אלפי בנות שירות, חיילות ובנות מדרשה, שיצאו זה עתה לדרך חדשה, בחרו את דרכן בסיוע "אתר מתת". חוות הדעת שכותבות בוגרות השירות לשמיניסטיות המחפשות מה מתאים להן, נותנות תמונה מקיפה, אותנטית ומשמעותית. "היה לי חשוב לעשות משהו שתורם ולא רק מנציח", אומרת רבקה רוזנפלד מבית חורון, אמה של מתת הי"ד. "בעצם העשייה יש מרפא, ובמקום לשקוע בצער אני מרגישה שאני יכולה לעזור"

שושה גרינפלד

"יום שבו הצלחתי לעזור למישהו הוא יום של חג מבחינתי", אומרת רבקה רוזנפלד, שהקימה יחד עם בעלה נייתי (נפתלי) את "אתר מתת" המסייע לבנות לפני שירות לאומי או צבאי או לפני שנת לימודים במדרשה לבחור את המקום המתאים להן ביותר. מאחורי הקמתו יש סיפור טראגי. הוא הוקם לזכרן ולכבודן של שתי בנות הדוד, מתת רוזנפלד-אדלר וכנרת מנדל שנרצחו בערב חג הסוכות לפני 11 שנה, כשחיכו בצומת גוש עציון בדרכן ליישוב כרמל בו התגוררו.

נפתלי הוא ד״ר לפילוסופיה והוראת המדעים, וגם מורה לפיזיקה ולכתיבה יוצרת. רבקה היא יועצת אסטרטגית ומנהלת מערכות מידע של קרנות ההשתלמות של המורים. ״אבל מה שאני באמת אוהבת לעשות״, היא מתוודה, ״זה לתת ייעוץ ולעזור לאנשים בפתרון בעיותיהם, בין אם בעצה ובין בהפניה למי שיכול לעזור להם. זו עשויה להיות עזרה במציאת מקום עבודה, עצות בנושא משפחה, להחליט מה ללמוד, או מה כדאי להגיד בראיונות. היכולת לעזור משמחת אותי".

לבית חורון הם הגיעו מגבעתיים. "גרנו שם שנתיים, וחיפשנו יישוב שיתאים לנו. חשבנו שיישוב מעורב של דתיים וחילונים זה יישוב שבו אנשים מוכנים לקבל את האחר ומצאנו בבית חורון בית. כשקרה לנו האסון, זה לגמרי הוכיח את עצמו. החיבוק והאהבה שקיבלנו ביישוב עזרו לנו לקום על הרגליים.

אבל לסיפור הטראגי קדם סיפור אהבה. ״הכרנו בערב שירה במקרה״, משחזרת רבקה, ״שנינו נחשבנו לרווקים די זקנים, אני הייתי בת 27 ונייתי בן 32. התיישבנו אחת ליד השני והתחלנו לדבר. התחתנו די מהר. עד היום אני חושבת שהנישואים לנייתי היו אחד הדברים הכי משמעותיים בחיי ואני מודה על כל רגע שאני חיה אתו".

צריכות שירות?

באתר מתת יש למעלה משלושת אלפים חוות דעת של בוגרות שירות צבאי ולאומי על מקום השירות שבו שירתו, שמציירות תמונה שיכולה לסייע לשמיניסטיות לבחור את המסגרת המתאימה להן ביותר. ובכל זאת זה לא תמיד כל כך פשוט. לא תמיד הדעות על אותו מקום אחידות, ושתי בוגרות עשויות לכתוב דברים שונים לחלוטין על אותו המקום בדיוק. ״כי הכל שאלה של התאמה, כמו שלכל קומקום מתאים דווקא המכסה שלו״, מסבירה רבקה רוזנפלד ומוסיפה: ״אנחנו מפרסמים גם ביקורת כמובן. יש לנו בנוסף קבוצת פייסבוק שהקמתי בשם: ״צריכות שירות???״. מישהי שאלה בקבוצה האם חוות הדעת ב׳אתר מתת׳ הן אמיתיות, ואחרת ענתה: אם יש שם גם דברים לא טובים, סימן שזה אמיתי״.

