אתם ודאי שואלים: למה מאבק? ולמה דווקא עכשיו? אנחנו כאן עבור כולכם, תושבי בנימין, ואנחנו צריכים אתכם אתנו. לעיתים אין ברירה וחייבים להתמודד עם האיום הרוחש מתחת לפני השקט המדומה. תושבי עמונה קיבלו החלטה אמיצה: אנחנו עומדים על זכותנו לנורמליות. הפתרונות קיימים, והם מחכים לנבחרי הציבור שיגלו מנהיגות ויובילו שינוי

בזמן האחרון אתם שומעים עלינו יותר ויותר: "בג"ץ עמונה". "פינוי". "מאבק". "העתקה". "בשום אופן". "קרקע פרטית". "שותפות המדינה". מבלבל? המאמר הזה נועד לעשות קצת סדר. ובעיקר כדי לחבר אתכם – תושבי בנימין, השכנים שלנו – לסיפור של עמונה, ולמאבק על הבית של כולנו.

 

אתם ודאי שואלים – למה מאבק? למי יש כוח. ולמה דווקא עכשיו, כשהכל כל כך נעים. ארץ בנימין פורחת. היישובים מתפתחים. איש תחת גפנו. למה מאבק עכשיו?

 

מסתבר שלפעמים מתחת למעטפת הרוגעת, רוחשת לה סערה. תהליכים שאינם חשופים לעין-כל חותרים תחת הקרקע המוצקה עליה אנו יושבים. לרוב נעדיף להתעלם מהם, אך לעיתים כבר אין ברירה ומוכרחים להתמודד עם האיום. זה מתפרץ במקומות בהם הקרקע רגישה. שם זה פורץ, אבל רק כדי ללמד על הכלל.

 

אנחנו בבנימין אוהבים את היישובים שלנו. את הקהילות הטובות שהקמנו. שמחים בבתי הקבע היפים, בחצי-דונם או יותר, ובהרגשת הקביעות והיציבות. אבל אנחנו יודעים שבכל זאת, אנחנו לא חיים במקום רגיל. לקיום שלנו כאן ישנה משמעות מרחיקת לכת. היומיום הבנאלי שלנו הוא נושא לויכוח ציבורי. הכיתה החדשה שנבנתה בבית-הספר היא עילה למשבר בינלאומי. הדרך מהיישוב לעבודה יכולה להשתנות באבחת מחווה מדינית או בג"ץ. והעתיד שלנו כאן – זו כבר תיבת פנדורה שאנחנו מעדיפים לנעול ולשכוח. אלה הם חיינו בבנימין – יומיום פשוט ואידילי, שתחתיו הכל רוחש. ובינינו – לא באנו לכאן רק בשביל איכות חיים...

 

בעמונה זה מתפרץ: המאבק על עתיד שטחי יהודה ושומרון. חוסר המעש של הממשלות בעניין הרחבת ההתיישבות. הכוח העצום שנצבר בידי בג"ץ, בהעדר יוזמה ממשלתית. הלוחמה המשפטית של ארגוני השמאל. בעשרים השנים האחרונות כמעט ולא הוקם שום יישוב חדש בבנימין. עמונה, שחוגגת עוד מעט 21 שנים, היא אולי היישוב החדש והצעיר ביותר. וככזה, היא היתה יעד מועדף להתקפות. היא מקרה מבחן. מתנגדי ההתיישבות מחכים לראות מה יעלה בגורלה, ומשם להמשיך...

 

עמונה הוקמה בחורף 1996. חבורה של בחורים ובחורות עלו מהיישוב הותיק עפרה אל ההר הגבוה המתנשא ממזרח. הר עמונה היה ברובו הר טרשים קירח. בחורף רוחות חזקות וסערות מקשות על הצומח, החי וגם על האנשים המנסים להיאחז. בקיץ – שמש קופחת ואין איפה להסתתר. מתחילים...

 

זו לא היתה גחמה של חבורת צעירים. הם עלו ככוח חלוץ, יודעים ש"הותיקים" מגבים אותם. כולם היו בעניין. המועצה. 'אמנה'. משרד השיכון. שרי ממשלה. לאורך השנים הראשונות עודדו הרשויות את המאחז הצעיר. כבישים נסללו. נמתחו קווי חשמל. טלפון. מים. בהמשך אפילו הוכשרו עשרות מגרשים לבנייה על ידי משרד השיכון. היישוב הקטן התפתח לאט. אך כל התקדמות היתה מלווה בקשיים. אלה כבר לא ימי בגין ושמיר – ממשלות מתחלפות. הסכמי אוסלו. כיוון הרוח משתנה. יד ימין בונה ויד שמאל מדביקה צווי הריסה. התושבים בינתיים נאחזים במקום במאמץ. הם רואים תכניות ליישוב מסודר שייבנה בקרוב... אבל מבינים שצריך להיאזר בסבלנות. חלקם נשארים בקרוואנים. חלקם בונים בתים. המשפחות גדלות. אבל העתיד לא מתבהר.

 

מי לא זוכר את ההרס האלים של תשעת הבתים בעמונה בחורף 2006, חודשים ספורים אחרי החרבת היישובים בגוש קטיף. אלפי מבוגרים ובני נוער הגיעו כדי למחות על המשך תנופת ההתנתקות. האירוע הסתחרר ויצא מכלל שליטה. מאות נפצעו. הבתים נהרסו. זה כאב מאד. אבל איפשהו בלב בצבצה ההרגשה שמשהו השתנה. שמי שחושב שיישוב יהודי בארץ ישראל זה חייל בדיל, שרגע אחד מציבים ורגע אחד מזיזים – מבין עכשיו שלא עוד.

