שנת הלימודים החדשה וההתרגשות שבאה איתה כבר מציצות מעבר לפינה. צריך רק לצלוח עוד כמה טיולים, התארגנויות, קניות, בישולים, הודעות ווטסאפ, וחזרה לשגרת שינה מבורכת. לו יהי

צופיה לקס

בעוד מספר שעות תתחיל השנה החדשה - שנת תשע"ז. כן, אני כבר סופרת בשעות. או יותר נכון בדקות.

ולא בגלל שהקיץ היה לי מורכב, הוא לא. אני אוהבת את החופש עם הילדים. זה החופש שלא מסתדר איתם.

החופש מבקש מהם לצאת, לטייל, בחום, בשמש, לחפש אתגרים, לא להשתעמם, לאכול מסודר ולהשאיר נקי אחריהם, לשמור על אחיהם בזמן שההורים עובדים, ואף אחד מילדיי לא משוגע על מלאי המשימות שהחופש דורש מהם.

אילו הדברים היו תלויים בי, היינו יושבים פרקדן בסלון מהראשון ליולי ועד ל-31 באוגוסט ורק נחים, אוכלים וישנים. במזגן.

אך חלומות לחוד וחובות לחוד. ואנו מוצאים את עצמנו בחופש ארוך (מדי) וחם (יותר מדי) ולפעמים אפילו מאתגר.

אז הנה קצת סדר בבלגן החופש – איך זה נראה אצלנו, ואולי גם אצלכם.

מחלקת הנוער

ביישובנו הקט ישנם שלושה רכזי נוער (אם אני לא טועה) ששמו לעצמם מטרה שלא לאפשר לבני הנוער רגע אחד של שקט. כי שקט נובע משעמום ושעמום מביא לידי מריבות בין האחים ועם ההורים. שלוש פעמים בשבוע יצאו ילדיי המתבגרים לפעילויות שונות, מגוונות ומתוכננות בקפידה, וביתר הימים הוציאו הרכזים הודעת ווטסאפ על איזה פויקה או מסע לילי או פונדו. עם קבלת ההודעה אני מעבירה אותה לכל אחד מהילדים, שיקראו בזמנם החופשי או בצהריים, כשיקומו משנת היופי שלהם.

מחלקת אמא

"נו, אז מה עושים היום? נוסעים? עובדים? קמים?", אני שואלת את ילדיי ומצפה באמת ובתמים שהם יחשבו, ישקלו, יצביעו ויחליטו - דבר שלא קורה, ולאחר ציפייה של שלוש דקות אני מקבלת את ההחלטה וסוחבת אותם על גבי אל הרכב כי חבל על השמש ועל אור היום וצריך לנצל כל דקה, כי הנה עוד מעט תתחיל שנת הלימודים ואין לי שום עניין להגיע אליה שפויה ומלאת כוחות.

הדבר הכי חשוב ביציאה עם הילדים זה? נכון – האוכל! צוות א' מכין חביתות, צוות ב' חותך לחמניות, צוות ג' חותך ירקות, ואני מוציאה את גרוני ומחלקת פקודות, כי אין כמו יציאה לטיול באווירה קולנית ושמחה.

בשירת "אנו יוצאים לדרך" ו-"אמא, הוא מציק לי", אנו נוסעים אל הלא נודע.

המחלקה המורחבת

כמעט לכל משפחה מורחבת יש מסורת של טיול משפחתי. בשלב זה או אחר של החופש מתכנסים כל בני המשפחה למה שנקרא "חופשה משפחתית". יש משפחות שיסתפקו בשבתות חמולתיות ויש בנופשים בבית מלון. אנשי המור"קים ייצאו לטיול שטח ואתרי קרב, יעשו בערב תצפית אל עבר הדובה הגדולה ויירדמו מתחת לשמיים זרועי כוכבים ומלאי יתושים. ישנן משפחות שמסמנות היעדרויות בני משפחה (מתבגרים בדרך כלל) והללו יצטרכו לשלם על כך בנסיעה לשבת לסבא וסבתא במועד שייקבע מראש.

לשנה הבאה

כשבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים, אמא מתחילה להיכנס ללחץ שהנה השנה מתחילה והגיע הזמן לקנות, לעטוף, להדביק ספרים ולרכוש את כל הציוד המתכלה.

במשך השבועיים הבאים יבלו הילדים בעבודות שירות ויתקנו כל קפל של מעטפה שלא הודקה כראוי. על כל עט ועיפרון יירשם שם הילד וערמות-ערמות יונחו על השולחן כאומרות "היזהר... השנה החדשה כבר כאן".

יומיים לפני

ביומיים שלפני הישמע ה"גונג", מרבית האמהות כבר מכניסות את הילדים לשגרת שינה. עוד טרם צאת הכוכבים הן מגיפות את תריסי הבית ועומדות על כך שיהיה שקט כדי שהקטנים יתרגלו לשנת לילה שגרתית. הבוגרים יאלצו גם הם להשלים שעות שינה של חופש שלם, ובא לציון גואל.

24 לפני שעת ה-ש.(ב.)

ביממה שלפני תחילת השנה מתחילות כל אמהות העולם לחייך. זה מתחיל מעווית קטנה, מעין זווית של השפה העליונה, אחר כך זמזום קל יתנגן מפיהן והן יעזו לחלום על יום המחר. אלו שעבדו בכל הקיץ, למעט שבועיים של זמן איכות עם הילדים, יעזו אפילו לצחוק, לשאול האחת בשלום רעותה ולאחל לה "שתהיה שנה טובה", מכל הלב.

השמש תחמם את העולם בנעימות של חודש אלול, והשמים יתבהרו כאילו כל העולם חש ביום הגדול העומד לפרוץ.

בוגרי המעון ישנו מחובקים עם תיקי הגן החדשים ובוגרי גן חובה יחלמו על היום הראשון בבית הספר. יוצאי חטיבת הביניים יארזו תיקים לדרך חדשה ומסיימי השמינית יניחו רגל ראשונה בעולם הבוגרים. אימהות יזילו דמעת התרגשות מלאה בתפילה שכל ילד ימצא את מקומו, שלא תקשה עליו הפרידה, שישמחו בכל אשר יפנו, ילמדו ויהיו נכונים ללמידה.

והאבות, האבות פשוט ימשיכו בשגרת יומם ובעמל כפיהם, כי מישהו צריך לשמור על הסדר והשפיות בעולם.

שנה טובה וברוכה לכולם.