אל"מ וינברג דרור
 

אל"מ וינברג דרור

נפל בי"א בכסלו תשס"ג

בן בת שבע הופרט ואוריאל

בן 38

נפל בקרב בדרך האבות בחברון

בי"א בכסלו תשס"ג, 15.11.2002

הותיר אישה הרה, ארבעה בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות

לאחר מותו נולד בנו דרור נחמיה שנקרא על שמו

 

בנם הבכור של בת שבע ואוריאל ואח לשי, שלומית ומתן. נולד ביום כ' בחשוון תשכ"ה (26.10.1964) בכפר סבא. דרור למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "בר-אילן", בחטיבת הביניים "קריית הרצוג" בכפר סבא והיה חניך תנועת "בני עקיבא" בסניף שבעיר. לימים, כשהפך למדריך, היה אהוב על חניכיו.

דרור חונך ליושר ולענווה. היו בו עוז ושאפתנות גדולים וכבר מילדות ניכר כפורץ מסגרות. הפרדסים, השדות והמרחבים הפתוחים של תקופת ילדותו היוו עבורו קרקע נוחה ופורייה לפיתוח אהבת הארץ והטבע, אהבה שכבר אז תפסה חלק נכבד וחשוב באישיותו. כשהיה דרור בן שלוש, שכלה אמו את שני אחיה במלחמת ששת הימים. החיים וההתמודדות עם השכול בשילוב רגשות הגאווה הקשורים לניצחון במלחמה, העצימו בדרור את הזיקה, החיבור והאהבה לארץ ולעם ישראל.

בשנת 1979 עבר דרור ללמוד ב"מדרשיית נעם" שבפרדס חנה. הוא היה נער שובב ומלא שמחת חיים ובחר שלא להשקיע בלימודיו; את מרבית זמנו הקדיש לטיולים ברחבי הארץ יחד עם חבריו ולשאר הדברים שהיו חשובים בעיניו באותו זמן. בתקופה זו זוהו בדרור תכונות המנהיגות, השאפתנות, העצמאות, ומעל הכול - הרעות והנאמנות לחברים.

בשנים 1980-1983 למד דרור בישיבה התיכונית "ישיבת ירושלים לצעירים שעל יד מרכז הרב". בירושלים ביסס את אהבתו לתורה ולערכי העם והארץ. לאחר סיום לימודיו בתיכון למד מספר חודשים ב"מכון מאיר" - מרכז ללימודי יהדות בירושלים.

דרור היה נחוש להשקיע את המירב למען המדינה והחליט להתגייס ל"סיירת מטכ"ל" - בחירה נדירה באותה תקופה לנער דתי. בתקופת ההכנה לגיוס שחק דרור את הסחוס בשתי ברכיו אך עובדה זו לא מנעה מבעדו לעבור את הגיבוש. דרור היווה סמל לכוח הרצון ותכונה זו באה לידי ביטוי בכל שלב בחייו. בפברואר 1983 התגייס ליחידת העילית "סיירת מטכ"ל" ופצח בקריירה צבאית מרשימה וארוכת שנים.

הכבוד שרחש דרור לחבריו בצוות הקנה לו הערכה רבה בקרבם. הוא נתקל בקשיים פיזיים וסבל מבעיות בברכיים, אך אף על פי כן סיים את המסלול בהצלחה, יצא לקורס קצינים, סיימו בהצטיינות וחזר ליחידה כמפקד צוות. בתקופת שירותו ביחידה, השתתף במספר מבצעים חשאיים ואף זכה בציון לשבח באחד מהם. על נסיבות זכייתו בצל"ש חל איסור פרסום עד עצם היום הזה.

דרור נישא להדסה ביום ז' בחשוון תשמ"ז, בהיותו מפקד צוות. הוא והדסה קבעו את ביתם בירושלים. נולדו להם שישה ילדים: יואב, יעל, איתן, ישי, אורי אברהם ודרור נחמיה שנולד אחרי נפילתו ונקרא על שם אביו.

דרור היה בעל מסור ואוהב ואבא חם שידע להשתולל עם ילדיו. הוא לא ויתר על הזדמנויות לקפוץ הביתה באמצע השבוע, והשתדל להגיע בשעות שהילדים ערים. הוא עשה כל מאמץ להיות נוכח במסיבות בגנים ובאספות הורים ככל שזמנו ותפקידיו אפשרו לו. כשהגיע הביתה בשבתות היה ממעט להתעסק בענייני הצבא והיה קשוב לצרכיה של המשפחה כי ידע שזה מקור חוסנו. הוא נהג לטייל עם הילדים בכל הזדמנות וחינך אותם לאהבת העם, הארץ ואהבת התורה. המשפחה הייתה שותפה מלאה לעשייתו הצבאית והייתה גאה בו מאוד.

לאחר ארבע שנים בסיירת מטכ"ל יצא דרור ללימודים במכללת פו"ם (פיקוד ומטה) שבגלילות. עם סיום לימודיו, באוגוסט 1993, חזר לחטיבה 35 - חטיבת הצנחנים הסדירה. הוא מונה לסגן מפקד פלוגה בגדוד "אפעה" - 890, ולאחר כן מונה למפקד הפלוגה המסייעת. בהמשך שירת כקצין אג"ם בגדוד 890 וזכור כמי שנאבק בנורמות פסולות שפשו בפלוגה. הודות להצלחתו במאבק זה, הפכה "המסייעת" מ"פלוגת הבלגן הגדודית" לפלוגה ממושמעת ומקצועית.