 

אך עמונה לא זכתה לעדנה. כעבור שנתיים הגיש ארגון השמאל הקיצוני "יש דין" עתירה נוספת לבג"ץ - הפעם התביעה היתה להרוס את כל היישוב, בטענה שהקרקע שייכת לערבים. בג"ץ לא טרח לחקור את העובדות, אלא ביקש את תשובת המדינה – וזו הפנתה עורף למתיישבים.

 

הממשלה לא השכילה אז להבין שעמונה – היישוב הגבוה ביותר בבנימין - הוא רק קצה הקרחון. נכון, עמונה הוקמה על מה שנקרא "קרקע ערבית פרטית" – אבל עמונה לא לבד. בספרי הטאבו הירדני חולקו כמעט כל האדמות של חבל בנימין לערבים המקומיים בשנות ה-50 וה-60. מדינת ישראל קיבלה את הספר הזה כמעט ככתבו. בעלים רבים הרשומים בטאבו ברחו מהאזור במהלך מלחמת ששת הימים ואחריה. קרקעות רבות רשומות על שם ערבים שאינם קיימים כאן מזמן. ניהול הקרקעות לא היה מסודר, וכך קרה שיישובים גדולים וותיקים הוקמו בחלקם – או ברובם – על קרקעות פרטיות. זה קרה בעידוד המדינה ובאופן רשמי. אנשים קיבלו אישורי בעלות ולקחו משכנתאות. כיום, על פי בדיקות של עמותת "רגבים", נמצאים למעלה מ-2,000 מבנים ביהודה ושומרון על קרקעות פרטיות, והמספר עולה כל הזמן – מכיוון שמיפוי הקרקעות מתעדכן כל הזמן, לרוב לרעתנו...

 

לבעיית הרוחב הזו ישנם פתרונות טובים, אבל הם דורשים שינוי. החלפת דיסקט. כל עוד רואות הרשויות בתושבי יהודה ושומרון גורם זר וארעי, ובתושבים הערבים בעלי הבית – נמשיך כולנו להיות אזרחים סוג ב' ולספוג עוולות שלא היו מתקבלות על הדעת בשום מקום אחר. דמיינו שכונה שנבנתה על ידי הרשויות באזור אחר בארץ, ויום אחד התגלה כי חלקה (הקטן) נמצא על קרקע פרטית ויש לו דורש – האם היה עולה על הדעת להרוס את השכונה בשביל כך? הפתרונות קיימים, כאמור, והם מחכים לנבחרי הציבור שיממשו אותם. חוקים טובים וראויים הונחו על שולחן הממשלה. עכשיו נותר לנבחרי הציבור רק לגלות מנהיגות, ולהוביל שינוי. עכשיו, אחרי שכמעט כל שרי הממשלה הביעו תמיכה חד-משמעית בהסדרת עמונה במקומה, נותר להם רק להוציא לפועל את הפתרון.

 

תושבי עמונה קיבלו החלטה אמיצה: אנחנו עומדים על זכותנו לנורמליות. אנחנו חלוצים ולא גזלנים. עלינו לכאן בעידוד ממשלות ישראל, הקרבנו את מיטב כוחותינו ושנותינו למען עשייה ציונית, באהבה. עכשיו הגיע תור הממשלה לגבות אותנו. אנחנו מבינים שמה שיקרה כאן יקרין על המשך דרכה של ההתיישבות: האם שוב יתברר כי יישוב יהודי הוא רק נקודת פתיחה למשא ומתן נדל"ני, או שתיעצר המגמה הזו, ונוכיח כי יש לנו שורשים עמוקים; האם ימשיכו ארגוני השמאל הקיצוני לזנב בהתיישבות באמצעים משפטיים ציניים, או שיבינו כי ממשלת ישראל הפסיקה להיגרר אחריהם. האם תישמט הקרקע מתחת 2,000 בתים נוספים – בעפרה, בית-אל, קדומים ועוד – או שהנוכחות שלנו כאן תתחזק ותנצח.

 

תושבי עמונה קיבלו החלטה אמיצה: אנחנו לא סוחרים ביישוב שלנו. כל תופרי ההסכמים ורוקחי הדילים אינם רצויים כאן. ממשלה עצלה לא תקנה כאן פינוי מרצון. אנחנו כאן כדי להישאר, מכיוון שהצדק אתנו, ומכיוון שישנם פתרונות ראויים וישימים. שום יישוב חלופי או פיצוי אינם חלופה טובה. מכאן תצא רוח חדשה.

 

זהו, אם כן. הכדור בידי הממשלה, וכך גם האחריות. אך הסיכוי שהשינוי המיוחל יתרחש – תלוי בכם, תושבי בנימין – השכנים הקרובים והשותפים שלנו לדרך וגם לגורל. אנחנו כאן עבור כולכם – ואנחנו צריכים אתכם איתנו. את הלב שלכם. ההתיישבות עברה אתגרים ענקיים יחד, ורק יחד ננצח. 

--------------------------

אורי שאג הוא יו"ר מזכירות עמונה