בן מעוז ונחמה

מנוה צוף

בן 21

נפל בקרב בעזה בכ"ז בתשרי תשפ"ה, 29.10.2024

הותיר הורים וחמישה אחים

אביב בן 21, הותיר אחריו הורים; מעוז ונחמה, וחמישה אחים ואחיות: ברק (25), שחר (23), טל (תאומה 21), שיר (18) ושקד (14).

אביו מעוז ספד לו, ״תמיד ידעת לעמוד על שלך וללכת עד הסוף עם האמת שלך. הלכת עם הביטחון שלך בצדקת הדרך, כפי שהשתדלנו לחנך אותך״.

אמו נחמה ספדה לו, "אביב יקר ואהוב שלנו, אני לא מאמינה שאנחנו עומדים כאן היום בהר הרצל וגם אנחנו משלמים ביקר לנו מכל. איזו אבידה נוראית לנו, לחברים, לעם ישראל. הלב מסרב להאמין, ובכל זאת אם אני אגיד שאני מופתעת שזה קרה דווקא לך, אשקר. היית איש של אמת ושל צדק, של טוב לב ושל חסד. אביב אהוב שלנו, תמיד תהיה כאן איתנו, הרוח שלך תלווה אותנו בכל צעד. מכאן אנחנו שולחים חיבוק לכל החברים הגיבורים שלך מהצוות, הייתם לאביב חברים יקרים ואהובים. אנחנו מתפללים שהמוות שלך לא יהיה לשווא, אנחנו גאים בך מאוד בן אהוב שלנו. תודה על כל השנים שבהם זיכית אותנו להיות ההורים שלך״.

טל אחותו, אמרה, "הרגע היית בבית בסוכות, סוף סוף חזרת הביתה אחרי הרבה זמן. תמיד היית הראשון ולא פחדת להסתכן. את הכל עשית בצניעות, לא אהבת לספר על ההישגים שלך. תמיד היית מיוחד, אחר, נשמה גבוהה. היית פשוט אהוב על כולם. תודה על כל השנים שזכינו בך, ושאני זכיתי בך בתור אחי התאום. תישאר בליבנו לעד, אנחנו גאים בך".

אחותו שחר אמרה, "אביב, אתה לא מבין כמה אהבתי אותך. אני אוהבת אותך כל כך. אני מרגישה בסיוט שרק בא לי לקום ממנו. אני תמיד אזכור את החיוך היפה שלך, אני מקווה שטוב לך למעלה. אתה הגיבור שלי".

אחיו ברק ספד, "אני לא מסוגל לחשוב עליך בלשון עבר, זה לא נקלט לי בראש, הדבר היחיד שהפחיד אותי בכל פעם שנכנסת לעזה זה שיקרה לך משהו. אחי הקטן, ילד זהב אתה. מקווה שאתה שומר עלינו מלמעלה, אני אוהב אותך".

ראש המועצה האזורית בנימין ישראל גנץ, אמר "אנחנו ממשיכים לשלם מחיר כבד מנשוא, מחיר התקומה של עם ישראל. אביב בן למשפחה שורשית וערכית, משפחת גלבוע שפונתה מהיישוב 'עמונה' וקבעה מחדש את ביתה בנוה צוף. כולנו מרכינים ראש ומצדיעים לאביב שנפל בגבורה בקרב, ומחבקים את ההורים ואת האחים האהובים ושולחים חיזוק לכל קהילת נוה צוף. נפילתו של אביב מצווה לנו תקומה וניצחון".

ראש ישיבת ההסדר יפו, הרב אליהו מאלי, בה למד אביב ספד לו, "אביב הי"ד היה בחור של נתינה אינסופית. כבר מהרגע הראשון התבלט באישיותו הייחודית – שקט, מלא ענווה, אבל עם עשייה נרחבת ומחויבות עמוקה. הוא היה חרוץ, אהב ללמוד בכל תחום – אם זה לימוד אמונה, גמרא, או כל דבר שהעמיק את אהבת התורה שלו ואת הקשר שלו עם החברים.

כל דבר שנדרש לעשות בישיבה, תמיד היה ראשון להתנדב. אביב היה איש המעשה, כזה שלא מחכה שמישהו אחר יעשה במקומו. היה אהוב על כולם, ידוע כאדם שקט שהעומק שלו ניכר בכל מפגש. בשלב מסוים הרגיש שהקריאה לשרת את עם ישראל מחייבת אותו, שהלב שלו לא מניח לו. הוא החליט ללכת לשירות צבאי מלא. הקשר שלו לישיבה ולחברים היה מיוחד במינו. אביב היה מהאנשים שפועלים בלי לומר הרבה – מים שקטים שחודרים עמוק. הייתה לו תחושת שליחות אמיתית, "אמור מעט ועשה הרבה". אפשר היה לראות כמה עם ישראל בוער לו בלב, כמה הוא רוצה להיטיב ולהשפיע".