לפני כשנה צוין ׳אתר מתת׳ כאחד האתרים המצטיינים במיוחד, בתחרות Webi Awards של ׳אנשים ומחשבים׳. וכך כתבו השופטים בנימוקיהם: ״האתר מכיל קישורים והסברים להיבטים השונים של השירות הצבאי והלאומי, והוא בעל עיצוב סולידי וענייני".

״הרגשתי שלא רק אנחנו קיבלנו את הפרס אלא כל הבנות שהן שותפות וממלאות את השאלונים שלא על מנת לקבל פרס", אומרת רבקה, ״ובכך מסייעות לחברות שלהן למצוא מקום שירות, או להוביל לשינוי במקומות שצריך לשנות על ידי ביקורת בונה. זו בהחלט הייתה התרגשות״.

לכל המתנדבים כולם

וכך כותבת באתר מדריכת סימולטור טיסה בשם אלמוג על שירותה הצבאי:

״החוויה היומיומית של מתאמנים וצוותי אוויר שאומרים בכל יום תודה, ומוקירים את העבודה שלך, היא נפלאה. בנוסף, זכיתי לטוס על כמה סוגי מטוסים בשירות, כולל על מטוס קרב!". כטיפ לדרך היא ממליצה: "אל תפחדו לאתגר את עצמכן ולכוון גבוה! הקשיים שנתקלתי בהם במהלך השירות פיתחו וקידמו אותי יותר ממה שהעזתי לדמיין״.

בהמשך השאלון היא מתארת את התפקיד: אימון טייסים ונווטים, והוא מתאים לדעתה ״למי שאין לה פחד במה, למי שאוהבת להדריך ומתמודדת היטב עם מצבי לחץ״.

מפעילת האמר צבאי כותבת ׳באתר מתת׳ שהתפקיד קשה מאד לבנות ומתאים רק למי ש״מסתדרת בחברה גברית, לא מושפעת מבנות חילוניות, ובטוחה באמונה שלה!״ ומוסיפה: ״תרגילי שטח זה חוויה בפני עצמה, כל תרגיל עם האופי המיוחד שלו, במשך שבוע את לא מתקלחת, אוכלת מנות קרב ומבשלת בשטח. אחד מהמתאמנים שלי, מילואימניק, הביא לשטח מחבתות והכנו פנקייקים. למזלי הוא היה דתי אז יכולתי לאכול בלי לדאוג. אבל היו מקרים רבים שפשוט הבאתי ציוד שלי כדי שאדע בוודאות שהכל כשר״.

על השאלה מה היה טוב אם היית יודעת על מקום השירות היא עונה: ״שבתרגילים רוב הסביבה היא גברית״. טיפ לדרך: ״תבואו עם ראש פתוח ללמידה, אני למדתי הרבה על עצמי בזכות התפקיד״. והיא מוסיפה בקריצה: ״אין ספק שתצאו הנהגות הכי טובות שיש ואף גבר לא יצחק עליכן (מה שבטוח חניה תדעו לעשות בעיניים עצומות :)״.

ואיך זה מתנהל מאחורי הקלעים?

״הבוגרות עונות על שאלונים, מסבירה רבקה רוזנפלד, "אני עוברת על כל חוות דעת כדי לראות שאין חשש לשון הרע, וכשנכתבת ביקורת שנראית לי מוצדקת אני גם מפנה לגורמים המתאימים וממליצה לבדוק ולתקן. יצרתי שיתופי פעולה עם כל גופי ההתנדבות ועם המדרשות. שר שלום ג׳רבי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי האזרחי, נתן חסות לאתר. אנחנו נותנים שירות לדתיים, לחילונים וגם למגזר הערבי. כדי שהאתר ייתן מענה לכל אוכלוסיית המתנדבים בישראל״.

עם רמב"ם בכיס ברחבי הבסיס

מתת, בתם השנייה מתוך חמישה ילדים של רבקה ונייתי, גדלה בבית חורון, ומילדותה גילתה יכולות מנהיגות וכישורים חברתיים מיוחדים. כשבגרה למדה במדרשת "מגדל עוז" ואחר כך התגייסה כתצפיתנית לצה"ל. את רוב שירותה עשתה ביישוב נצרים.

