בן דודי ונירית

מעלי

בן 23

נפל במלחמת 'חרבות ברזל' כמפקד מחלקה בגדוד 51 בחטיבת גולני

בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 07.10.2023

הותיר הורים ושישה אחים ואחיות

שילה גדל ביישוב עלי שבבנימין, התחנך על אהבת הארץ והמדינה. בן לנירית ולדודי. ילד מדהים כולו טוב, שהחיוך לא סר ממנו, הקרין אור גדול לכולם. עם תעוזה ושאיפה תמידית להצליח בכל דבר בחיים.

כל חייו הי עסוק בעשייה למען האחר, היה מדריך בבני עקיבא, התנדב בעמותת "ONE FAMILY" עם משפחות שכולות כמדריך מסור, התנדב בעמותת "לב בנימין" במשך ארבע שנים, עמותה המסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים, שעשה הכל בשבילם. כולם הגיעו לשבעה כי שילה היה להם לחבר אמת. ועד ימיו האחרונים שמר על קשר כמו אח בוגר 

שילה למד בישיבה הגבוהה באילת והתגייס ליחידת אגוז בסיום המסלול יצא לקורס קצינים ושובץ כמפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני. היה מפקד אהוב ונערץ.

בבוקר שבת, בשמחת התורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 07.10.2023 חדרו למוצב מו"פ דרום חולייה גדולה של מחבלים. שילה עמד בפתח הממ"ד נלחם עד הרגע האחרון, גם כשנפצע, לא נסוג לאחור.

״שמחת תורה, 

ספרי תורה רוקדים בהיכל הקודש

הארץ רעדה, אדמה זועקת, שמים נפתחים 

מלאכי השרת עולים ויורדים 

באים לקבל את פניך 

ואתה שקט, מואר, עטוף בפרוכת,

ספר תורה חוזר בארון הקודש״ (אמא של שילה, אזכרה 30) 

לאחר ארבע שעות של קרב עיקש נפל.  והציל את חייליו ונוספים ששהו איתו בממד

שילה, בן 23 בנופלו, הותיר אחריו הורים- נירית ודוד ושישה אחים: דביר, הילל, אליה, הדר, הללי וטליה

אריאל אלמליח, יו"ר הישוב עלי ספד לו, "אין אדם ששילה הי"ד לא נגע בו, אבל לא במובן השטחי אלא במובן הכי עמוק של המילה. הוא הצליח לייצר חיבור לאנשים שיצר אצלם הרגשת ערך בלתי רגיל. שילה הי"ד סימן את כל מה שטוב במדינת ישראל. זו מנהיגות מהמקום הכי טהור שלה, יהי זכרו ברוך".

באזכרה במלאת 30 לנפילתו אמרה האם, נירית, "שמחת תורה, ספרי תורה רוקדים בהיכל הקודש, הארץ רעדה האדמה זועקת, השמים נפתחים, מלאכי השרת עולים ויורדים, באים לקבל את פניך, אתה שקט ומואר, עטוף בפרוכת, הוד והדר, ספר תורה חוזר לארון הקודש, ומאז עוברים לתדר חדש ואני מוצאת את עצמי כותבת לך בלי סוף.

הכתיבה כל כך מפוזרת, זורקת משפטים לדף וכלום לא מסתדר, והכל כל כך עוצמתי וחזק, מטלטל מצד לצד, אני נעה בין תהומות של כאב לבין תחושה של רוממות וקומה חדשה באומה שלנו, בין געגוע מיוסר לצד גאווה ושמחה במי שאתה, חיים ומוות בנקודת מפגש שעוד אין לי מילים להסביר, אבל אני יכולה להרגיש עמוק עמוק פנימה. בתוך הסתירה והניגודים, רק חושבת עליך, על הנשמה הגדולה שלך שהצליחה לחיות בשלום גם בניגודים ובעולמות שונים משלך"

האם פירטה על מפעליו של הבן, "חינוך מיוחד, שמאל וימין, לימוד ועשייה, כלל ופרט, ועוד הרבה מעגלים שלא תמיד מסתדרים ביחד אבל אתה הצלחת לשאת את ההפכים ופשוט להיות שם באופן מלא ובאהבה גדולה לכולם, ילד של גאולה. כבר חודש שהריק מנסה להתמלא בסיפורים, זיכרונות, קטעים מכתבים שהשארת, כלום לא דומה לך.

מחכה לימי שישי שתכנס הביתה, לבוש במדים, ישר למטבח, תעכב אותנו בגרג לעוד דקה שתיהפך לשעה, תעשב את האדמה שכל כך אהבת. ברשימת החברים שיגיעו, תשתנה עוד אלפי פעמים וכלל לא בטוח מי יהיה ליד השולחן. שילה, ילד אהוב שלנו, כמה אתה חסר ובאותה נשימה כמה אתה נוכח. חייה ומרגישה את הרוח שלך בכל מקום בבית, כמה הייתי רוצה להגיד לך מילים אופטימיות על צמיחה, כל כך לא יודעת, יוצאים למסע יחד אתך במצב צבירה שונה.

בתוך כל הכאב והריק, יש את הרוח שלך, כל כך חזקה, משהו בזיכרון שלך נותן לנו המון כוח. כמה מדהים שבתוך הסיוט הזה, אתה עדיין זה שמרים את הרוח שלנו ודואג לאווירה הטובה כמו שעשית. אפשר להיות קומונר גם ממרחק.

מי שחשב שיום מיתתך הוא יומך האחרון, הרי שבחודש האחרון קיבלנו אותך במגה כוח, תפילות, לימוד, סיום מסכת, אפילו במקום בו נפלת, עזרה לחקלאים בשדות וללוחמים במלחמה, בע"ה עוד הרבה ישובים שכונות מלאי חיים שיבנו מכוחך והגיבורים הנוספים כל כך שמסרו את נפשם על הארץ הטובה הזו.

שילה ילד שלי, תדע שניצחנו, לגמרי זה עובד ככה, מנצחים כל יום מחדש, אוהבת אותך אהבת עולם ומתגעגעת, אמא".