בערב מרגש הושקו שני כרכי "כדי להגשים חלום" בהוצאת אולפנת עפרה, המתעדים את סיפורי חלוצי ההתיישבות בבנימין. בנות האולפנה ריאיינו, תיעדו וכתבו, ולאחר מסע של ארבע שנים זכו להוציא את ההיסטוריה של היישובים לאור

אחינעם ראבילו, אולפנת עפרה

 

אחרי שחלפו להם 40 שנה, הנכדים של המתיישבים הראשונים מתיישבים – אבל ליד המחשב, ומקליקים - עפרה, מצפה יריחו, בית אל, נווה צוף ועוד, אך גוגל מצליח לספק להם במקרה הטוב דף מידע אחד על אותם ימי בראשית ביישוב הפורח שבו הם גדלים. גם מדף הספרים, לרוב, לא יוכל לעבות את המידע מעבר לתחום הדף הבודד. משקפת - זו צורת ההתבוננות המקובלת של רוב המתיישבים. הם תמיד מתסכלים קדימה אל היעד הבא וממנו רצים הלאה, אין להם זמן לעצור כדי לכתוב או לתעד את כל פועלם. אבל לא בכדי אמר פעם יגאל אלון: "עם שאין לו עבר - ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". כן, בכמה עניינים המונחים לפתחנו אנו שרויים בערפל כבד... אז אולי הגיע הזמן להתיישב לספר.

 

את הכפפה ביקשו להרים עבורנו במכון יד בן צבי. הם פנו לאולפנת עפרה והתוצאה הייתה ל"ו ראיונות מרתקים ונוגעים ללב אודות ראשית ההתיישבות בבנימין. הראיונות עובדו לספר ראשון מסוגו, לא דק (611 עמודים) אך מלא בסיפורים ובמקורות ארכיוניים ובו משתקפת בבואתו של דור העלייה הראשונה לבנימין.

 

שמו של הספר - "כדי להגשים חלום" התנגן באוויר עוד בשלב קדמוני למדי. הגב' רעיה ברמה, מראשוני מתיישבי בית אל, ספרה בראיון על נסיעה מכוננת שבה נהגה בלילה לבדה, בחזור מאחת מפגישות הגרעין הראשונות שהתקיימו בבית הכנסת בסנהדריה. הייתה זו מעיין התגלות. באותו מפגש שממנו שבה עלה לבימה חנן פורת. "כל מי ששמע את חנן פורת מתלהב מהיישובים ומצייר בדמיונו את גאולת ישראל, הרגיש שזכה לשמוע דברי נבואה מפי נביא! יצאתי מהפגישה שיכורה", היא סיפרה. "בדרכי משם, מצאתי את עצמי שרה את שיר המעלות, ובעודי מפזמת, התחוור לי לפתע שאני חוזרת שוב ושוב על הפסוק - בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים... בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים... היינו כחולמים..."

 

בריאיון של עדנה בן בשט מתוארת ישיבה דרמטית שהתקיימה זמן קצר לאחר עלייתם למצודה בנווה צוף. היה משבר גדול. חלק מן המשפחות החליטו לעזוב וההרגשה הייתה 'על סף סגירת העסק'. חנן פורת הגיע וניסה לעודד ולאמץ את ידם. מסתבר שכדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך ב... שמונה משפחות. באותו לילה חורפי הן נשבעו זו לזו את שבועת הרעות ושבועת הארץ, ש"עד סוף החורף של שנת תשל"ח אנחנו מחזיקות מעמד. לא חשוב מה קורה כאן – אין דיבורים על עזיבה ואין ויכוחים. כולנו כאן. יחד. עד סוף החורף ואז נראה..."

 

כדי להגשים חלום לעיתים יש צורך במשפחה אחת בכוכב יעקב. כוכב אחד שיעז. הם נשארו לגור על הגבעה גם אחרי שכבר התחילה שנת הלימודים וכולם חזרו לעבודה וגם אחרי שכבר השמים התקדרו וגשם סוחף החל לרדת... בלילה אחד סוער הגיעו הג'יפים של הצבא אל ההר ואמרו לבתיה זארוג - הקרוואנים מתחילים להיסחף. אין אפשרות שתישארו כאן. אתם מתפנים. במקום יישארו בינתיים החיילים. משפחת זארוג החלה להתקפל ואז בקשו החיילים: "תשאירו לנו את אבי, בלי אבי גם אנחנו לא נשארים כאן". למה אבי, נער בן 14 בסך הכל? כי רק הוא ידע לטפל בגנרטור. וכך באותו לילה של רעמים וברקים שכבו באוהל הצבאי בכוכב יעקב שני חיילים ולכל אחד מתחת הסמיכה רובה קרבין, ואבי זארוג מתכרבל לידם עם עוזי באוהל הדולף.

מסתבר שכדי להגשים חלום לפעמים מספיק גם נער בן 14 שמבין בגנרטורים...

כדי להגשים חלום צריך מסירות נפש - לאחר הרצח של רחלה דרוק ואסף רופא עלו אל ההר מנופי בן יהודה - "המנוף של התיישבות" קראו להם אז, ואחריהם ובעקבותיהם המתיישבים, וגם רונית שוקר – שהיתה אז בחודש התשיעי להריונה רצה אל ראש ההר בראש כולם. ב-6:00 בבוקר נתן המח"ט הוראה להתפנות. אז התקשר דודו דרוק, בעלה של רחלה הי"ד, שהיה אלוף משנה בצבא, למשה ארנס שר הביטחון דאז, ואמר לו: "אם אתה מפנה את הקרוואנים, מחר אני בא עם כל שבעת הילדים שלי לשבת 'שבעה' ליד הלשכה שלך!" השר השתכנע, אולי גם נבהל, ורחל היום יכולה למחות דמעה על ששבו בנים לגבולם. כך קם היישוב שבות רחל.

 

משה מרחביה אמר בראיון את המשפט הבא: "ראינו התגלות. 'קפצנו למים'. אף אחד לא אמר לנו שהים ייבקע, אבל ידענו והאמנו שאי אפשר להסתפק רק במילים - צריך לעשות!"

 

הספר מוקדש לכל אותם אלה שקפצו לים ופתחו את הדרך לרבים שיפסעו בעקבותיהם. להם נוכל לומר בפה מלא שהדמעות שנשרו כשהלוך הלכתם בעודכם נושאים את משך הזרע - הצמיחו יישובים לתפארת. כי לא לשווא נטעתם ארז במקום דרדר, ומהאבנים שחצבתם נבנה ועוד ייבנה ההר.

 

--------------------------

את הספרים ניתן להשיג באולפנת עפרה (טלי שפיצר: 052-8308346) ובנקודות התיירות בבנימין.