יעל שושני

לאחרונה היו לי שתי הופעות תקשורתיות מאוד משמעותיות. הראשונה: הוצאתי לאור סרטון וידאו שלי על סדנת 'מבסוטה מהחיים', שבו אני מספרת איך הגעתי להיות מנטורית לשמחת חיים (נמצא ביוטיוב, אפשר לראות ולשתף). והשנייה: כיכבתי במגזין הנשים 'פנימה' במדור הסטיילינג.

אני רוצה לשתף אתכן בחוויות מאחורי הקלעים של שתי ההפקות האלה. נתחיל בסרטון שעשיתי. הכל התחיל מכך שהגעתי לשיחת ייעוץ שבה, באופן מאוד מקצועי, מכרו לי את האפשרות לעשות סרטון על העסק, והחלטתי לקפוץ למים.

מישהו אמר פעם שאם אתה רוצה להשיג תוצאות שונות, עליך לנקוט בפעולות שונות, ווידאו כזה היה דבר שעדיין לא עשיתי. כבר בשלב הכתיבה של הקופירייטר הרגשתי שאני עושה פה משהו שונה מאוד - מספרת קצת על העבר שלי, איך הגעתי לאן שאני היום, בחיים לא הייתי מעלה בדעתי לעשות דבר כזה. חשבתי לעצמי: את מי זה מעניין? אבל עידן וולר הקופירייטר שכנע אותי שסיפורים מוכרים, אז זרמתי.

כשהצטלמתי לווידאו, הטקסט רץ לפני בטלפרומפטר, ושוב ושוב תיקנו טעויות שעשיתי תוך כדי דיבור, אבל ההערה הכי חשובה של הבמאית הייתה כשהתעייפתי קצת: "תחזרי לאנרגיה שלך"...

גיליתי שיש לי את היכולת, אפילו באופן מאולץ, לחזור לתדר האנרגיה הגבוהה שלי, של השמחה האמיתית, ולשדר החוצה את זה שאני פשוט שמחה להיות אני. זה פשוט ונכון בכל מצב, רק שלפעמים אני צריכה להזכיר את זה לעצמי.

בצילומים ל'פנימה' באתי בגישה פתוחה. הבנתי שאני הולכת לעבור חוויה מאוד שונה ממה שאני מכירה. היו בגדים מסוימים שהטלתי עליהם וטו, כי בכלל לא התחברתי, אבל מה שלא היה נראה לי מזעזע, אמרתי לעצמי: יאללה תתנסי!

הרשיתי לעצמי לראות את עצמי שונה. כשהגיע שלב האיפור, לחלוטין לא הכרתי את עצמי. הסתכלתי במראה ושאלתי מי זו?

ואז, בדרך לצילומים, פגשתי קבצן. נתתי לו צדקה, והוא ביקש חיבוק. אמרתי לעצמי, אם הוא רואה מבעד לאיפור שאני אחת שאפשר לבקש ממנה חיבוק, אז אני עדיין אני.

ומה שקרה במהלך הצילומים היה מדהים. ככל שלבשתי בגדים ומטפחות ועשיתי פוזות שאני בכלל לא רגילה אליהן, יותר ויותר התחברתי דווקא לנשמה שלי, הטהורה הזו שה' נתן בקרבי.

הייתי בהוויה של שמחה והודיה לה' יתברך שנתן לנשמה המיוחדת שלי להיות בתוך הגוף הזה, ואני חושבת שמשהו מזה אפילו אפשר לראות בצילומים.

אז מה אני לוקחת מהחוויות האלה? שיציאה מאזור הנוחות שלי מפגישה אותי עם רמה גבוהה יותר של מי שאני באמת. עוזרת לי לגלות את השמחה בעצם זה שאני פה. בעצם ההוויה שלי.

ואם את קוראת את זה עכשיו, הייתי רוצה שתחשבי על משהו קטן שאת יכולה לעשות, איזו קפיצה קטנה מחוץ לאזור הנוחות שלך, ותהיי מוכנה לקבל את התובנות שממתינות לך במקום הזה.

ועכשיו למתכון מפנק במיוחד, מתאים מאוד ליד מרק חורפי טוב או כחלק מהכיבוד למסיבת חנוכה משפחתית.

לחמניות שום

שמים בקערה לפי הסדר הזה:

כוס מים פושרים

כף שמרים

כף סוכר

שלוש כפות שמן

שלוש כוסות קמח

חצי כפית מלח

מערבבים את כל החומרים ליצירת בצק, מתפיחים כחצי שעה (או עד שהבצק מכפיל את נפחו), ומכינים כדורים.

מכניסים את הכדורים לתבנית, מחכים חמש דקות להתפחה קטנה נוספת, ומכניסים לתנור לעשרים דקות בחום של 180 מעלות.

לרוטב: שמן זית, פטרוזיליה (אם רוצים), מלח ושום - מערבבים הכל ושופכים מעל הלחמניות כשהן מוכנות. יאמי!