צילום: אלקנה באבד

"באתי לברך אתכם שכני ירושלים, עוטפי ירושלים מצפון, מצפון נפתחה טובה גדולה", אמר הנשיא ריבלין בביקורו בבנימין. "אתם הולכים לפני המחנה, התיישבתם לבטח על מנת ליישב את הארץ על פי כל ממשלות ישראל, ברוכים תהיו"

אי אפשר היה שלא לחוש זאת: ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל, מרגיש כאן בבית. הופעתו היתה מהודרת כמיטב כללי הטקס, מאבטחיו הקיפו אותו מכל עבר בפנים חמורות ואנשיו התרוצצו והנחיתו הוראות לא פשוטות; אבל הפנים החייכניות ועיניו הבורקות הזכירו לכל הנוכחים את רובי של פעם, אוהד ההתיישבות, אוהב הארץ, והשכיחו לרגע שהיו לו גם אמירות פוגעות ושנויות במחלוקת מאז נבחר לנשיא המדינה של כולם.

 

גם הנשיא שמעון פרס בזמנו כמעט והגיע, כבר נקבע מועד והתקיימו פגישות עם עוזריו, אבל בסוף הוא ברגע האחרון ביטל. ואולי משום כך הורגש עוד יותר שהאירוע הזה הוא אירוע מכונן. ביקור רשמי של נשיא מדינת ישראל, לא בניחום אבלים, לא בעקבות פיגוע טרור. ביקור חגיגי ורשמי עם דגלים והצהרות ועוד בעיתוי מרגש במיוחד – כמה ימים לאחר תאריך שחרור יהודה ושומרון לפני 49 שנים.

 

"הביקור הזה חיזק אותנו ושמחנו להרגיש שאנחנו חלק מהחברה הישראלית", אומר אבי רואה. "הוא עצמו אמר שגם אם לא כולם מסכימים עם דעתנו ותומכים בהתיישבות, ודאי לא צריך לערער על שייכותנו לפסיפס החברה הישראלית".

 

ילדי מגרון נופפו לו בדגלים בכניסה ליישובם, והוא עצר את רכבו אטום-החלונות וירד אל הילדים ושוחח אתם; ובמרכז המבקרים נחלת בנימין חיכו לו יו"ר הועדים, חברי המליאה ומזכירי היישובים, לשמוע את דבריו ולשאול כמה שאלות.

 

"באתי לברך אתכם שכני ירושלים, עוטפי ירושלים מצפון", אמר הנשיא לנוכחים, "מצפון נפתחה טובה גדולה. אתם הולכים לפני המחנה, התיישבתם לבטח על מנת ליישב את הארץ על פי כל ממשלות ישראל, ברוכים תהיו.

 

"מכאן אני הולך לשילה. לא צריך את אונסק"ו כדי להביא ראיות לקשר שיש בין עם ישראל לשילה. צחוק מר הוא שיש שחושבים שיוכלו בהצבעותיהם לשנות עובדות היסטוריות. איש לא ייקח מאתנו את העובדה שחבל בנימין הוא חלק מארץ ישראל. אני קורא לכל העם בישראל לבוא לראות את שילה, מנפלאות עתיקותיה, מקום חשוב לעם היהודי.

 

"ברמה הלאומית", אמר הנשיא בתשובה לשאלה, "אין אחד שלא חזר לארץ ישראל מתוך אותה ערגה שבאה מההבנה שהתנ"ך הוא המקור לארץ המובטחת. הרצל שהביא את תכנית אוגנדה לקונגרס היהודי הגדיר מדוע אנו חייבים כעם להציל את נפשותינו וכרגע לא אפשרי לקיים מדינה בארץ ישראל. ולפתע הוא ראה שהכיסאות בקונגרס התרוקנו ואנשים יוצאים מהאולם. שאל הרצל את עוזריו – למה ראיתי אנשים עוזבים? אמרו לו: לך תשאל אותם. יצאו ללובי וראו אנשים אבלים, קורעים את מקטורנם ובוכים. שאל: מדוע? אמרו: טול מאתנו את ירושלים ולמה לנו לעזוב וללכת? אם אין ירושלים ואין ארץ ישראל, מה לנו? אני יודע את קורות משפחתי מ-1557, אז חזרנו לכאן", המשיך הנשיא, "כי זו מולדתנו. כל תולדות הציונות התבססה על החזרה לציון. הציונות היא ציון. והיום אנחנו עם שחזר לארצו כי אותם אנשים מהקונגרס הציוני הכריעו".

 

בדרך לשילה, ברכב השרד הנשיאותי, חזר ואמר הנשיא לאבי רואה שנסע אתו, שפתרון שתי המדינות לא ישים במציאות, וכי כל מי שחושש ממדינה דו לאומית – הרי שיש פתרונות לכל הבעיות. "צריך לרצות ללכת בכיוון הזה ואז יימצאו הפתרונות שיאפשרו זאת", אמר הנשיא.