מלאכי רוזנפלד שנרצח לפני כשנה ראה בחיבור האנושי סוד של קיום והוויה. הוא היה איש של חיבורים, של רגישות, של קשרים עמוקים ומשמעותיים. כמחווה לזכרו ולהמשך דרכו יצאה משפחתו למסע של חיבורים, שירקום חוט שני דרך לבבות רבים ככל האפשר

שרה רוזנפלד, כוכב השחר

"שלומי קשור בחוט לשלומך..."

כך כתבה זלדה המשוררת, ואין בעיניי דבר יפה ונכון מכך במציאות הצפופה והכואבת שלנו.

לפני כשנה, ב-30.6, נרצח מלאכי היקר והמיוחד שלנו בפיגוע ירי בדרכו הביתה ממשחק כדורסל.

 

מלאכי היה ילד מקסים ולא רק אנחנו חשבנו כך. יעידו כל אלו שחצו את נתיב חייו. הרגישות האנושית שלו, המעורבות, האכפתיות, הרצון שכולם יתחברו וייהנו - ההורים, האחים, החברים.

 

מלאכי ראה בחיבור האנושי סוד של קיום והוויה. זה העשיר אותו, העצים אותו, גרם לו להרגיש את החיים באופן נכון ומותאם יותר.

 

נושא החיבורים היה חשוב לו כמי שידע והרגיש ששלומנו קשור האחד בשני. שאם רק נצליח לראות שרב הדומה על השונה, אם רק נשכיל ללמוד איך לחיות כאן יחד – לא לפחד מחילוקי דעות, אלא לחפש ולהיאחז בגוונים הדומים והמשותפים - חיינו בארץ יהיו טובים יותר, אמיתיים יותר ונכונים יותר.

 

מלאכי חשב שכבודדים אנחנו מצליחים ליצור קשרים מיטיבים, עמוקים ומשמעותיים, אולם כקבוצות אנחנו ממשיכים לתייג האחד את השני. הדבר ציער אותו מאוד.

 

מלאכי עצמו היה על סף מעבר לעבודה ומגורים בתל אביב, ונהג לומר בחיוך שהוא יהווה סוג של גשר - כשרגל אחת שלו בכוכב השחר ורגל שנייה בתל אביב. ליבו היה גדול מספיק ואוהב בריות מספיק בשביל להכיל את הכל ואת כולם.

 

בתוך ליבו שכנו כל סוגי האנשים בחברה הישראלית. דתיים, חילוניים, שמאלנים, ימניים, גדולים וקטנים ועוד ועוד שונים, דומים ואחרים.

היו לנו שיחות רבות בנושא ותמיד נהג לסיים אותן במילים: "אמא, צריך לעשות עם זה משהו..."

 

שתי אהבותיו

מתוך המקום הזה וכמחווה לזכרו ולהמשך דרכו, בחרנו להנציח אותו דרך מסע של חיבורים. מסע שיחצה דרכים ואוכלוסיות. שירקום חוט שני דרך לבבות רבים כמה שיותר. בעיניו ובעינינו זה צו השעה של מדינת ישראל. זה חשוב, זה קיומי וזה אפשרי.

 

אליעזר, בעלי היקר, ואני נוסעים בכל רחבי הארץ ומעבירים שיחות על חיים מתוך אמונה. אנו משתדלים להופיע ולדבר בפני קהלים מגוונים רבים כדי לחזק, להתחזק ולהעביר גם את המסר של המשך החיים מתוך אמונה ושמחה וגם את מסר החיבורים בעם ישראל.

 

כדרך נוספת ליצור חיבור משמעותי, החלטנו חבריו ואנחנו לחבר בין שתי אהבות של מלאכי - חיבורים בין בני אדם וספורט.

 

מלאכי ממש אהב ספורט, מכל סוג. הוא היה מחובר לעדכונים ולתוצאות כל היום. אהב לצפות, ויותר מזה לשחק. אהב גם את האקשן והאדרנלין, אבל גם את החוכמה והתחכום, ובעיקר, אהב את החברה והקבוצה. היה חשוב לו הגיבוש, היחד והביחד. להיות מאוחדים, לחשוב באותו ראש (חכם כמובן!), להתמסר, לקרוץ, להשתדל, לתת טפיחת עידוד וגם ביקורת בריאה ואמיתית כשצריך. מתוך חברות ורצון לייעל וכמובן לנצח.

 

גם באותו יום שני ארור, ה-29 ליוני, כל כך היה חשוב לו המשחק והנבחרת, שאליו יצא על אף שלא הרגיש טוב, כי הבין שלא הרבה חבר'ה יכולים להגיע וזה מה שמכריע.

 

היה זה משחק מול גבעת הראל בו נבחרת כוכב השחר ניצחה. בדרך חזרה הביתה, מבסוטים ומסריחים, עוד ניתח עם החבר'ה מה היה לא טוב ומה כן ובדיוק באמצע ההבחנות המדויקות שלו, והחלום על מקלחת טובה וארוחה חמה, פגעו בו כדורי המרצחים.

 

"כדור היתוך" - קראנו למיזם החיבורים שלנו, ויש בכך רבדים רבים ועמוקים של אמת. דרך הספורט והכדורסל ניתן לחבר ולהתחבר. מלאכי היה שחקן כדורסל - שחקן חברתי אדיב, סובלני וחכם. הוא הצליח ליצור קשרים וחברויות גם דרך המשחק, ומכיוון שנרצח בדרכו הביתה ממשחק שכזה הרי שהחיבור בין הדברים היה כמעט בלתי נמנע.

