סמ"ר פרידמן שי
 

סמ"ר פרידמן שי

נפל בי' בטבת תשע"ח

בן זיוה ודוד

מכוכב השחר

בן 28

נפל בעת מילוי תפקידו

בי' בטבת תשע"ח, 28.12.2017

הותיר: אישה, בן ושתי בנות, הורים ושלוש אחיות

 

בנם של זיוה ודוד. נולד ביום י' באדר א' תשמ"ט בעיר רעננה. הוא הילד השלישי של הוריו, אח של שרית וקרן. הוא גם אח של מיכל אור מאביו דוד.

שי גדל והתחנך ברעננה, עיר הולדתו, בבית מסורתי. את שנות ילדותו בילה בגן הסמוך לביתו, במרכז העיר. כבר בילדותו היה בעל זיכרון טוב וזכר את שמותיהם של כל הורי הילדים בגן.

שי למד בבית הספר היסודי "תל"י" (תגבור לימודי יהדות, ציונות ודמוקרטיה) שבהוד השרון. הלימודים בבית הספר היו ייחודיים בשל זיקתם ליהדות. הוא למד שם בכיתות א–ד, ובבית הספר היסודי "מגד" שברעננה למד בכיתות ה–ו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי עבר ללמוד בחטיבת הביניים "השרון" שברעננה. בהיותו בכיתה ח חזר בתשובה ובעקבות כך החליט לעבור ללמוד בישיבה התיכונית "בני עקיבא" שברעננה. הוריו סמכו את ידם על החלטתו ועמדו לצידו.

שי היה צמא לחוכמה ודעת, והדבר לא נעלם מעיניו של מנהל הישיבה. הוא מצא את מקומו בישיבה והיה אחד התלמידים הטובים והבולטים שבה. אהב ללמוד תנ"ך, גמרא וידיעת הארץ. הוא היה מדריך של"ח (שדה, לאום, חברה וידיעת הארץ) ואהב לטייל, סייע לחבריו ללמוד לקראת בחינות הבגרות, וכך קנה את ליבם בסקרנותו ובחיבתו ללימודים ולידיעת הארץ. הרב סיינה, שלימד את שי בהיותו בכיתה י, העיד על בקיאותו הרבה בגמרא, על הסקרנות ותאוות הדעת שהיו מסגולותיו ושניכר ששיעורן היה רב מן הרגיל, שכן נהג ללמוד עם תלמידים בני חמישים ולהעשיר את כר מידותיו.

בתום לימודיו בישיבה התיכונית ביקש שי ללמוד בישיבה הגבוהה שבמצפה רמון. הוא התקבל לישיבה בקלות רבה בשל ציוניו הטובים ושם העמיק את לימוד התורה ועבודת ה' שלו.

בשנת תשע"א, בהיותו בן עשרים ושתיים, התגייס לצה"ל ושירת בחיל הרגלים. הוא סיים טירונות, צלח קורס מפקדי כיתה ושירת בגדוד "נצח יהודה" – גדוד הנח"ל החרדי של חטיבת "כפיר" (גדוד 941). בתקופה זו נפטר רב בישיבה בה למד, הרב אהוד ברזילאי, וכאב האובדן היה קשה מנשוא. עם זאת ביקש שי לסיים את שירותו הצבאי כיאה וכיאות.

שי סיים את שירותו בצה"ל ופנה ללמוד בישיבה ברמת השרון, שם המשיך ובנה את הקשר שלו עם ריבונו של עולם. בשנה זו הכיר את שני גרינבאום, ובשנת תשע"ג הם נישאו זה לזה בירושלים. הם גרו ביישוב כוכב השחר שבאזור בנימין וזכו יחד לשלשה ילדים: יצחק נולד בשנת תשע"ד, תפארת נולדה בשנת תשע"ו, ובשנת תשע"ח נולדה בינה טובה.

שי היה מסור למשפחתו ומעורה בחיי ילדיו ובחינוכם. הוא האמין שהתורה שהגה בה יומם ולילה משפיעה על כל בני הבית, ולפיכך ביקש לחנך את ילדיו על ברכי התורה, האמונה והמחויבות לקיום מצוות ה'.

סיפרה שני: "שי היה בן אדם מאוד מאוד טוב. עובד השם ... הוא היה בעל תשובה לא כי הוא חזר בתשובה בכיתה ח, אלא בעל תשובה כי הוא כל הזמן עשה תשובה ... הוא כל הזמן היה בהתקדמות וכל הזמן היה בעלייה ובגדילה". שני סיפרה גם על מסירותו לילדיהם: "הוא היה אבא מאוד חם ... הוא מאוד אהב אותם, מאוד שמח בהם. התרגש כשיצחק התחיל ללכת לגן וללמוד תורה ... גם בבית הוא היה מאוד מאוד שותף ... היה לו חשוב להכניס את התורה הביתה, היה לו ברור שלימוד התורה שלו משפיע על כולנו, וזה באמת היה ככה".