בשנת 1994 נבחר דרור לפקד על גדוד 890. "מנהיג הוא אותו אדם המשכנע את האנשים לעשות דברים שאינם מעוניינים לעשותם, ולמרות זאת ליהנות לעשותם", אמר הארי טרומן, ודרור אימץ מוטו זה. הוא הצעיד את הגדוד להישגים משמעותיים מבחינה מבצעית ונורמטיבית; הגדוד "לבש" את תכונותיו והיה למהיר, זריז, נחרץ והישגי ביותר. דרור היה מפקד קשוח ולא ויתר על קלה כחמורה. הוא הציב דרישות גבוהות מאוד אך תמיד היה קשוב לבעיות האישיות של אנשיו. רבים מהקצינים והנגדים ששירתו תחת פיקודו התקדמו בצבא והם ממלאים כיום תפקידי מפתח בחטיבה.

בסיום תפקידו כמג"ד 890 יצא דרור לפסק זמן מהחיים הצבאיים והשלים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד מדעי המדינה והמזרח התיכון. עם סיום לימודיו בהצלחה קיבל את הפיקוד על יחידת "מגלן". תקופה זו התאפיינה באווירת עשייה ושאיפה למצוינות. היחידה הייתה הראשונה שהצטיידה באמצעי לחימה חדשים ופרצה דרכים חדשות בפעילות המבצעית. בתקופתו של דרור הגיעה היחידה לשיאים חדשים; בדרום לבנון נטע דרור בלוחמים את המוטיבציה ואת האמונה כי בתובענות, דייקנות וסבלנות אפשר יהיה להגשים את כל השאיפות הגבוהות שהציב להם.

בשנת תשנ"ט הועלה דרור לדרגת אלוף-משנה. בתפקידו הראשון בדרגה זו שירת כמפקד מרכז מודיעין וסיור (מו"ס) ובמקביל, כמפקד חטיבת הצנחנים במילואים מרכזית. כמפקד מו"ס, נטע את הזרעים של גדודי הסיור וחטיבות החי"ר על ידי שינוי יסודי בתפיסת הסיור בצה"ל. בחטיבת המילואים הפיח דרור רוח חדשה והחזון הפך למציאות כשהצליח לרתום את כל המפקדים והלוחמים בחטיבה למשימות המשותפות. למרות הקושי בפיקוד על שתי יחידות בו-זמנית, הצליח דרור בתפקידים אלו בזכות יכולת הניהול הנדירה שבה חונן. את הכול עשה בתכליתיות, בנחרצות וחריצות, בסדר מופתי ומעל לכול - באמונה בלתי מתפשרת שבעבודה קשה אפשר למלא אחר כל יעד ומטרה. זכורים היטב דבריו המגלמים את האמונה החזקה בראייתו את תפקיד המפקד: "דמות המפקד הנה הגדרה סובייקטיבית. לכל חייל יש את המפקד שלו. לכל מפקד יש את הפקוד שלו, ובכל זאת, ישנה 'דמות המפקד'. דמות המפקד הנה מושג כולל, המגלם בתוכו עקרונות בעלי אפיונים ברורים".

בשנת 2001 מונה דרור לתפקיד מפקד חטיבת מרחב יהודה. המטרה הייתה כפולה: הגנה על ההתיישבות היהודית ולחימה בלתי מתפשרת בטרור. דרור היה חדשני, נועז ונחוש לנצח את הטרור. הוא שינה את שיטת ההגנה ואת מערך פריסת הכוחות והפעלתם. הוא מיקם מארבים למחבלים, יזם פטרולים לא צפויים והוביל מבצעים התקפיים רבים נגד מוקדי הטרור ומפעיליו. תפיסתו הביטחונית, אותה הטמיע בגזרת חברון, שימשה מודל לכל גזרות יהודה ושומרון והשפיעה אף על הדרג הבכיר בצה"ל ועל מעצבי המדיניות. דרור הטביע את המונח "דיפרנציאציה" (מיון והפרדה) שמשמעותו להילחם במחוללי הטרור עד חורמה ולאפשר חיים נורמליים לאזרחים. בתקופה זו של מלחמה בטרור עבד באופן הדוק עם השב"כ וזכה להוקרה רבה מצד הארגון.

הצלחתו של דרור בתפקידו כמפקד חטיבת מרחב יהודה והצלחתו בתפקידיו הקודמים הובילו להכרזה על מינויו כמפקד הבא של חטיבת הצנחנים.

בליל שבת, פרשת "ויצא", י"א בכסלו תשס"ג (15.11.2002), נפל דרור בקרב מול מחבלים בתוככי חברון עיר האבות. בנופלו היווה מופת ודוגמה ללוחמיו כשהוא הראשון להסתער. בן שלושים ושמונה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אישה הרה, ארבעה בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו נולד בנו דרור נחמיה שנקרא על שמו.

אל"מ וינברג דרור