 

החלטנו שנבחר ביום חמישי ה-30.6 - שזה היום האחרון ללימודים והיום בו נפטר מלאכי היקר שלנו מפצעיו. חשבנו שזה תאריך מתאים ונכון לערוך סטריטבול- כדורסל בתל אביב. משחקי כדורסל אליהם נזמין אנשים, בוגרים נוער וילדים מכל קצוות הקשת האנושית-ישראלית ונערוך ביניהם משחקי שלשות כנהוג בסטריטבול. הרעיון היה שמתוך המשחק ישתלבו ויתערבבו.

 

חשבנו שבנוסף נבנה במתחם "אוהל של שיח וחיבורים", כשהנושא יהיה עם ישראל - הדומה והשונה.

 

@ביניים: אוהלה של שרה

מתוך המקום שלי כמטפלת זוגית ומשפחתית אני מבינה ומסבירה לא פעם שאין כוונה ועניין שנחשוב אותו הדבר ונסכים על כל דבר - כמו במשפחה כך במדינה. שונות מעשירה ומעצימה, צריך רק ללמוד לחיות מתוך כבוד וקבלה.

גם בתוך תהליך הביצוע של כל הערב המדהים הזה - שאנו מקווים שיהווה רק יריית פתיחה לעשייה מבורכת וענפה בתחום החיבורים - התרחשו חיבורים מרגשים במיוחד.

החיבור שלנו עם חברת מיתוס, שארגנה את כל הלוגיסטיקה בתחום הכדורסל, היה לכאורה מקרי. הם הזמינו את המקום בתאריך הזה לצורך קיום סטריטבול משלהם. אנחנו - שביררנו על המקום הזה בתאריך הזה, הבנו שהמקום כבר הוזמן על ידם. מתוך חוסר רצון לשנות מקום ותאריך, בדקנו את האפשרות לשיתוף פעולה. המהירות בה מנכ"ל החברה אימץ את מלאכי ואותנו לליבו ולעשייתו הייתה מרגשת, עוצמתית ומיוחדת מאוד.

בסופו של דבר, מתוך אהבה גדולה וגעגוע עצום, התקיים האירוע. בין השעות שש - לאחת בלילה זרמו משחקי השלשות במתחם הספורטק בתל אביב. הקבוצה שזכתה קיבלה מאתנו גביע ושי כספי צנוע לקניית מוצרי ספורט.

בסופם של המשחקים התקיים משחק ראווה בין שלושה שחקנים מנבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים לבין הנבחרת המשפחתית שלנו. השחקנים שלנו התיישבו כאות הזדהות על כסאות גלגלים כדי ליצור סוג של שוויון וחיבור בין השונים מהם... מיותר לציין שספגנו הפסד - אולם בכבוד ובחיוך על השפתיים.

במקביל למשחקים, הקמתי לי את אוהלה של שרה אימנו. התרגשתי מכך שאני מארחת אורחים במתחם שלי, ועוד במרכז תל אביב...

הגיעו אנשים רבים ושונים. משפחה, חברים ונוער כוכב השחר, שהגיע בהמוניו והתנדב לסייע כרשמים וכשופטים. הגיעו גם זוגות ומשפחות מתושבי האזור. אנשים ששמעו, עברו, הצטרפו והתרגשו יחד אתנו.

אהוד בנאי הופיע בהתנדבות, וכששר "מלאכי ציפורים מעליך..." והתכוון למלאכי שלנו, לא נותרה עין יבשה בקהל. בין אלו שבאו לדבר (כולם בהתנדבות ובשמחה) היו סלע תור - שבלי קשר אלינו עסוק בפעילות חיבורים ענפה בבית תור בנווה צדק (שאולי זו הזדמנות להזכיר ולבקש את עזרת הציבור במימון הפעולות החשובות והיעילות שלו); רועי בן טולילה - קצין מגל"ן לשעבר, שנפצע בפעילות צבאית וכיום פועל כעובד סוציאלי וכמרצה על מנהיגות דרך ספורט (רועי אף הוא שחקן מצטיין בנבחרת ישראל בכיסאות גלגלים). בפאנל מחכים ומרשים בהנחייתה הנעימה של שרה בק, השמיעו את דעתם - הרב בצלאל כהן, הדסה פרומן, ארי שביט ואילנה דיין. חתמו את הערב בדיאלוג מברר ונוקב - ח"כ יאיר לפיד, ותהילה פרידמן ממכון "שחרית".

כל מי שנכח בערב הזה יצא מחוזק, מהורהר ומעודד. אני באופן אישי חשתי מרוממת. באופן נפשי ובאופן פיזי גם יחד. הרגשתי ממש מרחפת מעל פני הקרקע.

 

מעבר לחיבוק הגדול אותו קיבלנו מכל הנוכחים - חיבוק שעטף את ליבנו בהמון אהבה ונחמה - הרגשתי שרוחו של מלאכי נכחה במקום, ושגם לאחר מותו הוא מצליח להנביע דברים טובים וחשובים עבור עם ישראל. מבחינתנו כאמור זו הייתה רק התחלה. למרות שיש ב"ה הרבה עשייה בתחום, אני סבורה שבעניין זה כל המוסיף הרי זה משובח. אנו מקווים שהמיזם הזה יצמיח ענפים, עלים ופירות, ויהיה פתיח לעוד עשייה מבורכת. אנו תפילה שמתוך כך נצליח לרפא את הקצוות הקרועים והמדממים של העם שלנו, ומקווים מאד שעם הזמן נצליח להרגיש יותר ויותר שאכן שלומנו קשור בחוט של תקווה, צמיחה ואהבה.