בני, חבר של שי, תיאר אותו: "מלא חיים, מלא מרץ, מלא עשייה. כל החיים שלו חיפש התקדמות, איך ללמוד יותר ולעשות יותר ולתת יותר. את הכול הוא עשה ביעילות מיוחדת ... בעל רגש גדול, בעל תפילה, ניגונים, ריקודים סוחפים ... מצד שני הייתה לו נטייה מחקרית מאוד חזקה, יכולת מעשית, הוא אהב סדר, והוא השתמש ביכולות האלה ליצור כלים". חבר נוסף, שלום, סיפר אף הוא על רצונו של שי להיטיב ולהועיל: "כל משימה כללית הוא היה מוכן לעשות אותה ... כל מיני דברים קטנים שידענו שכשהוא נמצא יש לנו על מי לסמוך". הוסיף אביעד: "הוא הבין לליבו של כל אחד".

מסירותו הייתה נתונה בראש ובראשונה לריבונו של עולם ולתורתו. שי האמין ששמירה על עם ישראל מפני אויביו הינה מצווה חשובה ועל כן בחר להיות מ"כ (מפקד כיתה) במילואים ולתרום באופן זה כפי יכולתו. הוא ביקש להוסיף ולשרת את המדינה גם בעת חירום ומלחמה, ולפיכך התנדב לשבוע מילואים נוסף בטבת תשע"ח.

ביום צום עשירי בטבת תשע"ח, בעת שחזר לביתו במכוניתו הפרטית מיום המילואים, רכבו התנגש באוטובוס ממוגן ירי ובעקבות ההתנגשות התהפכה מכוניתו. בתאונת הדרכים נפצעו באורח קל שתי צעירות שהיו במכונית ונהג האוטובוס, שי נפגע קשה ונפטר.

סמל ראשון שי מרדכי פרידמן נפל ביום צום עשירי בטבת תשע"ח. בן עשרים ושמונה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "הר המנוחות" שבירושלים. הניח אישה, בן ושתי בנות, הורים ושלוש אחיות.

כתב האב דוד: "שי אמור היה לחגוג את יום הולדתו ... כל כך צעיר הלך מאיתנו. לאחר שלושה שבועות של שירות מילואים ביקש מפקד המחלקה מתנדבים להכנת הציוד של היחידה ... שי, כדרכו תמיד, התנדב מייד להכין את הציוד הנדרש לחיילים ויצא לדרך".

כתבה זיוה, אימו של שי: "שי נהרג ביום תענית. כל כך סמלי! לשי חשוב היה לארגן תפילות, תמיד ובכל מקום הוא חיפש את המניין שלו".

אלעד, חבר שלמד עם שי בישיבה במצפה רמון, כתב: "איך אפשר לתמצת חברות של שנים במילים ספורות? ... כמה חיים היו בך, הצחוק המתגלגל שלך, כה הרבה כנות הייתה בך, כמה ביקשת אמת בלתי מתפשרת, כמה רצון לעבודת ה' אמיתית ... לא נתת מקום לרעיונות או לסדרי לימוד שלא התאימו למיתרי הנפש שלך. הייתה לך הקשבה עמוקה לעצמך מבלי לנטות למצוי או לרצוי או לכל מיני מוסכמות ... וכמה דבקות הייתה בך. כמה שאפת להידבק בריבונו של עולם ... נוח על משכבך בשלום והיה מליץ יושר על משפחתך ועל כלל ישראל".

במלאת שלושים יום לנפילה התכנסו בני המשפחה בבית הכנסת שבכוכב השחר, מקום מגוריו. הם ייחדו את היום ללימוד משניות ולשיעורי תורה, לניגונים ולסיפורים, כל זאת ברוח אישיותו של שי יקירם.

בחודש אדר תשע"ח נערך מפגש הנצחה לזכרו של שי. סגן־אלוף אהרון הינמן, מפקד גדוד "נצח יהודה" (941) ורב־סרן איתמר אשכנזי, מפקד הפלוגה, כתבו במפגש: "סמל ראשון שי פרידמן היה מפקד ולוחם בגדוד 941, לוחם ללא חת, ישר דרך, נעים הליכות. אהוב על חבריו, פקודיו ומפקדיו." ביום הזיכרון בשנת תשע"ח הוכן סרטון לזכרו של שי עבור הטקס בכוכב השחר. בני משפחה וחברים סיפרו בו על מעלותיו – "אדם שכל כולו היה מוקדש לתורה, לעבודת ה' ולשמחה".

בני משפחתו של שי זוכרים את תמונתו האחרונה. היא צולמה בעת שירות המילואים: גשם יורד, חייליו מקיפים אותו והוא אוחז ברובה ועל פניו חיוך רחב.

באתר הישיבה הגבוהה בכוכב השחר, מקום מגוריו של שי שהיה, כדברי אנשי הישיבה, "מטובי תופשי בית מדרשנו", יש עמוד לזכרו. העמוד כולל קישורים לשיעורים שניתנו על ידי הרב צבי קוסטינר והרב אוהד קרקובר לעילוי נשמתו, וקישורים להספדים שנישאו לזכרו.

במרכז העמוד תמונתו של שי ודברי זיכרון: "עמל בתורה ובעבודה-שבלב בחשק ובשמחה, הפיח רוח חיים בכול, מי ייתן לנו תמורתו, מי ייתן לנו חליפתו. ויהי רצון שיאמר ה' לצרותינו די, ויבטל מעלינו ומעל כל ישראל כל גזירות קשות ורעות, ובבניין ירושלים ננוחם".

 

סמ"ר פרידמן שי