גם מבקריה החריפים של עמונה וסגנון מהלכיה, לא יכולים שלא להצדיע להישגי המאבק שהובילו מנהיגיה. גם בימים שאחרי קבלת המתווה לא פשוט להיות תושב עמונה, שם במרומי ההר

בלילות עמונה שלפני קבלת מתווה ההסכם, היה קר מאד ומתוח מאד. בכל לילה נדמה היה שזה הלילה האחרון על ההר, שהנה הנה עולים עליה טורים טורים של חיילים אטומי סבר, ששוב יחזרו מראות הזוועה של פינוי, והרס, ובכי, וחורבנו של מפעל חיים.

שבילי עמונה מלאו שלוליות ובוץ ונערים ונערות ובחורים ובחורות בכל רחוב וכל פינה, הולכים ויושבים ושרים ומתפללים בכל מקום. מי שהביט בעיניהם ראה את תום הנעורים ואהבת הארץ ואי המוכנות ליישר קו עם עוול מכל סוג שהוא. רובם, כך ברור היה ממעקב דרוך אחרי השפה והשיח וההתנהלות, לא יעזו להרים יד על שוטר או חייל. אבל היו גם אחרים, אלה שאגרו אבנים וצמיגים, מעטים אמנם, אבל הם עלולים היו לצבוע את כל המאבק בצבע אחר, והקור הפך למקפיא עוד יותר.

חפ"ק המועצה התמקם במעון. מיטות מתקפלות נפרסו בשעות הקטנות של הלילה, לאחר בחינת תזוזת כוחות משטרה וצבא. כל לילה שעבר בשקט, בניגוד לתחזיות על חסימת צירים במהלך הלילה, הביא להתקפלות מהירה בטרם יגיעו ילדי המעון לעוד יום של מאמץ-לשמור-על-שגרה. המלווים הקהילתיים, מלווי הנוער, עובדי הרווחה, השקיעו שעות עבודה רבות כבר תקופה ארוכה מאחורי הקלעים. "תפקידנו העיקרי הוא לדאוג למשפחות", חזר ואמר להם אבי רואה, ראש המועצה.

גם בימים שאחרי קבלת המתווה לא קל בעמונה. בני הנוער עזבו, אבל המתח לא מתפוגג בבת אחת. עמונה כמו שהיא היום, לא תהיה. ההרס יבוא אמנם בשלום ולא במלחמה, אבל יבוא. עמונה אמנם תישאר על ההר, אבל לגמרי אחרת.

בקשת הדחייה של המדינה מבג"ץ לביצוע פינוי עמונה מוגשת בימים אלה. ב-45 היום שביקשו לדחייה, ייעשה מאמץ להעמיד 24 מבנים, 12 קרוואנים כפולים, בחלקה 38 שעליה יש למועצה כבר הסכם שימוש, ומבנים ומבני ציבור נוספים בחלקה 30. גופי השמאל מתגייסים למאמץ גם הם, שכל זה לא יקרה.

"חלקה 30 עדיין לא ברשותנו", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "ונדרשים עוד תהליכים כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר צו תפיסה ושימוש שלנו בשטח", הוא אומר. "אבל כסיכום ביניים אני שמח על המתווה שסוכם וגובש, למרות שהוא עדיין לא מבטיח הישארות וגם לא בניית קבע על הגבעה. עדיין מרחפות מעלינו עתירות גופי השמאל לבג"ץ, ולא ניתן לבנות בניית קבע על אדמות נפקדים, אבל לפחות בשלב הנוכחי המאבק של אנשי עמונה גרם לממשלה לקבל החלטות חורגות ממה שהיה מקובל בעיניה עד כה, כמו חוק ההסדרה שעבר כבר בקריאה ראשונה, למרות שבגרסתו המקוצצת, ללא סעיף 7 שדיבר על החלתו רטרואקטיבית. אבל גם בגירסה הזו, הוא פריצת דרך משמעותית. ההישג השני המשמעותי הוא הנכונות של משרד המשפטים לפעול גם בשטחים שמוגדרים כאדמות נפקדים, מהלך תקדימי שלא זכינו לו קודם, עם כל המגבלות של ההגדרה הזו. יש כאן מסר של המדינה, שהולכת כמה צעדים קדימה כדי לנסות לפתור בעיות בדרכי שלום ולא במראות של פינוי, עימותים וכאב מיותר".

רוח צעירה

ביקורת רבה הוטחה באבי רואה על המדיניות שבחר בה – ולאורה הוא הולך לכל אורך הדרך - לתת ליישוב להוביל את המאבק על פי רוחו ותפיסת עולמו, תוך שותפות, סיוע ומימון תקציבי לכל צרכי המאבק. אבל רואה נחוש בדעתו שזו הבחירה הנכונה. "דווקא העובדה שתושבי המקום נקיים משיקולים רחבים, היא יתרון, ולא חיסרון", הוא אומר. "הכי פשוט זה לנהל הכל, הרי הכסף של המאבק היה שלנו ואפשר תמיד להתנות אותו בכך שההחלטות יהיו שלנו", הוא אומר, "אבל התנהלות יותר נכונה היא לתת לתושבי היישוב את המקום, גם אם יש מחלוקות בינינו. יש בזה סיכונים, וחלק מהתפקיד שלנו הוא לדעת לנהל סיכונים. עד כה הדרך הזו הוכיחה את עצמה. אין ספק שההתיישבות הצעירה מביאה רוח גדולה שמחזקת את ההתיישבות כולה. אני מתחזק ממנה, כולנו מתחזקים ממנה", הוא אומר בענווה. "כמובן שאיפה שיהיו חריגות מהקווים האדומים – כאן נצטרך לעצור. כי בזה אנחנו נבחנים".

