בן ג'ררד יהושע ואירן יעל

מאלון

בן 31

נפל בקרב ברצועת עזה

בז' בטבת תשפ"ד, 18.12.2023

הותיר הורים, שלושה אחים, אישה ובן

אשתו הדר ספדה לו, "אהוב שלי, מתחילת המלחמה אני כותבת לך הספדים בראש שלי. חושבת איזה שירים יהיו בהלוויה שלך. סיפרתי לך וביקשת שאספר לך מה אני אגיד בהספד. היית גדול מהחיים. הספקנו, גדלנו וחווינו. איך אפשר להתחיל ואיך אפשר לסיים? אתה כבר לא לצידי, אתה לא אוחז לי את היד. אין אדם שלא נכנסת לו ללב. התחלנו ממקומות שונים והפכנו לישות אחת. אני גאה בך אהוב שלי. אף אחד בעולם לא הצליח לשבור אותך. אני מבטיחה לך אהוב שלי שאני לא אשכח ואני אהיה האמא הכי טובה ליובלי. והוא יהיה מאושר. הוא כל כך דומה לך. תלך לאלוהים ותצעק לו 'די, אנחנו כואבים. תן לנו סימן'. אני אוהבת אותך. אתה האהבה הכי גדולה בחיים שלי. תודה על כל מה שנתת לי".

אחיו דוד ספד לו, "דניאל, אח יקר. האור זרח ממך וזה לא נתפס שאתה לא איתנו. היו בך כך כך הרבה מעלות טובות. טרפת את החיים והיית לוחם אמיתי. אחרי הפציעה שלך בסדיר נלחמת כדי לחזור להיות לוחם. אני רוצה להגיד לך תודה על 31 שנים של רגעי אור ואהבה. נעשה הכל כדי שהמשפחה תמשיך להיות מאוחדת. אני לא יודע אם אמרתי לך מספיק שאני כל כך גאה בך. אני אוהב אותך לנצח. היתה לך חדווה לאחות את השבר בעם. האמנת בעם ישראל. אני מצדיע לך אח יקר".

מיכאל אחיו אמר, "דניאל אחי הקטן ואהוב. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? כל כך שמחת בחיים ממה שיש לך. הלב שלנו שבור. אני מודה לך על הזכות להיות אחיך. נלחמת להיות לוחם למרות הפציעה שעברת. היית אח אוהב ודוד שדואג לילדים הקטנים. כל כך אהבנו לטייל יחד בארץ. לצערי לא הצלחנו להיפגש משבעה באוקטובר. הייתי גאה בך על מה שעשית שם. יש בי תחושת פספוס גדולה שביום רביעי קפצת לחופש לאמא ואבא ואני לא הייתי. כל כך רציתי לחבק אותך ולומר לך שאני גאה בך. אני מבטיח לך שנמשיך בדרכך. מבטיח לך שיובלי והדר יהיו עטופים על ידינו".

האחות דבורה אמר, "דניאלי, אחי הקטן. איך צחקת כשקראתי לך כך. איך אפשר לדבר בלשון עבר על אדם כל כך חי? היית מלא באהבת אדם, מלא חברים, אוהב הארץ והאדמה. כל כך אהבת לטייל. מה נעשה בלעדיך? היית הלב והמנוע של המשפחה. האח הקטן עם יכולת לחבר בין כולנו. דאגת שנהיה ביחד ואנחנו מבטיחים לך שנישאר ביחד תמיד. יובלי לא פה כי הוא רק בן שנתיים וחצי. אני מבטיחה לך יובלי שתהיה מוקף אהבה ולא יהיה יום שלא אספר לך על אבא שלך שכל כך אהב אותך ודאג לך. הדרי נכנסת ללב של כל המשפחה. אני מבטיחה לך שנהיה יחד בכל הרגעים הקשים והשמחים שעוד יבואו. הבית שלנו הוא הבית שלך. דניאל בטח פגשת את חברך רס"ן אמיר סקורי ז"ל מסיירת מטכ"ל, שנלקח מאיתנו בשבעה לאוקטובר הארור. תשמרו עלינו מלמעלה. דניאל אני גאה בך. יהיה קשה לחיות את החיים בלעדיך. אנחנו לא נפרדים, אף פעם לא נפרד"

ראש המועצה האזורית בנימין, ישראל גנץ, אמר "איבדנו תושב, אבא, איש יקר, לוחם למען עמו וארצו. הלב מתרסק על עוד עולם ומלואו שנופל. מותו בחירוף נפש הוא מחיר התקומה שלנו. אנחנו חייבים לו ולחבריו את המשך בניית המדינה והחברה שלנו. אנו מחבקים את משפחתו של דניאל ועוטפים את אשתו הדר ואת הבן יובל בן השנתיים בשעה קשה זו. נמשיך ללוות אותם יחד עם קהילת היישוב אלון".

פרופ׳ נילי שטיינברג, דיקנית הפקולטה למדעי הספורט והתנועה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, בה למד, אמרה, "דניאל היה סטודנט סקרן וחכם. ברצינותו ובגישתו החיובית והחייכנית לעולם, השרה אוירה רגועה על כל סובביו. סייע בחפץ לב לחבריו לספסל הלימודים, הן בהתמודדות עם תכני הלימוד והן בהיבטים אישיים. דניאל הרבה לחייך, תוך מחשבה חיובית על העולם שסביבו. תמיד חיפש שלום ואחווה בין כולם. יהי זכרו ברוך".