחי. אבל אף אחד לא יעשה את זה. כשמגיעים לערבים פתאום החוק יכול להתחבא מתחת לשולחן. אנחנו בעד חוק - לכולם. אם היהודי לא יוכל להשתלט על שטח, שגם הערבי לא יוכל להשתלט".

המחלקה המשפטית של רגבים מספקת עבודה בלתי נגמרת לעו"ד ארזי ולמתמחה שעובדת אתו, ולעורך הדין עמיר פישר – הנותן שירות חיצוני לארגון. ארזי, תושב מעלה מכמש, נשוי ואב לשמונה, הגיע לרגבים לפני חמש שנים, לאחר שבמשך שנים ארוכות עסק במגזר הפרטי. "בשבילי להיכנס למערכת הזו היה מהפך בחיים. אני מזדהה עם העבודה באופן מוחלט. אמנם לא אני טבעתי את הסיסמה 'לבד מול כל השמאל', אבל אנחנו באמת עובדים מול תקציבי ענק של ארגוני השמאל שמקבלים מימון נדיב ממדינות אירופה, ולצערנו איננו מצליחים לכסות את הכל. יש לנו צער גדול מאוד שאנחנו לא מצליחים מבחינת כוח אדם ותקציבים להיכנס לפעילות בירושלים למשל, שם יש קטסטרופה מבחינת הבנייה".

דריסת רגל באקדמיה

 

בנוסף לפעילות בשטח ולפעילות המשפטית, עוסקים ברגבים בהסברה, מפעילים מרכז ידע שעומד לרשות הציבור ואתר אינטרנט עם 'חריגון' לדיווח על בנייה בלתי חוקית. הם ייסדו גם את 'מרכז אדם ואדמה' - מחלקה בעלת אוריינטציה אקדמית בתוך הארגון, שהוציאה כרך ראשון ועב כרס של מאמרים שנכתבו על ידי גורמים חיצוניים ומאששים את טענות הארגון. "יש בספר מאמר מהפכני של עו"ד דניאל רייזנר, פרקליט בכיר שהיה חלק מצוותי המשא ומתן ב-20 השנים האחרונות", מספר עו"ד ארזי. "המאמר מציג את התזה המשפטית שקובעת שההתנחלויות הן חוקיות, בניגוד לטענות המשפטיות שכל הזמן שומעים שהתנחלויות הן משהו לא חוקי במקרה הטוב, ועד לפשע מלחמה במקרה הפחות טוב".

בשנתיים האחרונות הפיק 'מרכז אדם ואדמה' מספר כנסים אקדמאיים בשיתוף אוניברסיטאות שונות, כחלק ממהלך שדואג להכניס את התכנים הציוניים באקדמיה, בספרות האקדמית וגם בתכניות הלימודים, כמו קורס של 'אדם ואדמה ביהודה ושומרון, הנלמד במסגרת התואר למשפטים. "הרצון הוא שהאקדמיה לא תדון בציונות רק כשוללת זכויות אלא בציונות שהיא מתחשבת בזכויות, שפועלת לפי החוק הבינלאומי. זה מהווה פריצת דרך כי אין מאגר ידע אחר על המעמד של יו"ש מהעיניים של ההתיישבות".   

למה מישהו שלא מזוהה כימני יטען כך?

"כי זו האמת המשפטית, ואנחנו נותנים לו את הפלטפורמה להציג אותה".

 

 

הכסף מאירופה הוא צינור החמצן

 

לאחרונה פונים בארגון גם לפעילות בפרלמנטים באירופה, כדי לנסות ולעקור את הזרמת הכספים של האיחוד במקום הגברתה. "הרבה מאוד מדינות אירופאיות באות ומתערבות כאן, במדיניות של מדינה אחרת. במשפט הבינלאומי זה דבר שהוא לא מקובל לחלוטין", מסביר אברהם בנימין ממחלקת המחקר של רגבים, ומי שכותב את מסמכי העמדה של הארגון, בהם נחשפה המעורבות האירופית הענפה ביו"ש. "מה זה אומר מבחינתנו? בתוך אירופה עצמה - לבוא ולדבר עם חברי פרלמנט אירופאים, לראות מאיזה מדינה מגיעה התמיכה ולתקוף את הסוגיה באופן ספציפי. לחברי פרלמנט שהם ימין כלכלי אנחנו אומרים, למה אתם שולחים את הכסף לחו"ל? תשקיעו את הכסף בפליטים באירופה. יש כאלה שעוסקים יותר בתחום של היחסים בין המדינות, להם אנחנו אומרים שהם בונים בנייה בלתי חוקית בתחומי מדינה אחרת, וזו פגיעה ביחסים הדיפלומטים. אנחנו מנסים לתקוף את הסוגיה מכל מיני כיוונים, לנסות לעצור את התקציבים שהם צינור החמצן של הפרויקטים פה".

 

לא מתייאשים

כדי להיכנס לנקודת התצפית האחרונה בסיור, צריך לעצור על הכביש הראשי ולדלג מעל מעקה הבטיחות. הליכה קצרה אל תוך הנוף המדברי, ובין שני הרים גבוהים נגלה מאחז נוסף, מצויד בשירותים ומחובר לחשמל. "המאחז הזה חדש", אומר עובד ארד. "מ-2012 כל המבנים הם של האיחוד האירופי, ויש פה לא מעט. אפשר לראות את הפאנלים הסולאריים שהאיחוד חילק להם. העתירה על המאחז שהגשנו יחד עם הישוב מצפה יריחו, עד היום תלויה ועומדת. בכל סוף שבוע צצים בכל מאחז שני מבנים נוספים, כדי בסופו של דבר להביא את המדינה למצב שהיא מרימה ידיים ואומרת 'אין לנו פתרון".

ההצלחה על פי רגבים נמדדת לא רק בתהליכי עומק ארוכי טווח בשדה האקדמי והמשפטי, אלא גם בעשיה נקודתית: הריסת כביש שנסלל על ידי האיחוד האירופי באזור סינג'יל, עצירה של הקמת מזבלה באזור רימונים שהרשות הפלשתינית והבנק הגרמני מתעקשים שלא תשמש גם את מועצת בנימין, הריסת 300 מטר של מוסך שנבנה ללא רישיון בכניסה לישוב גבעון החדשה, או החרמת כלים הנדסיים של עברייני בנייה ערבים על ידי המינהל האזרחי, לאחר דיווח ולחץ מצד רגבים.

 

"אנשים מחמיאים לנו שיש לנו אורך רוח ואנחנו לא מתייאשים", מספר עו"ד ארזי. "אני חושב שזה אמנם מייאש לפעמים, אבל איך אמר בצלאל (ח"כ בצלאל סמוטריץ, ממקימי רגבים) שרוחו עוד מנשבת פה? אנחנו לא נמדדים על פי ההצלחות, אלא על פי המעשים, על פי הפעילות שלנו.

"יש גורמים שאין לנו שליטה עליהם. הקב"ה מחליט במה נצליח ובמה לא, אבל את המאמץ צריך לעשות. אנחנו לא מרפים. כששאלו אותי למה אפשר לדמות את רגבים, עניתי שרגבים היא כמו ציפור נקר, יושבת וחופרת לאנשים בראש לזכור מה צריך לעשות, ולא מה נוח לעשות".