את השירות עם מתת מסכם חייל אלמוני בתגובות הגולשים באתר לזכרה כך: ״הייתי מ"מ בגדוד שמשון בנצרים ואת מתת לא אשכח לעולם. בתור חוזר בתשובה מתחיל, נפעמתי לראות מידי פעם את התצפיתנית שמסתובבת עם ספר של הרמב"ם ברחבי הבסיס, ועושה קידוש ה' גדול בכל הליכותיה, ובטוהר ששידרה. בעיניי היא קידשה שם שמים וייצגה למופת את ציבור המתיישבים״.

בהמשך בחרה מתת להמשיך לקורס קצינים וסיימה את בה״ד 1 כחניכה למופת. ״לפני שהחליטה ללכת לקורס היא התקשרה אלי להתייעץ", אומרת אמה. "היא התלבטה, כי פחדה מההתמודדות שמחכה לה שם כבחורה דתית. אני גדלתי בבית מאד פמיניסטי. אחיותיי ואני הלכנו ללמוד מקצועות שנחשבו 'גבריים' בהשפעת האווירה בבית, שהייתה יוצאת דופן. היה ברור שאין הבדל בין בנים ובנות בבחירת המקצוע. ברוח זו המלצתי למתת ללכת לקורס, לא לפחד מהשפעות, אלא להשפיע בעצמה״.

לא רק החברים בקורס הקצינים סיפרו על בחורה יוצאת דופן שאפילו מפגש חד פעמי אתה נחרת בזיכרון, אלא גם אנשי נצרים נשבו בקסמיה וביקשו ממנה להעביר בשבתות שיעור תורה לנערות ביישוב.

ואם לא די בכך, בנצרים התאהב בה קצין שיריון צעיר, אלא שהוא שמר את אהבתו במסתרים, ודווקא היא זו שפנתה אליו והציעה לו להתחבר. הימים היו ימי הסערה סביב הגירוש מגוש קטיף. בזמן הגירוש העבירו המפקדים את מתת למקום אחר כדי שלא תצטרך להיות שותפה לו. ״היא אמרה לנו בפירוש שלו יגידו לה לגרש אנשים מבתיהם היא תסרב פקודה״, אומרת רבקה. ״הגירוש מגוש קטיף היה פצע פתוח בלבה והיא לא סלחה עליו מעולם. לא היה לה מורא מאף אחד. היא הרגישה שהגירוש הוא בגידה ועוול. כשהתחיל הגירוש היא הייתה פעילה מאד, נתפסה ונשלחה למשטרת באר שבע בגלל פעילותה, שם החתימו אותה שלא תיכנס שוב לאזור גוש קטיף. היא רצתה ללמוד משפטים וידעה שאסור לה להיתפס שוב ולכן עברה לעזור לאנשי שא-נור״.

חודשים ספורים אחר כך נישאה מתת לקצין השיריון הצעיר, ישראל אדלר, והשניים קבעו את ביתם ביישוב כרמל שבדרום הר חברון, שם הייתה לה משפחה ענפה. הכפר הקטן ונופו הפראי התאימו לבני הזוג. מתת הגשימה את חלומה ונרשמה ללימודי משפטים. כדי לנחם במשהו את מגורשי הגוש היא תפרה להם בזמנה הפנוי וילונות.

לוויה בלי שבעה

היה נדמה שהחיים מתנהלים על מי מנוחות, אבל דווקא אז המוות הפתיע. בערב סוכות שנת תשס״ו, 2005, היא נרצחה ביחד עם בת דודתה כנרת מנדל ועם צעיר נוסף מהיישוב מעון בצומת גוש עציון.

