הם מסיעים את ילדי בנימין כל השנה לבתי הספר, ובקיץ בוודאי נפגוש אותם בקייטנות ובטיולים. המשימה של נהגי האוטובוס היא לנהוג באחריות, ושלנו - לנהוג בדרך ארץ

צופיה לקס

השנה היתה 1985. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעליתי על אוטובוס של החברה לפיתוח מטה בנימין. זה היה בכיתה א', כשיצאנו עם המורה סימה לטיול. אני לא זוכרת לאן נסענו אבל אני זוכרת את הנהג. ציון. אני זוכרת את הצחוקים שהוא עשה לנו בנסיעה ואיך הוא תיחקר כל אחד מאתנו לשמו, שם משפחתו ושמות אחיו. אני זוכרת שהוא ידע מיד מי אני, ושלאחי הגדול קוראים אחיקם, כי את אחיקם אי אפשר לפספס.

לאורך השנים, בכל פעם שנפגשנו הוא שאל מה שלום אחיקם. ואז מה שלום יפתח ואז עדיאל. ככה זה היה פעם. כל בנימין הייתה משפחה אחת גדולה.

מה שלום הדגל, בני?

פעם, כשהיינו ילדים, הכרנו את כל הנהגים. לא היו הרבה, והיו את הנהגים הקבועים: בני, ציון, סעדיה, שרולו, ועוד אחד שהיה כל-כך שקט שאיני זוכרת את שמו.

אה... וגם היה משה, שהוא היה כמו אבא קטן של כולנו, אבל מהר מאוד הוא עבר למשרד.

לכל נהג היו את הבדיחות שלו. ציון, כאמור, עסק בבני המשפחה. בני היה שם לנו שירים, ובשלב מאוחר יותר תלה על ראש האוטובוס את דגל ישראל שעד היום מתנפנף לו כאומר "הנה בני בא". סעדיה היה מחייך על הבוקר ושואל מה שלום כולנו, ושרולו היה השכן שלנו, שרק אמר בוקר טוב ובעיקר השתדל לא להפריע לנו באנרגיית הבוקר שלנו.

אני זוכרת את הנסיעה בשלג הגדול בכיתה י'. התחלנו את הנסיעה בנווה צוף, פתיתי שלג רכים יורדים, ושרולו (ז"ל) מתלבט אם להמשיך. העליות של ביר-זית כבר מסמנות כי כנראה מבית אל אי אפשר להמשיך הלאה, ושרולו שלא היה לו היכן להסתובב, עלה את פיתולי הכפר עד לבית אל. לפתע החליק האוטובוס אל הנתיב הנגדי ונעצר ממש על שולי הכביש. אני זוכרת שכולם צעקו ורק אני הבטתי בשרולו שהיה מרוכז בניהול האתגר, בביטחון, שקט פנימי ואחריות. ואז... אז הבנתי כמה מורכב להיות נהג אוטובוס.

50 מצפצפים

נסו לדמיין נסיעה משפחתית. בואו נלך על חמישה ילדים, ממוצע באזור. אחד מבקש מאבא להנמיך את הרדיו, השני מבקש להגביר, השלישי רוצה מזרחי, הרביעי רב עם החמישי והחמישי בוכה. עכשיו תכפילו בעשר. ותנהגו.

יש ימים, למשל כשיוצאים לטיולים, שכל ילד עולה לאוטובוס עם מלאי של ממתקים, פירות וחטיפים. לזה נשפכת במבה, להוא ביסלי, ולאחר בכלל נמעכה הקלמנטינה ולא הייתה לו ברירה אלא להוציא את הקלמנטינה ו"להניח" אותה על הרצפה, כדי שהתיק לא יתלכלך. בסוף יום כזה הנהג מקדיש שעתיים רק לניקיון האוטובוס. ניסיתם לאחרונה לטאטא חלל עם 50 כסאות?

יש ימים שהאוטובוס מלא בשירה והנאה, יש ימים בהם נשמעים שירי מורל ויש ימים של סתם צרחות. ויש גם ימים שקטים. זה קורה בדרך כלל כשמסיעים תיירים.

לפעמים אני חושבת שכל נהג צריך שתהיה לו סוללה באוזן כדי שיוכל להשתיק את הקולות באוטובוס, ושסתום לאף כדי שיוכל לא להריח את ניחוחות ערבוב הממתקים (נסו את זה בבית, הכניסו לחדר אטום שקית במבה פתוחה וקלמנטינה, ותתקשרו אלי אחר-כך לדווח...).

בוקר טוב נהג

בכל בוקר מסיעים הנהגים את הילדים שלנו אל מחוזם, אל בית ספרם. אנחנו נפרדים מהילדים בידיעה שהם בטוחים. אנחנו סומכים על המערכת, על הנהגים, על אחריותם שיהיו תמיד ערניים וזהירים, ואנחנו לא כוססים ציפורניים כמו שעושים הורים בעיר. הנהגים מכירים כל ילד וילד (גם אם לא בשמו הפרטי) ולומדים עם הזמן היכן הם גרים, את מי צריך להוריד איפה, ולפעמים, לפעמים אפילו מזהים שמישהו חסר או מאחר להסעה.

הם יודעים למי יש קשיים חברתיים ומי מלך ההסעה, הם כואבים עם לב הילדים שהיה להם יום קשה ושמחים בהצלחות של הילדים.

אנשי החברה לפיתוח בנימין נשארו משפחה.

לטיול יצאנו

כל מנהל יודע שיותר מאשר המדריך, המלווה או המסלול הנבחר, מי שבו תלוי מצב הרוח של הטיול, הוא הנהג. נהג עם רוח שטות והומור יעשה את הטיול של הילדים לחווייתי. נהג ש"זכה" בילדים שמחבלים באוטובוס יהיה עצבני ולא ייתן לילדים מרחב נשימה.

אין דבר יותר משמח לנהג מילדים שעולים לאוטובוס בבוקר במאור פנים לנהג. "בוקר טוב, מה שלומך?". ישנם מוסדות אשר באופן קבוע מניחים על מושב הנהג שוקו, לחמניה, חטיף קטן ומכתב לצ'ופר.

החינוך לראיית אלו שמשרתים אותך בכל בוקר הוא נכס לנהגים ולילדים גם יחד. החינוך לאמירת בוקר טוב ילווה את הילדים לאורך חייהם, והם יגלו את כל העוברים בדרכם ביומיום. גם חינוך לשמירת הרכוש יהפוך את הילדים לרגישים יותר. לא מקשקשים על האוטובוס, לא חורטים את השם שלכם ולא(!) שורטים את הכיסאות.

שמונה כללים לנוסעים

1. "בוקר טוב" לנהג, למלווה או למורה שיושבת בשורה הראשונה. חיוך יהיה בונוס.
2. פתחת חטיף? וודא כי האריזה נשארה בתיק ולא על הרצפה.
3. אסוף את מה שנשפך מהשקית.
4. רוצה מוסיקה מסוימת? אל תצעק את זה מהשורה האחרונה.
5.  קר לך? חם לך? הוסף לבקשת המיזוג את המילה "בבקשה".
6. עצרתם לאכילה ושתיה? יצאתם לאכול במסעדה במסגרת הטיול? הבט לאחור, אולי הנהג זקוק לריענון, למשקה או למנוחה.
7. לנהג יש שם. הוא לא "נהגגגג!!!".
8. זכור כי בסוף יום הנהג מגיע למשפחתו, הנהג הוא לא רק נהג. אמור תודה לסיום, זה תמיד מתאים.

קיץ נעים ובטוח לכולם