מג"ד שקד מסכם תקופה של חצי שנת פעילות בגזרת בנימין: "גל ההסלמה לא לקראת סופו, אבל הלוחמים כאן עובדים ביום ובליל כדי לייצר ביטחון לתושבים"

בבסיס "גדוד העיר" בבית אל משאיות צבאיות עמוסות עומדות לצאת לדרכן, עם כל הציוד של גדוד שקד. הגדוד ממשיך מכאן הלאה, לאימונים, לאחר שישה חודשים של פעילות מבצעית אינטנסיבית. במקומו נכנס גדוד מילואים של חטיבת בנימין. סא"ל אייל שוימר, מג"ד שקד, אומר כי חיילי הגדוד עוזבים מתוך תחושה שישמחו לחזור. "חוץ מהעובדה שזה חבל ארץ מדהים עם הרבה היסטוריה, הלוחמים מבינים את החשיבות של הפעילות כאן. שרק ישרקו ואנחנו נתייצב, איפה שיגידו ובטח שכאן".

 

הפיקוד על גדוד שקד הוא עבור שוימר סגירת מעגל. הוא התחיל את דרכו כחייל בגדוד לפני 16 שנה ומאז הוא בגבעתי. הוא בן 37, נשוי לדנה ואב לשתי בנות, גר בקיבוץ איילת השחר.

 

"הגענו לכאן באמצע אוגוסט, בתחילת ההסלמה", אומר סא"ל שוימר, "והפעילות כאן היתה מאד אינטנסיבית. ממש 24/7. בעיקר בהגנה על הצירים לאורך כביש 60 והיישובים שסביבם, עד המשטרה הבריטית, ובהמשך גם גזרת טלמונים. עיקר הפעילות היתה ב'חתימה גבוהה' - פטרולים רגליים וסיורים רכובים, וגם ב'חתימה נמוכה' – מארבים והרבה פעילות התקפית בכפרים ובעיר רמאללה".

"הפעילות מתבססת על תכנית שנבנית בכל שבוע, בהתאם להערכת מצב מפקדים בשיתוף הערכת מצב חטיבתית. בהתאם לה מייצרים 'חליפה מבצעית' מול האיומים, החל מזריקות אבנים ובקת"בים, ועד ניסיון להבין מאיפה ייצא הפיגוע הבא ולשם למקד את הפעילות. חלקה פעילות של שיבוש, חלקה סיכול – בעיקר מעצרים על בסיס מודיעין ממקורות שב"כ ואחרים. ימים ולילות.

לא ישנתם הרבה.

"אני לא, וגם הלוחמים לא, חלקם היו בלילות במעצרים וביום על הצירים, בשילוב של הגנה והתקפה על מנת לייצר ביטחון לתושבים הישראלים ולייצר הרתעה בצד הפלשתיני. לצערי אני לא יכול לדבר על הכל, אבל אוכל לומר שביצענו מספר מעצרים שסיכלו פעילות פח"ע שיכולה היתה לצאת לעבר היישובים והצירים. הפיגוע במחסום פוקוס למשל לא המשיך ליישוב בית אל או לגבעת אסף בזכות פעולה מהירה של הלוחמים, כולל אלה שנפצעו, שנטרלו את המחבל לפני שהמשיך הלאה. זו רק דוגמא אחת מיני רבות. במארבים הצלחנו לפגוע וגם לתפוס מיידי בקת"בים על יישובים. הלוחמים עבדו כאן קשה מאד כדי לייצר ביטחון לתושבים.

 

"התושבים כאן בכלל היישובים זו אוכלוסייה מדהימה, מחבקת, שתמכה בלוחמים בכל שעות היממה. החיבוק התבטא בשיחה בעמדה או בכוס תה ביום קר. זה מה שעודד את הלוחמים והבהיר להם עד כמה סומכים עליהם בעבודתם יום ולילה. וזה מאד חשוב. אני כמפקד תמיד אומר להם עד כמה התושבים חשים את העבודה שהם עושים, אך כשזה מגיע גם מהאזרחים זה מעצים את ההבנה שהעבודה חשובה. היו אמנם כמה מפגשים פחות נעימים, בעיקר אחרי פיגועים כשקומץ אנשים ניסה לייצר פרובוקציה ולפגוע בפלשתינים, והלוחמים חוו חוויה לא נעימה, שלא הכנתי אותם אליה, שכללה גידופים ואמירות קשות ואפילו מגע פיזי. אבל האירועים האלה היו נקודתיים, וכשדיברנו עם מנהיגי ההתיישבות והרבנים, אני והמח"ט, העסק הסתיים מהר, עם הרבה חיבוק. הם ידעו לדבר חזרה עם הלוחמים. התחושה העיקרית מההתיישבות היא תחושה טובה וזה הפידבק החיובי לכך שמה שעשינו, עשינו טוב.

"לצערי גל ההסלמה לא לקראת סופו. אני מעריך שההמשך יהיה בעצימות משתנה. אני מקווה שמתישהו זה יסתיים אבל בתקופה הקרובה נמשיך לראות ניסיונות להוציא פיגועים. נוכל להבטיח ולומר שלמרות שלא נהיה פה, הלוחמים הבאים ימשיכו לעשות כל מה שהם יכולים כדי להמשיך לסכל ולשבש כל ניסיון לפגוע בשגרת החיים".