בן יוסף וזיוה

מדולב

בן 43

נפל בקרב בלבנון בכ' בתשרי תשפ"ה, 22.10.2024

הותיר אישה ושישה ילדים

הרב אבירם בן 43,  רב אולפנת דולב, סמג"ד במילואים, הותיר אחריו את אשתו איילת, ו-6 ילדים: אחינועם (18), זיו (15), שחר (11), אורי (9), עמית (7) ועברי (4).

ראש המועצה האזורית בנימין ישראל גנץ, אמר "עם ישראל איבד מחנך דגול שלקח את הערכים אליהם חינך אל שדה הקרב. איש ספרא וסייפא. אנחנו מחבקים את הרעיה היקרה איילת ואת ששת הילדים האהובים. הרב אבירם משאיר אותנו עם חלל גדול ועם צוואה גדולה - להמשיך אל הניצחון לתקומת עם ישראל".

איילת, אלמנתו של אבירם ספדה, "אני מרגישה בחלום בלהות, מחכה שיגיע הבוקר. אהוב שלי, איך נפרדים ממך? איך אפשר לוותר על כל המחשבות ועל התכניות שלנו יחד לעת זיקנה? איך אומרים שלום לעוגן שלי? הגעת בערב חג ראשון לכמה שעות והרגשתי איך כולנו שואבים כל דקה איתך. ביקשתי ממך שתשמור על עצמך ושאני אשמור על הבית. עשינו הסכם. המחיר שלנו כל כך קשה מנשוא. ילדות אהובות שלנו, אתן מדהימות ואבא כל כך העריץ אתכן, בכל דבר. הוא ראה כמה תצליחו וכמה תמצאו את הדרך הנכונה לכן ובכן. יש לכן אבא מדהים. קחו את השמחה שבו, את הפשטות ואת האמת. אנחנו נהיה חזקים יחד, תודה על מה שאתן בשבילו ובשבילי. אבירם שלי, תודה על כל השנים יחד".

אחינועם הבת אמרה, "אבא שלי, האבא הכי טוב בעולם. הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם. אני לא יודעת איך לעכל את כל מה שקורה פה עכשיו. התפללתי שהרגע הזה לא יגיע, למרות שידעתי. בסוכות הפתעת אותנו והגעת לשעות בודדות. לא הפסקתי ללכת אחריך לכל מקום ולחבק אותך כמה שרק אפשר, כאילו ידעתי".

אחותו טלי ספדה לו, "אחי הצעיר אבירם. האם אתה שומע? בכל מקום שאליו הגעת הייתה לך נוכחות של שמחה ושל אור. תמיד דאגת לסובבים אותך, אתה צדיק. כולך קדושה. למדת תורה מתוך שמחה, עשית רצונו והיית שליח בצבא השם. אהבת את הצבא, כל השנה היית במילואים, בכל הזדמנות עשית כמה שיותר עבור הצבא. אמרת שזו המשימה הלאומית שלנו".

"כיבוד ההורים היה כל כך חשוב לך. כל המילים שנגיד כאן הם כאין וכאפס מהאישיות המיוחדת שלך. בטח עכשיו אתה עושה שמח למלאכים שמקבלים אותך, שטיח אדום הם פורסים לך עכשיו. אני אוהבת אותך ואוהב לנצח", הוסיפה.

בשם צה"ל ספד סא"ל עמוס שור, "אנחנו נפרדים היום מאבירם יקירנו. מהרגע הראשון בלטת ברוח ההתנדבות שלך, באהבת חייליך, באהבת הארץ הזו. בסוף הסבב השני ללחימה שאלתי אותך: ׳אבירם איך אתם מחזיקים את הלוחמים? איך שומרים על מתח מבצעי?׳ הסברת לי עם חיוך גדול: ׳זה פשוט, כל יום אני עובר עמדה עמדה, מתרגל את הלוחמים ומחבק אותם׳. זו הייתה הדרך שלך. תמיד היית באמונה שלמה לשם מה אתה עושה את הדברים שאתה עושה. משפחה יקרה, היו גאים באבירם על אישיותו ודרכו, על גבורתו ועל אומץ ליבו".