פרסומת

דלג לתוכן העמוד
אלון נועה
 

אלון נועה

נרצחה בט' בתמוז תשס"ב

תושבת הישוב עפרה.

נרצחה בפיגוע התאבדות בגבעה הצרפתית בירושלים, יחד עם נכדתה גל אייזנמן.

בתאריך ט' בתמוז תשס"ב 19/6/2002

הותירה בעל, ארבעה ילדים, נכדים ואח.

 

נועה, בת מרים ואריה גלסנר, נולדה ביום י"ד בתשרי תש"ג 25.09.1942 בקיבוץ כפר גלעדי שבצפון הארץ. בת למשפחה שורשית מההתיישבות העובדת, אחות לדניאל, משה ויעקב. כשהייתה ילדה עברה המשפחה למרכז הארץ. נועה למדה בבית הספר היסודי במושב משמר השבעה, והמשיכה לבית הספר התיכון החקלאי במקוה ישראל.
 

בתום התיכון למדה נועה בסמינר "אפרתה" לגננות בירושלים, ובסיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בנח"ל, במסגרת גרעין בני-עקיבא בו הייתה חברה. במשך מרבית שירותה הייתה בקבוצת עין-צורים.
 

בתום השירות הצבאי נועה נישאה לחנוך אלון, אותו הכירה בעין-צורים. בשנת 1964 נולד בנם אריאל, ב- 1967 נולדה הבת פנינה, יפעת נולדה ב- 1979 ובשנת 1980 נולד הבן רון. נועה עבדה כגננת בירושלים עד שנת 1977. אז עברה המשפחה לגור בעפרה, ישוב שהם היו ממייסדיו, ונועה עבדה כגננת בישוב, ובהמשך דרכה כמדריכת גננות באזור.
 

נועה הייתה אשת משפחה למופת, גננת מצטיינת ומחנכת דגולה שחינכה באהבה ובמסירות דורות של חניכים רכים, והדריכה בהצלחה גננות צעירות. נעימת סבר הייתה, בעלת מידות טובות שנבעו מלב טוב ואוהב, ונגעו בכל תחומי החיים. טוב ליבה, מאור פניה לכל אדם באשר הוא, מידת הכנסת האורחים שלה, הכבוד המופלג שנהגה באימה הישישה וכל מעשי החסד שעשתה – היו לשם דבר. בנוסף לכל עיסוקיה היא מצאה זמן להיות פעילת ציבור, והייתה חברת מועצת עפרה.
 

נועה הייתה אשת ספר ושוחרת מוזיקה, היא ניגנה על פסנתר ופרטה על מיתרי הגיטרה. כגיטריסטית מיומנת היא שילבה, בעבודתה כגננת, את אהבתה לילדים עם אהבתה למוזיקה.
 

בשנת 2002 הייתה נועה בשיא פריחתה, ובתחילתה של עשייה חינוכית-מוזיקלית מיוחדת במינה בשליחות משרד החינוך: הרצת מיזם חינוכי רחב היקף, שעניינו הקניית ערכי המוזיקה לילדי הגנים בדרכים חדשניות. הייתה לנועה תוכנית מרחיקת לכת בכל הנוגע למיזם זה: לאחר ניסוי בשלושת הגנים בעפרה היא התכוונה להפעילו, בשלב הראשון, בכל גני ישובי בנימין, ולאחר מכן בכל גני הילדים בירושלים רבתי. תוכנית זו נקטעה באיבה עם הירצחה של נועה.
 

ביום רביעי ט' בתמוז תשס"ב (19.06.2002) אחרי הצהריים פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד, שנשא חגורת נפץ על גופו, בתחנת האוטובוס בגבעה הצרפתית בירושלים. שבעה אנשים נהרגו במקום, ביניהם נועה ונכדתה גל. באותו יום, לאחר סיום חגיגה מוזיקלית בגנים בעפרה, ליוותה נועה את בתה פנינה אייזנמן ונכדיה גל ושגיא בדרכם לביתם במעלה אדומים. דקה לאחר שהגיעו לתחנה בגבעה הצרפתית, שם היו אמורים לפגוש את בעלה של פנינה, אירע הפיגוע. נועה אלון ונכדתה גל אייזנמן נהרגו במקום, פנינה ובנה שגיא נפצעו ופונו לבית חולים.
 

בת 59 במותה. נועה הותירה בעל, ארבעה ילדים, נכדים ואח.חניכיה של הגננת נועה, גם משבגרו לא שכחו את מסירותה והאהבה שהרעיפה עליהם, כפי שכתבו למשפחה בעשרות מכתבים לאחר מותה.
 

כתבה חניכה לשעבר: "שלושים ואחת שנים חלפו מאז הייתי ילדה קטנה בגן של נועה. כל כך הרבה שנים חלפו, ודמותה של נועה נשארה חיה וקיימת בתוכנו. יכולה אני ממש לשמוע את קולה, בדיוק את הטון, את הצלילים. כל כך אהבתי את קולה היפה, את המנגינה שהייתה בדיבורה עימנו. זוכרת אני את פניה, את מבטה, את עיניה הכל כך טובות. השנים לא השכיחו את הגננת שלי ממני, כי נועה הייתה גננת אחרת, גננת שכולה לב, כולה הקרינה חום, גננת שאהבה אותנו הילדים ואנחנו אהבנו אותה".
 

וצעיר, שרצה מאד להיות בגן של נועה אך לא זכה, כתב: "מאז ששמעתי אותך בגיל שנה וחצי חלמתי על היום בו אגיע לגיל גן חובה, ואצטרף אל אותם מאושרים שזכו להצטופף בצילך. ועד אז עמדתי מאחורי הגדר, מביט בך, מקשיב לקול הגיטרה וסופר את הדקות. אולם בהגיעי לגיל חובה יצאת לשנת שבתון, ואני אותך הפסדתי...
 

וכך המשכתי להביט שנה אחר שנה, ובינתיים הלכתי למגמת מוזיקה, ולאחר מכן המשכתי לגל"צ, שם אני משרת כעורך מוזיקלי וכמפיק.
 

וכך, בעיני רוחי, עדיין עמדתי וחיכיתי שתנגני בשבילי, והנה שוב הותרת אותי מאחורי הגדר...".
 

נועה הובאה למנוחות בבית העלמין בעפרה, לצד נכדתה. על מצבתה נחרטו בדם הלב ובדמעות המילים הבאות: "נועה בת אריה ומרים, רעיה אם וסבתא אהובה ונערצה, דוברת אמת בלבבה, גומלת חסד אוהבת ומסורה, רגליה נטועות באדמת ארץ הבחירה. הנותנים בשמחה, השמחה שכרם, כי בכל עת מלא טנאם".

 

 

 

אלון נועה