זו הייתה מכה כפולה. כנרת - הבת הראשונה בכרמל, אחייניתו של נפתלי, ומתת. ביום אחד. "כנרת הייתה פרח, יפה וחכמה ובוגרת, וחברה טובה. היא הייתה בת 23, מורה לביולוגיה, למדה במכללה והצליחה לשלב גם עבודה וגם קריאה ולימוד תורה", מספרת רבקה. "לא ישבנו שבעה כי הלוויה היתה בערב סוכות, והחג ביטל את השבעה. התכנסנו כל המשפחה יחד ביישוב כרמל, ובחול המועד מאות רבות של אנשים הגיעו אלינו הביתה לנחם ולדבר על מתת. שמענו מהם על נועם הליכות ודבקות במטרה. כששמעתי שמתת השפיעה כל כך על חייהם של רבים, חשבתי שאני רוצה להנציח אותה בדרך שתעזור לאנשים. היא הייתה בחורה שגם אהבה בגדים יפים ולהיראות טוב. היא הייתה יפהפייה והיה חשוב לה איך היא נראית. בשביל לחיות חיים עם משמעות לא צריך להיות ׳מלאך׳ בעל יכולות מיוחדות, אבל צריך דבקות במטרה ולהיות ממוקדים. כזו הייתה מתת, ואת המסרים הללו חשבתי להעביר בספר ׳שאלות ותשובות׳ לנערות מתבגרות שנכתוב לזכרה. כתבנו שאלות ואספנו תשובות מכל מיני ידוענים, אבל לבסוף מסיבות שונות ומשונות הספר לא יצא אל הפועל, ואז עלה הרעיון להקים אתר שיעזור לבנות לפני שירות למצוא את המקום המתאים להן.

הרוצחים שוחררו בעסקת שליט.

״לצערנו ולכאבנו זה נכון. עשינו הכל על מנת שזה לא יקרה, אבל זה לא עזר. אני רואה בשחרור הרוצחים פשע שחפים מפשע משלמים עליו בחייהם גם היום, שהרי ידוע שהרוצחים המשוחררים חזרו לרצוח.

אין דבר בלתי אפשרי

אורית מעפרה שירתה בשירות לאומי במקלט לנשים מוכות, וכך היא כותבת ב׳אתר מתת׳: ״בתפקיד אני צריכה להיות אחות, אם, חברה ומדריכה. העבודה היא עם ילדים בכל הגילאים, ואת צריכה להיות העוגן שלהם. הם יודעים שאפשר לסמוך עלייך, ושלא משנה איך הם התנהגו - את תמיד תמיד תהיי לצדם. צריך מאד לשים גבולות, ולאהוב את הילדים בטירוף. בלי אהבה זה לא יצליח״... והיא מוסיפה: ״עבדתי עם צוות מאד שונה ממני ומהמקום שגדלתי בו, וזאת היתה חוויה מיוחדת! לראות איזה אנשים מדהימים יש, שמוכנים לתת את כל הלב, וגם לשמוע דעות שונות משלי (פוליטית, אמונית)".

מתי קם האתר?

״אנחנו באוויר כארבע שנים. אני מקבלת תגובות מדהימות. מסתבר שזה היה צורך אמיתי וחשוב. מספר הכניסות הרב שיש לאתר מראה עד כמה. יש מאות כניסות ביום וגם ההיענות של הבוגרות במילוי חוות דעת עצום, וזה מאד משמח. ובמידה רבה גם מפתיע. אנשים לא האמינו שבנות ייענו לאתגר, יטרחו ויכתבו, בלי לקבל שום תועלת, שהרי הן כבר סיימו את השירות. היו שייאשו אותנו ואמרו שאפילו שלוש חוות דעת לא נקבל.

"סיקרן אותנו לדעת למה בנות כן נענות, שאלנו, והתשובות היו מגוונות: חלקן אמרו שהן רוצות לעזור, או שיבואו בנות טובות להחליף אותן, אחרות רצו להזהיר ממקום לא נעים ששירתו בו. סיבה אחרת הייתה שרצו לשתף בחוויה משמעותית״.

יש חוות דעת שריגשו אותך במיוחד?

יש שתי חוות דעת יקרות ונוגעות ללבי, אחת של שלומית קריגמן שנרצחה ביישוב שלנו לפני מספר חודשים, והשנייה של תמר אריאל, הנווטת הדתייה הראשונה בחיל האוויר שנהרגה בנפאל.

