הפקרות היא סכנה גדולה לכל מפעל ההתיישבות, אומר אבי רואה, ולכן לא ייתכן שיושבי שכונה יחליטו על דעת עצמם שהם יישוב נפרד, גם אם מדובר במשפחות חלוציות לכל דבר
מה קורה כשתושבי שכונה חשים שמגיע להם להיות יישוב נפרד? ומה קורה כאשר הוויכוח בינם לבין יישוב האם הופך מר ועוין וסוחף אליו עוד ועוד מעגלים?
כזו היא המתיחות שבין היישוב נריה לשכונת זית רענן, שמזה זמן כבר גולשת אל מחוץ לגבולות היישוב ומחייבת את גורמי ההתיישבות להבהיר את התמונה ולנסח הגדרות ונהלים למקרים דומים. "הוצאתי הודעת עדכון בעניין זה", מספר אבי רואה, יו"ר המועצה, "כי חשוב שיובן שלא יכולה לקום חבורת אנשים ולהודיע שהם יישוב בפני עצמו, בלי שהגורמים הרשמיים, כלומר התנועה המיישבת, המועצה, או היישוב – יקבלו על כך החלטה מסודרת.
בגבעת הרואה, למשל, בתהליך מסודר שארך שנה וחצי, הוחלט לצאת למסלול של יישוב עצמאי מתוך ראיית טובת ההתיישבות, ובעקבות מחשבה שהדבר יעזור להתפתחות של היישוב, והדבר נעשה במשותף על דעת כל הגורמים. אבל לגבי שכונה של יישוב, צריך קודם כל לשאול האם השיקולים הם התיישבותיים נטו או אישיים; גם אם מדובר במשפחות חלוציות ויש כבוד רב לחלוציות שלהן. מי שבא לחפש לביתו, שיחפש מקום אחר. מי שדואג למגרש שלו, למרווח שסביב ביתו, בלי התחשבות בצרכי ההתיישבות – לא נהיה אתו בשיח הזה. מול עינינו עומדת ההתיישבות, הרחבתה, ביסוסה, ואנו אמונים על שרות לתושבים כולם. ויש שיקולים כלל התיישבותיים שגוברים על צרכים אישיים, ולא משנה מתי באו ומה עברו. זו תפיסתנו.
"זית רענן נבנתה כשכונה של נריה, בתחום השיפוט של נריה. התושבים בה בוחרים ונבחרים במוסדות נריה כבר שנים, ובעבר היו יושבי ראש מזכירות שגרו בזית רענן. ואם יש רצונות אחרים, לא עושים זאת באופן שכל אחד עושה דין לעצמו. העולם הוא לא הפקר. ולכן החלטנו לנקוט בתהליכים משפטיים נדרשים מול אנשים שלא מקבלים שום מרות ועושים ככל העולה על רוחם בבניית בתים. אנו מחויבים למצות את הדין, גם אם נידרש לאפשרות של הריסת בתים. כי הפקרות היא סכנה גדולה לכל מפעל ההתיישבות.
"באף גבעה ואף מאחז או התיישבות צעירה לא עושים היום דבר שלא על בסיס התכניות ובהסכמת המועצה", מבהיר אבי רואה. "אנחנו במועצה החלטנו לקחת את העניינים לידיים יחד עם המזכירות. במקביל אנחנו בונים צוות שיגבש פעולות שנעשה כדי להביא לביטוי את סמכות המועצה והיישוב, וגם לתת אופק לאנשים שגרים שם מבחינת העתיד; אין ספק שהיה צריך להשקיע יותר, וכעת יש מקום להליך בניית אמון".