למרות שסבר שנכון היה לאמץ כבר את מתווה נכסי הנפקדים הראשון שהוצע לתושבי עמונה, אבי רואה כיבד את החלטת התושבים שהצביעו נגדו בסיבוב הראשון. מילה של ביקורת כלפיהם לא נשמעה מפיו, רק הבנה לתפיסתם הרואה את המתווה כמחורר כולו. אבל גם מבקריה החריפים של עמונה והחלטותיה, לא יכלו שלא להשתאות נוכח המאבק שהובילו, הישגיו ומסירות הנפש והעמידה בלחצים של מנהיגיו, ושל התושבים כולם. גם שמע איכות הדיונים ותהליכי קבלת ההחלטות בשעות ההכרעה הגורליות, יצא למרחוק. "המועצה שיתפה פעולה באופן מלא עם הנהגת מטה המאבק בעמונה, עם המזכירות ועם התושבים, נרתמה לסייע גם באופן הפרטני וגם במשאים ומתנים מול הממשלה וגורמי הצבא והמשטרה", מבהיר רואה. "גם כאן באו לידי ביטוי המסירות והמיומנות של עובדי המועצה, שפעלו ימים ולילות במרחב עמונה, וגם בעפרה שבה תשעה בתים עדיין מיועדים להרס עד פברואר 2017.

"כאן המקום להוקיר את הנוער הנפלא", הוא ממשיך, "שבא מכל הארץ ונרתם לחזק את תושבי עמונה ולהיות שותף במאבקם ומחאתם נגד הרצון לפנות יישוב חי ותוסס. אין ספק שהנוער האידיאולוגי הזה, שמאד מחובר לארץ ישראל, ובעל מסירות גבוהה, מבטיח שגם בעתיד ההתיישבות תמשיך להתחזק ולהעמיק שורשים. אמנם היה קומץ בחורים מתלהמים שהתבטאו בצורה בוטה מול מבקרים, שרים וח"כים, אבל אלו היו באמת קומץ, הרוב המוחלט היה נוער איכותי, שחיזק את התושבים בשעה הקשה.

"חשוב לציין גם את שיתוף הפעולה של יישובים רבים מבנימין", מוסיף ישראל גנץ, סיו"ר המועצה, שניהל את חפ"ק המועצה בעמונה, "היישובים עטפו את עמונה בצורה יוצאת דופן. הייתי כאן ימים רבים וראיתי המונים מגיעים, עוברים משפחה משפחה, נותנים אוכל וחיבוקים".

על הניסים

130 מיליון השקלים שאישרה הממשלה למימון העתקת עמונה גררו כצפוי ביקורת זועמת משמאל, אבל אבי רואה לא התרגש. הסכום הזה נדרש כפועל יוצא מהוצאות פעולות המועצה למען עמונה, הוא מסביר, בנושאים רבים ושונים – קליטה אחרי הפינוי, ליווי מקצועי, הוצאות חריגות, הכנת האתרים החלופיים הן לעמונה והן לתשעת הבתים בעפרה, הכנת אתר קבע ליד שבות רחל או כוכב השחר, שעלויותיו כמו של הקמת יישוב חדש, פיצוי למשפחות בעפרה שרכשו את בתיהם בכסף מלא, מבני ציבור לטובת עפרה ועמונה, ועוד ועוד הוצאות רבות שנגזרות מהפינוי.

ובינתיים חוק ההסדרה שעבר בקריאה ראשונה חזר לוועדת חוקה לתיקונים והערות. "אני מעריך שיעבירו אותו רק אחרי ה-20 בינואר, כדי לא להרגיז את הממשל האמריקאי בשלהי ימי אובמה. "אני לא מאלה ששמים יהבם על ממשל אמריקאי כזה או אחר כי אני מאמין שהכל תלוי בנו, אבל בכל זאת השיח איתם צפוי להיות הרבה יותר פשוט וידידותי עם מינוי דיויד פרידמן לשגריר בישראל.

כשחוק ההסדרה סוף סוף יעבור, הוא עתיד להשוות את מצב ההתייחסות לאדמות פרטיות ברחבי יו"ש לזה שבכל מדינת ישראל. אם יבוא לפתע מאן דהו ויוכיח שהקרקע שייכת לו, הוא יקבל פיצוי או קרקע חלופית, ולא ייהרסו בתים ויישובים. "יש אלפי יחידות דיור ביו"ש שלא נבנו על אדמות מדינה, ועצם עובדה זו כבר הגדירה אותם כקרקע פרטית", מסביר אבי רואה, "זו הגדרה שקבעה המדינה ולפיה לא משנה אם יש בעלים לקרקע או לא. יש מאות יחידות כאלה בעפרה, בעלי, במודיעין עלית. מדובר בבתים קיימים, שחובה להסדירם. אני מאמין שחוק ההסדרה יביא סוף סוף לפתרון.

"אנחנו נכנסים לחנוכה, חג הגבורה והאור", ממשיך אבי רואה, "החגים נותנים לנו פרספקטיבה מאד חשובה, איפה עם ישראל היה, מה עבר, והיכן אנו היום. חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה, על כך שמדינת ישראל ממשיכה להתרחב ולהתחזק. חשוב להודות על הניסים גם בימים ההם וגם בזמן הזה. אני מאלה שעוד זוכרים את מלחמת ששת הימים, את הניסים שבה, שאנו עוד מעט מציינים להם יובל שנים, ועם רוח זו נמשיך להרחיב, לבסס ולחזק את ההתיישבות, מתוך אופטימיות לא זהירה אלא גדולה לשנים הבאות, שבהן ההתיישבות תשנה את המפה של מדינת ישראל הקטנה, וגם תשנה את האווירה הערכית החברתית בחברה הישראלית".