וכך תיארה שלומית קריגמן ב׳אתר מתת׳ את שירותה הלאומי: ״השירות מתאים לך אם את בעלת ראש גדול, לא מפחדת מהאתגר ולעמוד מול קהל, חרוצה ואוהבת עומס בעבודה. ואינו מתאים לך אם את מפחדת מילדים ומקהל ולא אוהבת לתת מעצמך עד הסוף״. כחוויה מאתגרת היא מתארת: ״הכניסו אותנו פעמיים בשבוע לאותה כיתה, ולא היה לנו שיעור להעביר, כך שהיינו צריכות לאלתר. בסוף השנה יכולנו לראות שהילדים זוכרים את מה שלימדנו וזה מילא את הלב שמחה״.

קריגמן נרצחה באכזריות על ידי מחבל סכינאי שחדר ליישוב בית חורון. תמר אריאל נהרגה באסון מפולת השלגים ברכס האנפורנה בנפאל. היא עשתה היסטוריה כאשר לאחר 165 קורסי טיס מאז הקמת חיל האוויר הייתה החניכה הדתייה הראשונה שסיימה את הקורס היוקרתי. בתום הקורס שובצה בטייסת קרב באחד ממטוסי הקרב החדישים.

חוות הדעת שלה באתר מתת, שאותה כתבה בזמן השירות, לא פורסמה מעולם בגלל הצנזורה הצבאית. אך הנה מעט מן הדברים שכתבה: ״חייבים לשמור על מוטיבציה גבוהה לאורך כל הדרך. כל שלב קשה וכל שלב דורש 100% ולכן אי אפשר לתת פחות. קצב ההתקדמות והלמידה הוא גבוה ואם מורידים את הרגל מהגז - מיד הולכים אחורה. חשוב מאד להגדיר באופן ברור גבולות מבחינת צניעות כמו שמירת נגיעה או הימנעות מקללות. רק כך יידעו לכבד ולהתחשב בך...". ובהמשך: "חוויה חיובית או מאתגרת: תשעה חודשים אחרי הגיוס ביצענו אבטחת יישובים בפסח ושובצתי ליישוב חילוני. זה היה חג קשה מאד משום שלא היו ביישוב משפחות דתיות להתארח אצלן ולהרגיש תחושת חג ואפילו לא היה בית כנסת! את ליל הסדר העברנו בעצמנו בש"ג של היישוב. לא היו איתי עוד חניכים דתיים. זה חיזק בי את תחושת האחריות על אורח החיים הדתי שלי, הרי כל ההלכות והמנהגים היו באחריותי. ואם אין אני לי מי לי"... ועוד: "היה טוב אם הייתי יודעת מראש על מקום השירות ש... יוצאים כל כך גרוע, שיש מעט זמן טלפון לדבר עם הבית (בחצי השנה הראשונה), שכל השלבים באמת קשים. טיפ לדרך...לא לוותר, להתעקש להצליח ולהבין שבשביל להצליח צריך להשקיע בכל דקה. הערות: לא לפחד! אין דבר בלתי אפשרי. העובדה שאת דתייה לא צריכה לעצור אותך מלבצע תפקיד שאת יכולה לתרום בו. השירות כדתייה נראה קשה מדי או בלתי אפשרי, אבל כשמגיעים לגשר - מוצאים דרכים לעבור אותו ומקבלים המון דברים טובים בדרך. תמיד יש חברים טובים, תמיד יש עזרה מלמעלה, תאמיני בעצמך וביכולות שלך. אל תפחדי ללכת על אתגרים גדולים. בהצלחה!

תעסוקה ונחמה

"אני קוראת את כל חוות הדעת לפני שהן עולות לאתר״, אומרת רבקה, ״ואני נדהמת מנשים כל כך צעירות שמתבטאות בצורה בהירה, מיכולת הניתוח, העומק והכנות. הרבה כותבות שמדרשה או מכינה קדם צבאית עזרה להן מאד להתמודד עם הקשיים במהלך השירות.

"פעם נפגשתי עם בנות ב׳פלך קריית עקרון׳. המנהלת הייתה בעבר המחנכת של מתת והיא ביקשה ממנו לבוא לדבר במסגרת ההכנה לשירות. הייתה שם בחורה שסיפרה שמאד התלבטה אם ללכת לצבא או לשירות לאומי, ויום אחד הלכה וקראה את כל חוות הדעת שיש על השירות הצבאי. היא בחורה מאד יסודית וזה עזר לה למצוא את המקום המתאים לה. שמעתי מבנות רבות שהתלבטו ועיון באתר עזר להן להחליט בין שני מקומות. זה לא מקור המידע היחידי, אבל זה בהחלט עוזר.

"חשוב לי שהאתר ימשיך להתקיים. הוא בעיניי כלי עזר משמעותי לשנים יפות, ועוזר לבדוק שבאמת תהיה התאמה בין הבת למקום השירות. חשוב לי שחוות הדעת יתחדשו כל הזמן, אחרת האתר יפסיק להיות רלוונטי. יש מקומות שבהם מתחלפים בכל שנה אנשי הצוות, ולכן חשובה חוות דעת עדכנית. אשמח שעוד בנות שמסיימות שירות יכתבו חוות דעת באתר, ואם יזכרו בהזדמנות זו גם את מתת וכנרת זו גם נחמה".

באיזה ביקורות נתקלת?

בנות כתבו שמכריחים אותן לנסוע בטרמפים למקום השירות גם בלילה, למשל. התקשרתי לאגודה, הם אמרו שזו ביקורת אמיתית אבל שמקום השירות המדובר כבר עבר עיר אז זה לא רלוונטי. הייתה בחורה שכתבה שהעבודה מאד משעממת. דיברתי אתה כדי להבין, ומסתבר שהתכוונה שהמורות טובות ועושות את העבודה כך שלבת השירות לא נשאר מה לעשות. בחורה אחרת כתבה שעבדה במחלקת יולדות והיא מרגישה כמו מכונת האכלה, וזה מאד לא נעים. על אותו מקום הגיעו גם חוות דעת חיוביות. פרסמתי את כולן.

מישהי שעבדה במשרד ממשלתי וכתבה שהמקום מתאים למי שאוהבת לשבת כל היום בחדר סגור ולקטלג ולצלם דברים. היא כתבה את זה בציניות. אחרת כתבה על מוזיאון שאין שם מה לעשות כי מבקרים לא מגיעים. עצה שחוזרת על עצמה כל הזמן היא: ״ינסו לנצל אותך, תקפידי לשים גבולות״.

את מוצאת מעט נחמה בעיסוק באתר?

״אני משקיעה באתר המון. אני לא מרגישה שזה מחזיר את מתת לחיים, אבל זה נותן לי תעסוקה ונחמה. היו לנו הרבה התלבטויות מה לעשות לכבודה. היה לי חשוב לעשות משהו שתורם ולא רק מנציח. אנחנו בונים כעת אתר מודרני וחדש והעבודה רבה, אבל בעצם העשייה יש מרפא. במקום לשקוע בצער אני מרגישה שאני יכולה לעזור. זה מסייע לי להתמודד יותר בקלות עם השכול.

"המוות של מתת הפתיע אותי. לא עלה בדעתי שיקרה לנו דבר כזה. הייתי הרבה יותר מודאגת כשהייתה בנצרים. התקופה בה הרצח קרה הייתה תקופה שלווה. זה הכניס אותי להלם, בכיתי כל הזמן. כן תפקדתי והמשכתי לעבוד, אבל אם מישהו היה שואל אותי שאלה פשוטה כמו מה שלומך? הייתי מתחילה לבכות. הייתי נוסעת במכונית, שומעת שיר, ופתאום הדמעות היו זולגות. לא הייתי יודעת מתי הבכי יבוא.

הרבה הורים שכולים 'חדשים' שאני פוגשת מתעניינים איך ייראו החיים שלהם עכשיו, השכול הוא משהו שאיש לא מכין אותנו אליו. אני באמת ממליצה לכולם למצוא עיסוק שמעניין וחשוב להם ושיש בו ערך. לטעמי זו הדרך הטובה ביותר להתמודד. מה שעוד עוזר לי זו המשפחה. לשמחתי שתיים מבנותיי מתגוררות בבית חורון והקשר עם הנכדים ואתן הוא עולם שמח ומלא.

"אני מזמינה את כל השמיניסטיות להיעזר באתר ואת הבוגרות לשתף ולמלא חוות דעת על המקום בו שירתו על מנת לעזור חברות הצעירות שלהן במציאת דרכן בחיים״.

כתובת האתר:

 http://mattat.org.il